איך אני קונה: גרייס ואן פאטן

כולנו קונים בגדים, אבל אין שני אנשים קונים אותו הדבר. זו יכולה להיות חוויה חברתית, וחוויה אישית מאוד; לפעמים, זה יכול להיות אימפולסיבי ומשעשע, לפעמים, מונע מטרה, מטלה. איפה אתה קונה? מתי עושים קניות? איך אתה מחליט מה אתה צריך, כמה להוציא ומה זה "אתה"? אלו הן חלק מהשאלות שאנו מציבים לדמויות בולטות בטור שלנו "איך אני קונה."

מוקדם יותר בסתיו, גרייס ואן פאטן לקחה אותנו לרכבת הרים של רגשות ב"תשעה זרים מושלמים" בתור זואי מרקוני, בת 20 אבלה על מות אחיה התאום. במפלט אידילי לכאורה על שפת האוקיינוס ​​המנוהל על ידי מאשה האניגמטית (ניקול קידמן), זואי עוברת מסע קורע לב - נעזרה בכמה שייקים מיוחדים, מרוץ נמרץ של שקיות תפוחי אדמה ביצוע די מדהים, אם לא מעט מביך של "You're the One That I Want" מאת אבא על המסך מייקל שאנון - כדי להגיע לגמר הפצצה.

לצד הרכב אנסמבל של כבדי משקל הכולל מליסה מקארתי, רג'ינה הול וזוכה האוסקר קידמן, ואן פאטן נותן הופעה גולמית מבחינה רגשית. עם זאת, זה לא צריך להפתיע: הבן 24 הוא די ותיק בעסק, הופעת הבכורה שלה על המסך בגיל שמונה בסרט "הסופרנוס", בבימויו של אביה זוכה האמי טימותי. (הדוד שלה הוא דיק ואן פאטן, אז, כן, משחק הוא בהחלט בגנים.) מאז, יש לה צבר תפקידים ב"אימפריית הטיילת", "סיפורי מאירוביץ" של נוח באומבוץ וקארי ג'וג'י של פוקונגה"

מְטוּרָף." 

בסרט האחרון שלה, ואן פאטן מפנה לכותרות את "Mayday" המונע הנשי והפנטסטי של הסופרת-במאית קארן צ'ינור בתפקיד אנה, עובדת מלצרים ביישנית שבאופן קסם הועברה מעבודתה המעיקה באולם האירועים לאי מסתורי שסוע מלחמה ומצטרפת לצוות התנגדות של נשים צעירות - האסטרטג גרט (סוקו), הטייסת החולם ביה (הוואנה רוז ליו) והמנהיגה חסרת הרחמים מרשה (מיה גות') - מעורבות בקרב אינסופי עם חיילים גברים שפתו לשם על ידי דמות סירנה שיחת "מאידיי". יחד עם מציאת הנחישות הפנימית שלה, אנה חייבת לקבוע אם היא משתלבת בסביבה ובשליחות הבוגדנית החדשה שלה.

במהלך האימונים והצילומים בקרואטיה, ואן פאטן נהנתה ליצור קשר עם הצוות החדש שלה ברוח סרט האינדי. "קריאת שולחן היא תמיד כל כך מפחידה. אתה חושב שתפוטר אחרי שתקרא את זה בקול", אומר ואן פאטן. "אבל במקום לקרוא, כולנו הסתובבנו ופשוט סיפרנו את סיפורי החיים שלנו ודיברנו על כל מה שעלה לנו בראש ועל מה שהרגשנו באותו הרגע. זה היה כל כך יפה, וכולם היו כל כך פגיעים. זה באמת נתן את הטון להמשך הצילומים וגרם להכל להרגיש כל כך בטוח".

