כיצד מנצל Mobolaji Dawodu את הניסיון שלו במגזין האינדי כדי להביא נקודת מבט עולמית ל- 'GQ' ו- 'GQ Style'

בסדרה ארוכת השנים שלנו, "איך אני מצליח", אנחנו מדברים עם אנשים שמתפרנסים בתעשיית האופנה על האופן שבו הם פרצו ומצאו הצלחה.

אם יש לך מועדף GQ אוֹ סגנון GQ צילום תמונות משלוש השנים האחרונות, רוב הסיכויים שזו עבודתו של Mobolaji Dawodu. מנהל האופנה הצטרף סגנון GQ בשנת 2016, ובתחילת 2018, אז-מקודם לאחרונה עורך ראשי וויל וולץ ' קידם את Dawodu לפקח על כל אופנה לפרסומי שני הגברים.

אבל לפני GQ, דאודו בילה יותר מעשור כעורך הסגנון הכללי של מגזין אינדי הפאדר, שם טייל ברחבי העולם לבמות וצילומי רחובות (המומחיות שלו). בזמן שיחתנו, הוא חזר לאחרונה מטיולים במילאנו, פריז, ולאחרונה בלוס אנג'לס, וכבר תכנן את מסעותיו לסין, כמו גם למילאן ולפריז (שוב) ואולי ביולי, קזחסטן. לאורך השנים, דודו עקב אחר אורח חייו הנוודים: בזמן העיתונות הוא ביקר במדינות של יותר מ -80.

מאמרים קשורים
כיצד סם לובבן הפך את עבודת אופנת העשרה שלו לקריירה מלאה בבגדי גברים
כיצד טיפס יוג'ין טונג בדרגות המגזין לעבודה עם המותגים המרגשים ביותר של בגדי גברים
איך ווילי צ'אבריה עבר מתפקיד האריזה והספינה בג'ו בוקסר לניהול תווית בגדי גברים משלו.

ולמרות שהפרספקטיבה הגלובלית של דאודו בהחלט הודיעה על עבודת הסטיילינג שלו, היא למעשה נטבעה בו מאז שהיה צעיר. נולד בניגריה וגדל בווירג'יניה, שורשיו מפוצלים בין תרבויות אפריקאיות לאמריקאיות, אם כי רוב חוש האופנה שלו נובע מהוריו. "ניגריה היא מקום כה בזבזני, כך שהסטייל היה עניין גדול", נזכר דאודו. "לאמי היה עסק קטן של בגדים, ושני ההורים שלי היו מסוגננים".

למכללה הוא נרשם ב LIM לשיווק אופנה, בעיקר כסיבה לצאת מעיר הולדתו ולעבור לניו יורק. (הוא השתתף במשך שנתיים.) "זה בהחלט נתן לי את הבסיס למה עוסקת אופנה", הוא אומר. "התמחיתי בחדר התצוגה של דולצ'ה וגבאנה וזה באמת פקח את עיניי מהו בעצם סטיילינג".

לקראת חודש אופנת הגברים, ישבנו עם Dawodu כדי ללמוד עוד על החזון האופנתי שלו GQ ו סגנון GQ, כיצד קיבל את הפריצה הגדולה שלו בסטיילינג ואת עצתו בנושא חיפוש חונכות ועוזרי הופעות בענף. המשך לקרוא להדגשות מהצ'אט שלנו.

מה הייתה הפריצה הגדולה הראשונה שלך לענף?

עזרתי ועיצב במשך כמה שנים, אבל בהחלט הפאדר. היו לי שתי הפסקות - שני מנטורים, הייתי אומר - שתמכו בי ודחפו אותי ככל יכולתם. צלם בשם מארק בטיסט ואנדרו דוסונמו. הוא היה ההפסקה האמיתית שלי כי הוא הציג בפני את פיל ביקר, שהוא מנהל אמנותי ידוע ב הפאדר. עשיתי סיפור אופנה בג'מייקה ואז זה פשוט המשיך. בסופו של דבר אני עצמאי עבור הפאדר במשך 11 שנים.

מה עוד עשית בנוסף הפאדר?

עשיתי סרטוני מוסיקה, סרטים, פרסום, ייעוץ, הכל. עבדתי גם במשרה מלאה בקמעונאות. כשהייתי צעיר יותר, לא היו ימי חופש. עכשיו ברצינות. כשעבדתי ב- Lucky Brand כעוזר מנהל מחזיק מפתחות, פתחתי וסגרתי את החנות. אין ימי חופש. שבעה ימים בשבוע.

איך בנית את כישורי הסטיילינג שלך בתחילת הקריירה?

