שרליז ת'רון בועטת בתחת 'בלונדינית אטומית' כשהיא לובשת דיור, סן לורן ובורברי

נשים מטורפות להמשיך לקחת שמות הקיץ הזה כמו שרליז ת'רוןמותחן הריגול האקשן "בלונדינית אטומית" יוצא לאקרנים ביום שישי. הסרט מתרחש בשנת 1989, ממש לפני נפילת חומת ברלין, הסרט עוקב אחר סוכן ה- MI6 של ת'רון, לוריין. ברוטון כשהיא נוסעת לעיר הגרמנית המפוצלת כדי לאחזר רשימה חסרה של סוכנים כפולים לאחר רצח א עמית מרגל. ההגדרה התקופתית מספקת הזדמנות בזמן לבקר מחדש במלאכת הריגול והתככים מתקופת המלחמה הקרה, תירוץ טוב תהנו לפסקול מעולה משנות ה -80 ("יום שני הכחול" של ניו מסדר פותח את הסרט) ועוד סיבה לכך מעריך האופנה האיקונית של התקופה -במיוחד על ת'רון, המציבה את האסתטיקה המעוצבת המעוצבת להפליא (ובעיקר משנות ה -80) של דמותה עם פעלולים בלטיים באכזריות שביצעה בכוחות עצמה.

"'מגניב' היה המנטרה שלנו על הסרט הזה, והוא הפך למעצים מאוד", מסביר מעצב התלבושות סינדי אוונס דרך אי - מייל. חנוני אופנה עשויים לזהות וצריכים בהחלט לפקוח עין על פריטים בולטים: מעיל קשמיר ארוך בעל חזה כפול חזה מאת מקס מארה

, תעלות בורברי, מגפי מעל הברך של סטיוארט ויצמן לולנד לסצנת קרב אכזרית במיוחד, הרבה דיור (עוד על זה קצת) ותעלת ויניל לבנה נהדרת של ג'ון גליאנו (להלן), שבצדק היא פריט המלתחה האהוב על ת'רון מהסרט, לפי אוונס. למעשה, בשלב מסוים, הדמות משתמשת בתושייה בזוג משאבות פטור אדומות של דיור כדי לעזור לעצמה לצאת ממצב מגעיל.

אוונס אכן כלל בסרט וינטאג 'שנות ה -80', במיוחד על ילדי הפאנק של מזרח ברלין הגלו-מוהוקיים של פעם (חשבו על מעילי דובונים, מוטו מעור שחוקים וחליפות מסלול בהשראת היפ הופ); באחת הסצנות, לוריין יושבת בחולצת בריקו של בוי לונדון, עמוד התווך של רחוב התקופה. "תמיד הייתה עדיפות להציג את הפרטים המגניבים של שנות השמונים", היא מוסיפה.

מעצב התלבושות, שעבד בעבר עם ת'רון על "מיליון דרכים למות במערב" ו"המישור הבוער ", היה משחק לענות על כל דבריי שריפה שאלות על התלבושות הנשגבות, כולל שיתוף הרבה יותר קרדיטים לאופנה, עבודה עם ביתו של דיור והלבשת הסוכן המשובץ של ג'יימס מקאבוי במזרח ברלין, פרסיבל, באפודי סוודר. חולצות. המשך לקרוא להדגשות.

היכן חיפשת השראה ליצירת פלטת צבעי התלבושות של לוריין, צלליות ומרקמים?

הסתכלתי על הרבה עבודות של הלמוט ניוטון משנות ה -80 ולא יכולתי שלא להישאב אל תוך התצלומים שלו וכיצד הם חדרו כוח וחושניות בצורה כל כך גרפית. השתמשתי במרקם כדי להעלות את מצב הרוח והסגנון ולשמור עליה במצב סגנוני מוגבר.

הסרט מתרחש ב -1989, אך הצלליות של לוריין מדברות גם על התקופה העכשווית - במיוחד עם חליפת המכנסיים החזה והמתפתחת שלה (להלן) כשהיא מגיעה ל נמל התעופה טמפלהוף בברלין. תוכל לספר לי על זה יותר?

אני לא בטוח שזו הייתה בחירה מודעת מצידי... עם לוריין בפרט, ניסיתי לבסס את סגנונה בחוסר נצח קמצני, כל הזמן הוספתי דקויות שעוררו את שנות ה -80. התלבושת של טמפלהוף הייתה מרג'ילה-קשמיר שחור וקו גיר עבה-והחזה היה מעיל הפוך. אתה חייב לאהוב את ג'ון גליאנו.

לוריין לובשת בעיקר שחור ולבן, כמו הרומן הגרפי "העיר הקרה ביותר", עליו מבוסס הסרט. אבל משאבות הדיור שלה, שחובשות את התלבושת של מרג'ילה, אדומות. מדוע החלטת להשתמש בצבע באותו הרגע?

אני מרגיש שיש לי מזל עם זה. תמיד תכננתי להשתמש בהם וזה פשוט נראה כמו הבחירה המושלמת עבור התלבושת והרצף הקרב הזה. ואז לרגע זה נראה כמו בחירה אבסורדית ומסוכנת, אבל שרליז היא משחק כזה, ואמרה, "לעזאזל, בוא נעשה את זה". השאר היסטוריה.

לוריין לובשת הרבה דיור בסרט ותרון היא פרצוף של המותג. כיצד היה שיתוף הפעולה לסרט וכיצד הוא נוצר?

