הודות לאחסון האובססיבי של לאה למגזינים ולכל המודעות הראויות לציון, אנו פותחים כאן שיחה מתמשכת חדשה בפאשניסטה, הכול על קמפיינים של מודעות. קודם כל, בלנסיאגה. משמאל, יש לנו מודעת סתיו 2000, שצולמה על ידי אינז ואן לאמסווארד ווינוד מטאדין. מימין, סתיו 2008 המוכר יותר, שצולם על ידי דייויד סימס. ראוי לציין, ראשית, השימוש בסלבריטי, שרלוט גיינסבורג, במקום דוגמניות. עם שרלוט, באים קונוטציות המשפיעות באופן בלתי נמנע על האופן שבו אנו חושבים על המודעה - שרלוט מתוקה, ארצית, עדינה, פריכה. אנחנו אמורים להיפגע ממנה בתנוחה כה נוקשה, דמוית חייזרים, שהצל שלה לכאורה לא אנושי נועד להפחיד אותנו. במוקד עומדת החומרה הדומה לשריון של השמלה, רגע לפני שעינינו נופלות סוף סוף על הנעליים, ואביזרים שהפכו להיות הרבה יותר מוקד עבור בתים מרכזיים בעונות האחרונות. אבל בסתיו 2000, הסיפור היה שונה. הדגמים מגיעים ללא מטען כלל, כך שנוכל רק לנחש באמת מה הם אמורים לספר לנו, נראה שהתעלומה טמונה אי שם בין את המודעות של הדוגמנית למצלמה ולמוזרויות של סוס במדרגות ממילא הוא יתקשה לטפס (בהנחה שמדובר במדרגות בית רגילות). הערה צדדית, האם סוודר הכלבים הזה לא נראה כעת כקודמו הלא אירוני של סוודר הפינגווינים של שאנל? עכשיו תורך.