הסטיילינג שלי ל הפאדר הודיע ​​לי הרבה כי לא היה לנו הרבה תקציב, אז יצקתי ברחוב בזמן שטיילתי ברחבי העולם. זה באמת נתן לי בסיס לתחושת חוסר פחד כי עשיתי את כל העניין. זה היה רק ​​אני וצלם. בדרך כלל הייתי בוחר את המדינות, בהתאם למה שקורה בעולם, ועושה את המחקר. הייתי מנסה ליצור קשר עם מישהו, ולשאול אם הוא מכיר מישהו שם. או שאם הם לא היו פשוט הייתי מתגלגל ומבין את זה.

הייתי הולך לשבועיים, 10 עד 12 ימים ופשוט מדבר עם אנשים. אין הפקה, אני ההפקה. אני זוכר שהלכתי לברזיל פעם אחת וצילמנו בה בפאבלה. נהגתי במכונית, השלכתי את האנשים, עשיתי הכל. ממש עושה את המסלול, עושה את התוכניות. אז זה איפשר לי פשוט להיות, 'אני יכול לעשות הכל'. זה פשוט גרם לי להרגיש חופשי.

הדרך שלי לא הייתה קונבנציונלית כי הפאדר לא היה מגזין אופנה. אז יכולתי לעשות מה שאני רוצה לעשות, ואף אחד לא לחץ עלי. אני מאוד שמח על זה כי אין לי כללים.

כיצד היית מתאר את תהליך הסטיילינג שלך כעת?

הייתי אומר שחתימת הסטיילינג שלי היא להסתגל למה שקורה. להרבה אנשים יש מראה מסודר. אני אישית לא מאמין בזה. בשבילי זה מוריד את הספונטניות והאמנות אם יש לך הכל מסודר כל כך. כמובן שיש לי רעיון לאווירה. אבל האווירה שלי היא אלמנט ההפתעה, האלמנט של לגרום לזה לקרות, האלמנט של לפגוש מישהו ולעצב אותו ולגרום לו להרגיש בנוח כשאתה מציג לו משהו. אולי הם מציגים לי משהו.

מה משך אותך להצטרף סגנון GQ, ובסופו של דבר GQגם כמנהלת האופנה שלה?

העורך הראשי וויל [וולך], שעבדתי איתו בעבר הפאדר. התחלנו את הקריירה ביחד, אז הכרנו כבר 15 שנה. הוא עשה סגנון GQ בהתחלה לפני GQ, והוא התקשר אלי וביקש ממני המלצות [לעורך אופנה], ואני חשבתי 'אני למטה'. שלחתי לו לוח מצב רוח וכך זה קרה. אם מישהו היה אומר לי שהייתי עובד בשבילו GQ הייתי אומר 'מה?' כי אני לא קונבנציונאלי בכל הנוגע לסטיילינג.

מה היה על לוח הלחץ הזה? או מה החזון האופנתי שלך לפרסומים עכשיו?

זה צריך להיות קצת יותר גלובלי. זה מספר אחת. עלינו לקחת רמזים מכל רחבי העולם. באופן מסורתי באמריקה אתה לובש ג'ינס. באופן מסורתי בהודו הם לובשים קורטות. עלינו ממש להשתמש בדברים מרחבי העולם, ועלינו ללכת למיקומים שונים ברחבי העולם. לאחרונה עשינו צילומים בסנגל שם הייתי שם שלושה ימים וזכיתי איתה בכמה פרסים. ירינו בניגריה, ירינו באוגנדה, ירינו באתיופיה. אז זה היה מעניין. והייתי אומר [GQ] הוא קצת יותר מזדמן, מה שזה לא אומר.

האם עובד בפרסום ארגוני שונה מאשר במגזין אינדי כמו הפאדר?

זה לא היה כל כך מזעזע אותי כי עשיתי פרסומות בעבר. פרסומות בתקציב גבוה-עשיתי פרסומות לאייפוד כשהייתי בן 25-והפרסום הוא ארגוני הארדקור. פרסומות הן אמריקה הארדקורית. זה אפילו יותר ישיר. זה כמו, 'זה מה שאנחנו רוצים; אנחנו מדברים עם הדמוגרפיה הזו '.

היו לי חיים כפולים כשעשיתי הפאדר, שם הייתי ההצגה של איש אחד, ואז הייתי עושה סרט שבו יש לי צוות של תשע. אז זה די קל לעבור לסביבה הארגונית. אבל אני חושב שזה גם עוזר שיש לי מערכת יחסים מצוינת עם וויל. הוא מבין אותי.

מאיזה סוג סטיילינג אתה הכי נהנה?

