מילר מול המצלמה. צילום: רובי מקסוול
בסדרה ארוכת השנים שלנו, "איך אני מצליח", אנחנו מדברים עם אנשים שמתפרנסים בתעשיית האופנה על האופן שבו הם פרצו ומצאו הצלחה.
מאז שהתחיל כצלם אופנה, פראני מילר צבר קורות חיים מוצקים, צילם מאמרים במגזינים כמו ניילון, צִדפָּה ו בולט. במקרה היא גם בת 19, שבחרה לדלג על לימודים באוניברסיטה, להתמחות ולסייע לצלמים מבוססים יותר לטובת יציאה לבד.
זה לא צריך להטיל את מילר כסוג של מופע צילום; זה רק מידע רלוונטי לכל מי שמתעניין בקריירה שלה. להלן ההנחה שלה להרוויח שכר דירה, לשמר את המגושמות בגיל ההתבגרות ואת סגולות הביקור במשרדי מגזינים ללא הזמנה.
בן כמה אתה? אני שואל כי ראיתי שכתבת פוסט באתר שלך על התסכולים של התייחסות רצינית כשאתה כל כך צעיר.
אני 19. לא למדתי במכללה; סיימתי לפני שנה וחצי. חשבתי ללכת לבית ספר לאמנות במשך שתי שניות, ואז חשבתי, "אוקיי, אף אחד לא ילמד אותך להיות יצירתי. אני כבר יודע מה אני רוצה לעשות. "קיבלתי חרא בתיכון כי ידעתי מה אני רוצה לעשות ולא הולך קולג ', אבל אז אנשים אחרים מתביישים בכך שהם לא יודעים מה הם רוצים לעשות, אז איפה אני יכול להיות כאן, [הדרכה] יועצים? לקחתי שנה להירגע בבית ונסעתי לניו יורק הלוך ושוב. עברתי לכאן ב -1 ביולי.
השאלה הגדולה שלי כאן היא איך הוצאת את עצמך מהקרקע כשעברת לכאן.
הרבה מיילים - כלומר, בכנות מאז המחצית השנייה של השנה האחרונה. אני מצלם ברצינות מאז שהייתי בן 15, וצילמתי סרטים במשך שנתיים וחצי. שיחקתי עם חברים.
לא באמת הייתה לי ניסיון רגיל בתיכון. מעולם לא חגגתי או שתיתי או משהו. לא עשיתי זאת. מילאתי את סופי השבוע בכתיבת מיילים. פשוט עבדתי ממש קשה, וכל החברים שלי היו כמו, "מה אתה עושה? אתה צריך להיות נער. "אבל, כאילו, לא. אעשה זאת אחר כך. יש לי את כל הזמן שבעולם. בשנים האחרונות [בתיכון] הייתה לי התמחות בעיתון שמעולם לא הלכתי אליו, אז הייתי מתנתק וחוזר הביתה. צילמתי כל סוף שבוע.
למי שלחת מייל?
סוכנויות ומגזינים ומותגים. אני לא ממש אוהב את הרעיון ללמוד מצלם אחר. אני לומד לבד כי אני יורה ועושה טעויות ומתקן אותן. אני נרקומן באינטרנט; נולדתי בשנת 95 '. אני ממש עוקב אחרי כולם. אני יודע כל כך הרבה על מעצבים, דוגמניות, עבודות של צלמים אחרים. יש לי מוח של מסלול אחד. אני לא יכול בכלל לעשות חשבון או לחשוב במספרים.
איך ההיותך כל כך צעיר השפיע על החוויה שלך לפרוץ לתעשייה?
איבדתי עבודה בגלל זה. אנשים היו אומרים, "אלוהים אתה בן 12. אתה בן 19. אל תאכזב אותי. "על הסט, הם אומרים את זה. וזה כאילו, שכרת אותי!
הם היו אומרים את זה אחרי שהם שכרו אותך?
כֵּן. שכרת אותי כי אתה אוהב את העבודה שלי. אל תטיל בי ספק על הסט. זה לא גורם לי לרצות לצלם עבורך תמונות טובות.
או שאני אהיה בפגישה כדי להשיג עבודה, והם יהיו כמו, "אלוהים אדירים, אנחנו אוהבים את העבודה שלך." והם ישאלו בן כמה אני ואגיד: "נחשו! חה-חה-חה, "והם נותנים מספר שגוי גבוה.
