לאפיט ורחל אנטונוף. צילום: באדיבות רייצ'ל אנטונוף
הרבה לפני Insta-baiting הפך לטקטיקה למעצבי אופנה, רייצ'ל אנטונוף כבר הציגה מצגות של שבוע האופנה בניו יורק בנושא יצירתי, חווייתי ומענג באמת - מאת תעלומת רצח במלון הבוטיק לאפייט האוס לסתיו 2010 עד נשף לנפילת 2011, אל א אדימס מפחיד רומן בהשראת המשפחה לאביב 2012. לאחר מכן לקחה כמה שנים מההצגה וההפקה סרטים קצרים משעשעים לא פחות במקום זאת, אבל מאז סתיו 2015, היא חזרה ללוח הזמנים וברור שלא התקרבה לזלזל ברעיונות. ביום חמישי בערב היא תעקוב אחר מחנה הציפורים של מלון "פלאפ בוורלי הילס" העונה שעברה עם "הופעה מוזיקלית גדולה" בהשתתפות להקה חיה, כוריאוגרפיה ורקדנים מקצועיים.
תפסנו את אנטונוף ביום שישי שעבר - אז החזרות לא החלו והיא רק אישרה מקום (כרגע היא מחפשת עזרה מוגדרת אם אתה פנוי). המשך לקרוא כדי לגלות מהו שבוע האופנה עבור מעצב שמוריד כמה מהתצוגות המרשימות ביותר בתקציב זעיר, תוך שהוא גם יודע שאתה מעצב עבורן בגדים.
במקרה שלך, שניכם מעצבים אוסף מלא ומבצעים מופע במקום ייחודי עם הרבה חלקים נעים. איך אתה מלהטט בין הדברים האלה?
הבגדים קורים קודם כל מכיוון שזמן ההכנה לאוסף הוא שלושה עד ארבעה חודשים: זה עיצוב הדפסים, הזמנת בדים, ביצוע הדפוסים, דגימה... זה לוקח לא מעט זמן. אז לעתים קרובות יש לנו את הרעיון להצגה בזמן שאנחנו מעצבים את הקו שלנו מכיוון שהקולקציות נושאות כל כך הרבה נושאים. היה לנו [הרעיון של העונה] הרבה זמן כי תמיד רצינו לעשות תיאטרון מוזיקלי ביצועים, אבל מבחינת הכנת ההצגה בפועל, משום מה זה תמיד קורה בסופו של דבר באמת ברגע אחרון. בדיוק אישרנו את המקום שלנו ביום שישי בשבוע שעבר, ואז ביום שני גילינו שהוא נפל, אז אישרנו את המקום החדש שלנו, כמו אתמול.
מה היו המשימות הגדולות ביותר שהיית צריך לבצע בשבוע האחרון?
מציאת המקום הייתה גדולה. זה לא שאנחנו באמת מציגים באולפנים שאולי קל להשיג אותם; אנחנו מאוד אוהבים שהמקום ייצג את הרעיון, ומרגיש מיוחד ושונה, כך שזה יכול להיות כלבה למצוא. ליהוק הוא בדרך כלל דבר ממש גדול בשבועיים שלפני, אבל אנחנו עובדים עם כל הרקדנים אז זה סוג של משחק כדור אחר. זה לא קל אבל הם לא מתרוצצים למיליון [יציקות] שונות, כך שהזמינות שלהם שונה לגמרי, כך שזה היה למעשה קל מהרגיל.
מה נותר לעשות לפני יום חמישי?
אני יודע שאנחנו עדיין צריכים ללהק רקדן אחד, החזרות מתחילות מחר, צריך לבנות ולהקים את כל הסט ואז זה צריך לֹא שלג ביום חמישי או רביעי הקרוב. אנחנו עושים להקה חיה במקום רצועה... הרבה ממה שאתה מניח לוקח חודשים וחודשים צריך לקרות בין היום לחמישי.
איך מוצאים אנשים - במקרה זה מוזיקאים ורקדנים - שאי אפשר היה לפנות אליהם רק לסוכנויות דוגמנות?