כן, דיור מאוד תמך בנו בסרט הזה, ואני כל כך אסיר תודה להם. הגעתי אליהם בשלב מוקדם, והם באמת רצו לתמוך בשרליז ובסרט - בכנות, הם היו מצילים. "בלונד אטומי" בפועל נוצר כסרט עצמאי, ולכן הסתמכנו מאוד על כל תמיכה במעצבים שנוכל לצבור, גם אם זה היה בהנחה בלבד. הם באמת העלו את המשחק שלנו. המעיל האדום שלובשת לוריין היה מארכיון דיור; הסוודר בשחור לבן היה גם דיור. המגפיים המשובצים היו סן לורן, וגם הם היו נדיבים.

יש את הסצנה בטריילר כאשר לוריין אומרת משהו כמו, 'אם הייתי יודעת, הייתי לובשת תלבושת אחרת', ומתרחשת סצינת קרב. מה הייתה ההשראה מאחורי מראה המעיל, הסוודר, החצאית, הביריות ומגפיים מעל הברך?

שוב, כבוד לניוטון, אבל הפעם באמצעות תמונה של אלן פון אונברט שנתקלתי בה בחורה במעיל לבן שנראית עזה עם ביריות חשופות-נראות מאוד ניוטוניות. ידעתי שאני רוצה לנסח את זה איכשהו ובתחפושת הזו הגעתי. אני חושב שמה שהופך את "אטומי" לכל כך מהנה לצפייה הוא יראת הכבוד שלה לא מתנצלת מהסגנון המתנגד לאכזריות הפראית של משימותיה בברלין. הסוודר שלה הוא דיור, המעיל הוא מאסימו דוטי, החצאית היא וולפורד והמגפיים הם סטיוארט ויצמן.

סצנת הלחימה הזו הייתה אינטנסיבית במיוחד-אילו הפרשות עשיתם לתחפושת כדי להפוך אותה לידידותית בקרב?

לכל דבר היה קצת מתיחה. המעיל היה בהיר מאוד ובעל כתף טיפה יפה משנות ה -80, כך שלא הייתה מכווצת. שרליז העלתה את הרעיון לחבר את החצאית לסוודר, מה שעזר מאוד. היא מאוד אהבה להילחם בתלבושת הזאת כי זה איפשר לה לנוע בקלות. במקור, היא נועדה לסדר את הגג, וזו הסיבה שבהתחלה רציתי להשתמש במעיל לבן עם שיער לבן. הפורץ נגד חתולים, כביכול.

בחלק מסצנות האקשן לוריין לובשת מגפיים שטוחים ובאחרות נעלי עקב גבוהות מאוד. מה הייתה ההחלטה ללכת פרקטי מול גלאם לריבים? האם החלת תיקונים על העקבים הגבוהים עבור רצפי האקשן?

היינו צריכים למצוא את הסצנה המתאימה לה לנעול את המגפיים הגבוהים יותר [ועקב] זה נראה מספיק מתאים (כמעט). שרליז הרגישה בנוח להילחם בהם, כיוון שהם היו די יציבים. הבחירה הטובה והבטוחה יותר תמיד תהיה נעל או מגף שטוח יותר ללחימה, אבל עבור הסרט הזה, הסגנון כמעט תמיד ניצח. למרבה האירוניה, הפעם היחידה שפגעה מעט בעצמה הייתה כשהלכה במעלה שלוש מדרגות בעקבים. העקב נתפס ברגל המכנסיים והיא סובבה את ברכה. היא בחורה קשוחה. היא קפצה לאחור.

שמתי לב שבסצנה אחת במלון לבשה לוריין סוודר עם פסים בשחור ולבן, התואם את עיצוב המנורה על השולחן. מה הייתה המשמעות מאחורי אותו רגע עיצובי?

[מעצב ההפקה] דיוויד [Scheunemann] ואני קוראים לזה 'הרגע השחור -לבן שלנו'. היו כל כך הרבה פרטים אחרים בשחור לבן על הסט הזה. עמדתי מאחורי ההחלטה שלי להשאיר אותה בסוודר האחורה של סן לורן. זה היה ההנהון שלנו לדבי הארי. מנורת השולחן המדהימה של דייוויד משנות ה -80 היא של מריו בוטה. אחד משיתופי הפעולה האהובים עלי ביותר אי פעם!

מה הייתה ההשראה מאחורי התלבושות של פרסיבל (ג'יימס מקאבוי), במיוחד גופיית הסריג והאפוד שלו וחולצת החול?

פרסיבל חי בעולם התחתון של ברלין כל כך הרבה זמן... הרבה מהסגנון שלו נבע מעסקיו המסחריים והמסחריים, ובעיקר בהיותו במזרח, הוא הניף נגיעה נוספת בשנות ה -70, והתנגש עם קצת שנות ה -80.

איזה מחקר עשית כדי ליצור את הלוקים לילדים הפאנק במזרח ברלין? כמו כן, איך היה ליצור תלבושות שחוקשות מחדש את נפילת חומת ברלין?

עשיתי ספר מצגות נרחב לסרט הזה ומצאתי כמה תמונות מדהימות של סצנת הפאנק בברלין, כמו גם של חומת ברלין באותה תקופה. זה גם עזר מאוד להצליח לחסוך ולמשוך את הבגדים באירופה. העוזרת שלי, מג'ה משדה ואני, סקרנו את אנג'לס בלונדון, אולפני בבלסברג בברלין ופרענו לחנות יד שנייה קטנה בבודפשט בשם Humana. זה היה די הישג לחבר את הכל יחד, ובסוף מצאנו בגדים מדהימים, בתקווה להכות א איזון בין מה שהיה נכון מבחינה היסטורית לבין מה שיהפוך את זה לחוויה סגנונית וקרבתית עבור קהל.

Atomic Blonde נפתח בבתי הקולנוע ביום שישי, 28 ביולי.