יש לך חברים שמנסים לעשות את אותו הדבר?
החברים שלי בני 23 ומעלה. אני לא ממש חבר עם צלמים. ניסיתי, זה לא הצליח. אנשים תחרותיים, אתה יודע?
אני מרגיש ש -19 הוא גיל הקולג 'וגיל ההתמחות. אני עושה את הדבר הזה כאשר אני נכנס למשרדי מגזינים כדי להיפגש עם אנשים במקום כי אני מגוחך. כשהייתי בן 17 נכנסתי בולט, והיה כמו, "היי, הנה הספר שלי." ונפגשתי עם המייסד במשך 45 דקות כדי לדבר על העבודה שלי, ואז צילמתי עבורם כעבור שנה וחצי.
צילום: פראני מילר
פשוט הלכת בקור.
לא התקשר. עשיתי את זה עם וו, כארבעה שבועות לאחר שעברתי לכאן. נפגשתי עם העורך במשך חמש דקות. חיכיתי בחוץ שעה, אבל יש לי את הקשר שלו עכשיו.
הדבר שאני תמיד שוכח כסופר הוא שקל להפחיד אותך לגשת לפרסום, אבל אנשים תמיד צריכים יותר תוכן.
אני יודע. אף אחד לא מגיש. צִדפָּה [יש] כתב ויתור באתר שלו שאומר "אל תגיש", ושלחתי [עבודה] בכל מקרה. יש לי סיפור צִדפָּה.
מה אתה עושה בשבוע האופנה?
אני יורה בשביל צִדפָּה. שלחתי מייל תְעוּדַת זֶהוּת והם היו כמו "אולי". מה שלא יהיה, בעונה הבאה. אני מחבב אותם מאוד. הם היו כמו "שמור על קשר".
אילו צלמים אתה מעריץ?
אני מאוד אוהב את העבודה של ריאן מקינלי. טים ברבר. טים ווקר הוא כמו אהבת הצלם הראשונה שלי. מי עוד? אני אוהב את קאס בירד. היא מדהימה.
אני אוהב את האינסטגרם שלה. הכל דריה ורבובי ללא איפור.
אני אוהב את הסגנון הזה. אבל אני גם אוהב את הסיפורים של לאכלן ביילי. לא [מדי] מלוטש, אלא סוג של ריטוש. זה יפה. אני לא אוהב ריטוש, לא איפור. ברור שאוציא פצעון, אבל האיפור פשוט לוקח כל כך הרבה זמן ואני שונא איך זה מצלם.
איפה אתה אוהב לצלם?
אני מאוד אוהב מים. אם מעצבים נוספים נותנים לי להרטיב את הדברים שלהם הייתי יורה בבנות במים כל הזמן. אני אוהב נופי איסלנד; מעולם לא הייתי שם. יש חוף חול שחור וכל הסלעים. כחול וירוק הם הצבעים האהובים עלי. אני תמיד מרגיש שאני מוסיף צליל כחול-ירוק.
בואו נדבר על הכנסה. מאיזה יריות אתה מרוויח כסף?
ספרי לוק הם דבר אחד. צילומי מבחן.
אני מרוויח מספיק כסף. עלויות Lookbook הן 400 $ או 500 $. אם אני עושה שלושה מהם בחודש, לכל הפחות, אני יכול לשלם את שכר הדירה ולקנות אוכל, וזה בסדר. אני מסתדר, ואני רגיל להיות שבור כי גם המשפחה שלי ממש נשברה.
מה אתה לֹא לקבל תשלום?
מאמרי מערכת, ועל זה אני רוצה לקבל תשלום. אבל לפעמים מעצבים ישלמו לי על עריכת מערכת עם כל האוסף שלהם.
אם זה היה מוזמן, הם היו משלמים לי. זה דבר מוזר. כולם אומרים שאנשים עושים [בעריכה] פרו בונו, ואני כאילו, "כן נכון." אתה עושה את זה מהכיס שלך? לא.
היכן אתה מקבל משוב על עבודתך בשלב זה?