אני נהנה מהאיזון מכל זה. אני חושב שמאמר המערכת מחזק אותי עם עיצוב תלבושות או סרטים. פרסום מחזק אותי כי יש לי אג'נדה קפדנית. הכל מתאזן בשבילי. מה שמגדיר אותי הוא הסתגלות. דבר אחד שאנשים מרגישים שיוצא ממאמרי המערכת שלי הוא שיתוף פעולה קל. ואני חושב שתלבושות וליהוק רחובות עזרו לי לאזן את זה, כי לא קל לעצב סלבריטי בעל שם עולמי. יש להם דעות. אתה לא יכול לכפות. לטעמי, סלבריטאי זהה לליהוק אדם ברחובות.

מה ההבדל הגדול ביותר בקריירה שלך כיום מפריצתך לתעשייה לראשונה?

רְאוּת. אני חושב שסטייליסטים לא נראו לעין, או כפי שנראו כשפרצתי לקריירה שלי. הסלבריטאי להיות סטייליסטית לא היה קיים כפי שהוא קיים עכשיו. יש הרבה קצוות סביב הרעיון להיות סטייליסטית. יש הרבה רעיונות שווא של אורח החיים של סטייליסטית. כלומר, זו בהחלט הייתה קריירה מהנה והיא נהדרת. אבל יש הרבה hype סביב להיות סטייליסטית, ואני חושב שאנשים יכולים לאבד את דעתם. זה הרבה עבודה קשה. זה הרבה זמן. זה הרבה מסירות נפש.

איזו עצה היית נותן למי שמחפש לפרוץ לסטיילינג?

חונכות היא מאוד חשובה. לא רק סיוע, אלא גם חונכות מאנשים בתעשייה מזוויות שונות. מכיוון שיש הרבה פעמים שאולי אתה אוהב משהו, אבל סביר יותר שאם אתה אוהב היבט אחד של התעשייה הזו, יש כמה עבודות שאתה יכול להיכנס אליהן.

איך היית מייעץ כיצד לקבל הופעות עוזרות היום?

עם הופעות מסייעות, אתה רק צריך למצוא את דרכך פנימה. כשהייתי צעיר, שים לב שזה באמת מתחת לאדמה, נהגתי ללכת למסיבות ולספר לאנשים מה העסקה. זה היה כמו 'תודיע לי אם יש מישהו שאתה מכיר שצריך עוזר'. הייתי עקשנית. הבחור שאיתו קיבלתי את ההפסקה שלי, כשפגשתי אותו הוא היה כמו, 'פשוט תתקשר אלי ותזכיר לי'. אז פעם הייתי להתקשר אליו לעזאזל כל שבוע בימי החופש שלי כמו 'יש לך משהו?' אתה רק צריך להיות מַתְמִיד. מיומנות חשובה, אך ההתמדה שלך תביא אותך לפתח את הכישורים שלך. הייתי כל כך רעב. הייתי מוכן לעזור לכל מי שיקשיב. אם אתה לא פוגש אנשים זה אומר שאתה לא רעב מספיק. אתה לא שואל מספיק אנשים.

ותעשה את המחקר שלך. גוגל לאנשים שאתה עוקב אחריהם באינסטגרם. ראה מה הן תנועות של אנשים מכיוון שככל שאתה יודע יותר מידע, כך אתה חמוש יותר כשאתה פוגש את האדם הזה. לפעמים אני פוגש אנשים ואני כאילו, 'אתה לא רציני. אני מניח שאתה חושב שאני רק אעביר לך משהו '. אתה חייב לעשות את המחקר שלך, בנאדם.

מה נראה לך הכי מעניין בתעשיית האופנה כרגע?

החלק המעניין ביותר בעיני הוא תחילת ההכרה בתרבות השחורה ובהשפעת האנשים השחורים על אופנה. לדעתי, זהו אחד הסיפורים הגדולים ביותר שמתרחשים באופנה דווקא כרגע. זו ההתחלה כי יש עוד דרך ארוכה.

אז ממה אתה רוצה לראות יותר?

הייתי רוצה לראות עוד צלמים בצבע וגם צלמות שחורות. הייתי רוצה גם לראות אנשים בעלי צבע מקבלים החלטות במשרדי האופנה. לא רק בחוץ להיות דוגמניות או סטייליסטיות. המחלוקות עם המותגים לא יקרו אם יש לך מספר אנשים צבעוניים בחדר. בהחלט היו מקרים שאני בחדר ואני קורא דברים. בהחלט. עשיתי את זה כל הקריירה שלי. לכולנו יש תרבויות שונות, ויש דרך לכבד את התרבות של כולם בעצם על ידי הכללת כולם.

הראיון הזה נערך ורוכז לשם הבהרה.

הירשם לניוזלטר היומי שלנו וקבל כל יום את החדשות העדכניות ביותר בתעשייה.