מתרחש בעידן מעורפל, סרט האי העולמי האלטרנטיבי אפשר תלבושות נצחיות בעלות נטייה וינטג'ית, הכוללת יצירות כמו ז'קט בומבר עם קו גזירה שנלבש מעל שמלת המדים הכחולים המזכירים את האוקיינוס ​​של אנה ומלבושים צבאיים מלאים מתקופת מלחמת העולם השנייה - אבל שיקי. צוות השחקנים אימץ את המבטים, אבל לא בגלל שהם נראים כאילו יצאו מתוך א אָפנָה תכונה.

"כולנו היינו אובססיביים לגבי המגפיים והשמלות ורק הנשיות הזו. זה נתן לנו כוח ותחושת ה'מגפיים על הקרקע' שלנו", אומר ואן פאטן. "אולה [סטשקו], שהוא מעצב התלבושות, הוא פשוט כל כך גאון. לבשנו אותם לפני שהתחלנו לירות - במלון, לאימון הנשק שלנו, כשאנחנו התאמנו וכאשר רצנו - כי רצינו להרגיש בנוח בהם כמו אפשרי."

מחוץ למסך, הניו יורקרית הילידית היא די צדדית עם הגישה שלה לסגנון. היא נהנית בו זמנית מהטבות של כוכבות (מושבים בשורה הראשונה בשבוע האופנה בניו יורק וטיולים לפריז שבוע האופנה), ובמקביל גם צדה בין מתלים בחנות יד שניה השכונתית שלה, כמו כולנו הנורממיות ברוקלין. קדימה, ואן פאטן חולקת את ההשפעות הקולנועיות הקולנועיות שלה באופן לא מפתיע (זה בדם שלה, נכון?), סמל הסטייל העליון שלה (מי במקרה עדיין בבית הספר היסודי) והוינטג' האהוב עליה רכישות. תמשיך לקרוא.

"תמיד התעניינתי באופנה. זה משהו שאני כל כך מוקסם ממנו ואוהב לראות אנשים מתנסים בו. אני לא יודע את הטכניות של אופנה בכלל - אני מאוד ויזואלי עם זה. אני מרגיש שאני לא יודע שמות של שום דבר. אני עדיין לומד, וזה ממש כיף. אבל הסגנון עבורי משתנה ללא הרף, ויש בו כל כך הרבה הזדמנויות. הסגנון שלי השתנה כל כך מאז שהייתי קטן. כאילו, אם הוצאתי תמונות שלי בשמונה, זה כמו אדם אחר. אני אוהב את זה כי זה מסמן את זה מציין זמנים בחיים שלך, וזה ממש מגניב.

"הסגנון שלי הוא שילוב של סרטים רבים של ג'ון טרבולטה משנות ה-70 - 'קאובוי אורבני' מעורבב עם 'קדחת ליל שבת' מעורבב עם קצת היפ הופ משנות ה-90. זה שילוב של הרבה תקופות שונות, אבל אני אוהב מאוד אופנה של שנות ה-70. אני אוהב הכל משנות ה-70: מוזיקה של שנות ה-70, סרטי שנות ה-70 אופנה של שנות ה-70. אני אוהב מראה מערביגם. אני ממש בעניין של מגפי בוקרים לאחרונה. זו הסיבה שאמרתי 'קאובוי אורבני', כי דברה ווינגר ב'קאובוי עירוני' היא אחת ההופעות האהובות עליי. אני רק רוצה בסופו של דבר להיות כמוה.

"בכנות, אחותי בת ה-10 היא ההשראה לסגנון שלי. היא כל כך רק בעצמה ולא אכפת לה. היא כל כך בִּלתִימודע לעצמו וילבש קפוצ'ון עם חולצת טריקו ושרשרת מעליו. בהתחלה אני כמו 'מה?' ואז אני אומר, 'אתה כל כך מגניב'. העובדה שבגיל 10 היא חושבת על זה ולא אכפת לה, ללכת לבית הספר ולהיות כמו 'זה אני'. זו דרך כזו לבטא את עצמך, ואני פשוט חושב שהיא עושה את זה לזה הכי טוב. אני מסתכל עליה בשביל הטרנדים החדשים. נתתי לה להלביש אותי ל"יום האחות" שלנו, והיא אוהבת קפוצ'ון - היא שמה סווטשירט גדול עם צווארון גדול מעל קפוצ'ון, וזה נראה מאוד מגניב. הייתי כמו, 'אני אשחק את זה'.