כמו ביקורת? אני לא, באמת. אחת הסיבות היא שאני לא רוצה לעצור את עצמי. אני נותן לעצמי ביקורת. אני מכיר כמה אנשים שאוהבים את העבודה שלי, אני יודע שיש אנשים ששונאים את זה, אבל אני מרגיש שאני צריך ללמוד איך לגדל את עצמי.
האם מגזינים נותנים לך הערות בכלל?
לא, הם אומרים: "לא אנחנו לא מעוניינים" או "כן, אנחנו אוהבים את זה". אני לא ממש רוצה משוב. לא שאני כל כך מגניב, אבל אני מעדיף להבין את זה בעצמי.
צילום: פראני מילר
כיצד משתלבים אינסטגרם וטמבלר בהוצאת שמך? כלומר, מצאתי אותך באינסטגרם.
צִדפָּה תייג אותי אינסטגרם, וכך Unif מצא אותי. חברת הבגדים שאליה טסתי [ללוס אנג'לס] מצאה אותי באינסטגרם. כולם מוצאים אותי באינסטגרם.
מתי אתה מתעורר?
אני מתעורר בשבע או שמונה, אבל אם יש לי יריות בחמש בבוקר אני אתעורר לפני זה. אני מאוד אוהב זמני שיחות מוקדמים. אני אוהב בוקר מוקדם. אם אני מתעורר לפני הזריחה, היום שלי טוב יותר.
איך נראה לך שבוע?
שבת וראשון הם ימי הצילומים שלי. זה ימי העבודה שלי, אבל גם סוף השבוע כי אני אוהב לצלם. אקיים כמה פגישות עם מעצבים. יש לי כמה בדיקות במהלך השבוע, להסתובב, לצלם, להרוויח קצת כסף.
אני עושה צילומים משלי, שולח הרבה מיילים. שישי או חמישי אני מבלה עם החברים שלי. אני עושה הרבה דברים, אבל קשה לרשום את זה ביומן.
כמה זמן מראש אתם מזמינים בדיקות וצילומים?
אני מזמין מבחנים כנראה שבוע מראש, כי [סוכנויות] לא יודעות אילו דגמים הם יצלמו עד שבוע לפני. עבור מאמרי מערכת אני מזמין את הסטייליסטית מספר שבועות עד חודש מראש. אני לא ממש מזמין שיער ואיפור.
איך מתקדמים בהזמנת דגמים?
אני אשאל אם אוכל לירות בבחורה הזו וכשהיא תהיה בעיר אעשה זאת. סוכנויות שולחות את הבנות הזמינות שנמצאות בעיר.
הרבה דוגמניות שאני מצלם הן החברים שלי. אחת החברות הטובות שלי הייתה דוגמנית במשך שבע שנים. כצלם אני חייב להיות איתם בקשר או שהתמונות שלי לא יהיו משהו מיוחד. זה קשה כשאתה לא מדבר באותה שפה כי הם זרים וממש חדשים. אני אשאל אותם מאיפה הם, אהיה חבר שלהם.
הדבר היחיד שמפריע לי הוא שהסוכנויות לא יתנו לך את מספר הטלפון שלהן גם כשהן מאוששות אז אם היא מאחרת בשעתיים, אני מתקשרת אל [הסוכנות] והם אומרים: "בסדר, נתקשר אליה. "
צילום: פראני מילר
האם אתה בדרך כלל מצלם דגמים חדשים יותר מכיוון שאתה צלם חדש יותר?
אני לא אוהב לצלם דוגמניות מתחת לגיל 18, למרות שאני רק בן 19. פעם ראשונה של חלק מהנערות כשהן עירומות מול אחי מצלם. אני לא מצלם עירום לעתים קרובות או אף פעם, אבל טוב שיש אנשים שיש להם יותר ניסיון חיים, אתה יודע?
אני אוהב לירות באנשים שהייתי חברים איתם, כך שקל יותר לא לירות במישהו בן 15. אני לא בן 15. הלך הרוח שלי לא קיים. היום הילדה שלי אמרה שהיא בת 18. לא האמנתי לה; היא נראית כמו בת 12. חלק מהבנות נראות מבוגרות יותר, והן נראות כאילו הן בנות 19 או 20 כשהן בנות 15.