דבר אחד שנראה לי ממש כיף בדרך שבה אנו עושים הופעות הוא שבכל עונה אני מקבל השכלה קטנה בנושא או בתחום שאני לא יודע עליו, אז התחלנו עם מי שיהיה כוריאוגרף נהדר. קיבלתי כמה המלצות מחברים ואז מצאנו את הבחור המדהים הזה צ'רלי וויליאמס, והוא מכיר הרבה רקדנים. הוא המליץ על המנהל המוזיקלי שלנו. אני לא בחיים שלי הרגילים מוצא את עצמי חוקר... כמו שיכולתי להגיד לך היכן תוכל להשיג טלפונים של נסיכה ורודה בכמות גדולה.
אני חושב שזה די קל לחבר את הדברים האלה אם אתה עובד עם תקציב בלתי מוגבל, אבל אנחנו אוהבים להיות יצירתיים ותרמנו כמה שיותר, אז זה משחק מהנה את עצמו. כאילו, איך אוכל לתרום 1,700 מטרים רבועים של שטיח כחול? ולמה שהחברה תרצה לעשות זאת?
לכן... איך אתה עושה את זה?
דבר אחד שמצאתי הוא לפעמים שאם אתה שואל זה מספיק מוזר כי אנשים חושבים, 'אוי זה לעולם לא יקרה'. כמו כן, מי מתקשר ומבקש כל כך הרבה שטיח כחול? לפעמים אנשים נהדרים, הם אוהבים את הרעיון, הם מתעסקים בזה. לפעמים הם צריכים קצת שם בתוכנית, שם בהודעה לעיתונות כדי לשמן את הגלגלים, ולפעמים הם צריכים קצת התחננות אנושית, שאני לא מעלה.
אין בושה בזה. אז למה חשוב לך לעשות יותר מאשר מצגת טיפוסית בחלל סטודיו?
אני כן חושב שזה נהדר; אני לא רוצה לעשות קקי לזה. אני חושב שמבחינתנו האוספים תמיד מעוצבים סביב סיפור, וזה באמת הפעמיים בשנה שלנו ההזדמנות לומר, 'הנה הסיפור, זה הסיפור שמתעורר לחיים', אז זה באמת חשוב לנו - וגם ממש כיף.
האם אתה דואג לביקורות או כיצד אנשים יקבלו את האוסף?
לא כל כך כי אני בדרך כלל באמת מגבה את מה שאנחנו מציגים ומרגיש טוב עם זה, וגאה בזה. אני באמת לא מתעסק בזה יותר מדי. אבל דבר אחד שאני מרגיש קצת עצבני לגבי הזמן הזה הוא פשוט שאנחנו עושים משהו חדש שמעולם לא עשינו. בדרך כלל, בין אם אנו עורכים מצגת שהיא קבוצה של חברה לציפורים בחוץ או נשף, זה עדיין מפותח מבחינתי. הופעה חיה היא חדשה, וזה מרגיש כמו הימור גבוה יותר כי אני פחות יודע למה לצפות. אז באופן טבעי היו לי חלומות חרדה על האף, כמו: אני לא זוכר את השורות שלי, דברים כאלה.
מה קורה כשההצגה מסתיימת?
תמיד יש יותר שביתה ממה שאנחנו מצפים. אני חושב שהחשיבה מראש היא מאוד, בואו פשוט נעבור את ההצגה, שיהיה בהצלחה. ואז זה נגמר וזה כאילו, אוי נכון, איך נפטר מ -4,000 סניפים? אז יש בדרך כלל ארוחת ערב, אבל [ההופעה] הזו היא בשמונה בערב, אז הייתי מדמיין, לישון.
מה גורם לכל להרגיש כמו הצלחה?
אני חושב שבאופן מילולי זה הולך כמו שאתה מדמיין שזה הולך זה מה שמרגיש כמו הצלחה.
הראיון הזה נערך ורוכז.
רוצה קודם כל את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה? הירשם לניוזלטר היומי שלנו.