כתעשייה, אנו חווים נורמלי חדש. פאשניסטה אינה יוצאת דופן.
בתוך מספר שבועות קצרים, קוביד -19 חולל הרס בכל ענפי האופנה והיופי. האבק עוד לא התחיל להתייצב וכבר, מעצבים נלחמים על הישרדות, עם קמעונאים שכורים כבר ביטול הזמנות בעשרות ומאות אלפי דולרים. סגירת חנויות והנחיות בידוד חברתי ללא כל הקלה בדמי השכירות הותירו חברות על הקרקע חשבונות שכר דירה אסטרונומיים במקביל לעצור כל יכולת להרוויח כסף, או, במקרה של מעצבים, אפילו לעבוד על מוצר שעשוי להיות רווחי ברגע שזה יסתיים.
אם אתה עובד באופנה, כל זה אינו חדשות עבורך. אולי אתה מעצב הנאבק להבין כיצד לשמור על האורות דולקים בסטודיו שלך. אולי אתה עובד קמעונאי שנדחק לנוכח סגירת חנויות בלתי מוגבלות, או מנהל יחסי ציבור שמנסה לנווט תקציבים מצומצמים מהלקוחות שלך. אף אחד באופנה או ביופי אינו חסין משינויים אלה, והתקשורת אינה יוצאת דופן.
כאשר חברות חוות עומס כלכלי קשה, הפרסום - שכבר פיגר השנה - הוא אחד הדברים הראשונים לעשות, קיצוץ שעומד להשפיע על השורה התחתונה של רבים רבים מוציאים לאור. קמעונאים רבים ניתקו את ההיצע שלהם משירותי שותפים, שהפך למקור הכנסה משני לפרסומי אופנה רבים. ואף אחד לא מגייס עובדים, מה שאומר שפרסומים כמו שלנו שהציעו זמן רב רישומי קריירה מאותגרים גם מבחינה פיננסית זו (כדי לומר דבר על האנשים שבאו להסתמך על רישומים אלה שימצאו מקומות תעסוקה). בכל הנוגע להכנסות, התחתית הפתגמית נפלה.
בשלב מוקדם התברר שהמשבר הזה עומד לקצץ משמעותית ברווחים הצפויים שלנו. המתמטיקה שגתה לפתע. זה מעצבן להסתכל על מספרים שנעלמים ולהתאמץ למצוא חיסכון בכל מקום שאתה יכול, בידיעה שזה כבר לא תרגיל אש חוסך כסף אלא העסקה האמיתית, שריפה של חמש אזעקות שיכולה לעשות את ההבדל בין החברה שלך לשרוד את השנה או להוציא צוותים שלמים מהעבודה וללא ביטוח בריאות באמצע עולם עולמי משבר בריאות.
כמו כל כך הרבה חברות, אנחנו מנסים לגרום למספרים להיות הגיוניים שוב; כל הצוות שלנו התבקש לקחת על עצמו שכר והפחתה של שעות לא מבוטלות בעתיד הנראה לעין, ויש לנו הקפיא את כל העמלות וההוצאות העצמאיות, מה שמשפיע על הסופרים הרבים שעזרו גם להפוך את פאשניסטה למה שהיא היום. ואני יודע שאנחנו לא לבד: כבר, נגיף הקורונה דחף וו מגזין להפסקה, ו BuzzFeed ביקשה מהצוות שלה לקחת על עצמה קיצוצים בשכר, טקטיקה שעושה דרכה בכלי תקשורת אחרים.
עוד לפני שנכנסתי אי פעם לכוח העבודה, אמרו לי לעולם לא לבכות במקום העבודה, עצה עצמית סקסיסטית בעליל שדבקה בי. כלומר, טיפלתי בקלי קוטרון "אם אתה צריך לבכות, צא החוצה, "ספר שיצא לא מעט אחרי שסיימתי את לימודי הקולג ', כמו כתנ"ך כיצד להתנהג באופנה. אבל כשהתקשרתי לצוות שלי כדי להסביר את הקורבנות האישיים שנבקשו מהם כדי לשמור על כולנו, התחלתי לבכות - לא בחלק המספרים הקשים, אבל בחלק שבו הודיתי להם על כך שהם עובדים כל כך ללא לאות ודואגים כל כך לפאשניסטה.
אכפת לי מהאנשים שגורמים לאתר הזה לקרות כל יום כאילו הם המשפחה שלי. זה כמעט בלתי אפשרי שלא כשיש לך קבוצה קטנה וצפופה כמונו. קורע לי הלב לקרוא על מה שקורה בתעשייה שלנו כי אני יודע שיש כל כך הרבה עסקים קטנים כרגע שמתקשים לגרום למספרים להיות הגיוניים שוב נגד המרכיב האמיתי והאנושי מאוד של אנשים שגורמים לעבודה להרגיש כיף, אנשים שבטחו בך בכישרונותיהם כדי לחלום חלום קולקטיבי. לִקְרוֹת. כולנו בני אדם ומתבקשים לשאת כל כך הרבה מעבר לניסיון לנהל את רגשותינו מול משבר עולמי.
אני לא כותב שום דבר מזה כי אני מצפה שמישהו ירחם עלינו או בגלל שאנחנו איכשהו מיוחדים; אנחנו רחוקים מהמוצא היחיד שעושה את הקיצוצים הקשים באמצע המשבר הזה ויש לנו מזל גדול שנוכל לנווט בנוף החדש הזה תוך עבודה מהבית. אבל אנחנו ב- Fashionista תמיד העריכו את הקשר הפתוח והשקוף שלנו לא רק עם הקוראים שלנו, אלא עם עמיתינו, וכרגע, כל אחד מאיתנו תעשיית האופנה - מאולפני עיצוב ועד צוותי מערכת ועד חברות יחסי ציבור ועד לעצמאים - נלחמת לא רק על מקומות העבודה שלנו והעסקים שלנו, אלא על שלנו פרנסה.
אני כותב את זה בדיוק כיוון שאני יודע שמה שאנחנו חווים הפך לנורמה החדשה בתעשייה שלנו. ככה זה עובד עכשיו.
רוצה קודם כל את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה? הירשם לניוזלטר היומי שלנו.