אם יכולתי להיות דוגמנית לא הייתי. אני אוהב להצטלם, אבל לעולם לא הייתי עושה את זה כקריירה. הגוף שלך הוא הכסף שלך. זה מפחיד. אני זוכר שראיתי פעם ציטוט שאמר: "אישה צריכה למצוא את הערך שלה". בגלל זה אני לא אוהב ביקורת. אני לא אתן למישהו אחר להגיד לי כמה אני טוב. אני יודע כמה אני טוב.
ואם אתה מזמין משרות ...
אני לא אתן למישהו אחר להגדיר אותי עד כמה אני טוב. הבנות האלה לא צריכות מישהו אחר שיגדיר כמה טוב הן מרגישות.
אז איך זה מתורגם לירי, בהתחשב בכך שאתה בערך בגילם? אני יכול לדמיין שאתה יורה בהם בעין אוהדת יותר.
אני מניח שאנשים יותר נוח איתי, כנראה. לא כל צילום מושלם, אבל כשהדוגמנית הייתה לובשת את הבגדים ומסוגלת לנוע בהם ולהיות היא עצמה, זה טוב. בכל פעם שאני מצלם, אני כאילו, "תזוז, לא אכפת לי". כל עוד אתה זז, אני אגרום לזה לעבוד.
אני מנסה להיות אדיב ככל האפשר. לכן הירי בקור מבאס... אני לא עושה את זה לזמן מה. זה דבר אחד כשזה נובמבר וקר אבל לא כל כך נורא והצלם והסטייליסט לא סובל. אבל כשאני סובל מהקור, קשה לשמור על המורל. אני אוהב שלג על הריסים; אני כל כך אוהב את אור החורף. אבל קשה לצלם כשהדוגמניות קפואות. הייתה לי צילום אחד שבו הידיים שלי דיממו כי היה כל כך קר, ידי הדוגמנית דיממו. זה כאילו, זה לא אנושי!
אני מניח שגם דוגמניות ירגישו קצת יותר בנוח איתך מכיוון שאת צעירה ונקבה.
אני לא יודע מה הייתי מרגיש אילו הייתי נערה בת 13, שבאה לבית עם גבר בן 30 וחושבת כמו "היי, אני כאן כדי לדגמן עבורך!"
איזה כיוון אתה נותן לדגמים שלך על הסט?
שיער ואיפור? לא. אם דוגמנית מסדרת את השיער שלה לפני צילומים אני באמת רוצה לגרום לה לשטוף אותו. איך שאתה מתעורר זה הדבר הכי מעורר השראה בשבילי.
כשאני על הסט אני אומר, "תזוז, אני אראה שזה ייראה טוב". אני יורה ממש מהר; צילום הוא מקסימום שעתיים. אני רוצה שזה יזרום בצורה הכי טבעית שהוא יכול. אני רק אומר להם להירגע ולהמשיך לזוז. לפעמים זה ממש קשה לגרום להם לזוז. בחורה תתחיל להצטלם, והיא כאילו, "קדימה, תהיה מביך!" זה יהיה נהדר. להיות נער זה זמן מביך. אני רוצה לשמר את זה.
בשנים האחרונות, צלמות צעירות וצעירות כמו פטרה קולינס זכו לתשומת לב רבה לצילום צעירות אחרות. איך אתה רואה את עצמך משתלב בזה?
יש לי הרבה דעות בנושא. אני מרגיש שעבודה כזו שבה נערות בתחתונים בחדר השינה שלה מוגזמת מאוד. אני מרגיש שזה צעיר מדי. הן מהללות את הגיל המביך הזה, וזה טוב, אבל זה לא מה שכל הבנות צריכות לראות. טִירוֹן מדהים וממש אמיתי, אבל חוץ מזה, מה הבנות האלה רואות? האם להיות חרדה בחדר השינה שלך באמת מה שאנחנו רוצים להאדיר? זה החלק המחורבן בלהיות נער.
אני רוצה שהעבודה שלי תהיה ידועה, אבל אני מרגישה שהם הופכים את הבנות האלה לאייקונות נשיות. וזה לא מה שאני רוצה. זה כאילו האינטרנט עשה את זה כך שאתה צריך להיות מפורסם כדי להצליח. מהי תהילת אינטרנט? כסף מונופול? באמת. "לייק" הוא לחיצה על כפתור.