"בכל פעם שאני מסתובב בלואר איסט סייד, יש בוטיק חדש ומגניב. אני אוהב להיכנס דיינה פולי כי היא אוצרת מבחר וינטג' ויש לה גם דברים משלה. אני תמיד מוצאת שם משהו ייחודי שאני אוהבת ולא יכולה להפסיק ללבוש במשך חודשים. לא חזרתי זמן מה - התכוונתי לבקר שם. אבל אני אוהב חנויות קטנות אקלקטיות כאלה, שהן שונות. ואני אוהב את חנויות יד שניה שלי, תמיד.

"אני אוהב רכבת L, שנמצאת לידי בברוקלין. עשיתי סרט בנאשוויל לפני כמה שנים, אלוהים אדירים, אני רוצה ללכת לשם רק כדי לעשות קניות וינטג'. זו הייתה קניות הוינטג' הכי טובות שעשיתי אי פעם. מחירים כל כך מעולים, וקיבלתי את הבגדים הכי טובים שם, כמו מעילי טרנץ' ממש חולים, כמה ג'ינסים מעולים - קשה למצוא ליווי'ס ישנים ומעולים - כמה מגפיים ממש מגניבים. זה הגילטי פלז'ר שלי, לקנות נעליים וז'קטים. אני לא יכול לקבל מספיק מהם, אז יש לי הרבה הרבה ז'קטים חמודים. היה לי יום שלם של קניות וינטג'. זה היה כמו לחשוף מכרה זהב.

"עם זאת, אתה צריך להיות במחשבה הנכונה כדי לצאת לקניות וינטג'. אבל כשאני, אני בשליחות. אני חושב על זה [לפני הקנייה], כמו 'האם אני אוהב את זה?' לפעמים, אפילו אעזוב ואחזור אם אני עדיין חושב על זה. אבל אני גם מאוד מהיר כשאני באמת מרוכז, כאילו יש לי את הסמוכים. אתה צריך להיכנס לדעת מה אתה מחפש, אחרת אתה תהיה שם לנצח. זה כמו עיוות זמן.

"זה כל כך קשה למצוא ג'ינס וינטג' כי אני לא אוהב לנסות ג'ינס - או לנסות בכלל, באמת. אני אוהב התאמה רופפת יותר, שקל יותר למצוא אותה. אבל אני ממש אוהב את החבר הלבן הזה ליוויס שהרגע קיבלתי. אני לובש אותם עם הכל; הם נראים חמודים עם המגפיים או נעלי הספורט. זו הרכישה האהובה עליי עד כה.

"אני נוסע לפריז לתצוגת אופנה, שאני מאוד מתרגש ממנה. האריזה מעוררת בי כל כך חרדה. אני עדיין לא יודע את מזג האוויר שם. מתחיל להיות קר? אולי אני אביא כמה סוודרים חמודים. אני נוסע ללונדון אחרי זה, וזה הוא קר, אז אני הולך לארוז כמה ז'קטים, מכנסיים ומגפיים, שאני מתרגש ללבוש. עבר זמן מה.

"אני מאוהב במגפיים מ מייסטה. הייתי בלונדון לאחרונה וקיבלתי כמה זוגות ולא הורדתי אותם כי הם כל כך נוחים ויפים. יש לי כמה שמנמנים גדולים ואת האדומים הכהים הנחמדים שכמעט נראים כמו עור נחש או תנין. הם לא אמיתיים, אבל הם יפים. לא קניתי שם הרבה, אז אני נרגש לחקור."

ראיון זה עבר עריכה ותמצית לצורך הבהירות.

'Mayday' זמין להזרמה לפי דרישה.

לעולם אל תחמיצו את החדשות האחרונות של תעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.