קימברלי ג'נקינס. צילום: אנסטסיה גרסיה
מדוע אנו לובשים את מה שאנו לובשים וכיצד גזע משחק תפקיד בבחירת הלבוש שלנו?
זוהי רק אחת השאלות המאתגרות הרבות שהחוקרנית קימברלי ג'נקינס שואלת את עצמה כל יום. מגיל צעיר, ג'נקינס-שעובד כיום כמרצה במשרה חלקית בבית הספר לעיצוב פרסונס ועוזר פרופסור אורח במכון פראט - פיתחה עניין הן בהשפעות החברתיות -תרבותיות והן בהיסטוריות העומדות מאחורי סגנון ולבוש, אך לא הייתה בטוחה כיצד למזג את יצריה יַחַד. רק כשגילתה תכנית תואר שני בלימודי אופנה בפרסונס, הבינה שיכולה לסלול את דרכה בתעשייה.
לאחר שסיים את התוכנית בשנת 2013, בסופו של דבר החל ג'נקינס ללמד אותה "אופנה ומירוץ" קורס ב- Parsons בשנת 2016, שהפך במהרה לאחד השיעורים המבוקשים ביותר ב- אוּנִיבֶרְסִיטָה. מאז, ג'נקינס הפך לקול צומח וחלוץ תרבותי בחקר אופנה וזהות, מעודד תלמידיה וחבריה לשקול כיצד פוליטיקה, פסיכולוגיה, גזע ומגדר מעצבים את האופן שבו אנו "מעצבים" את האישיות שלנו זהויות. מעבר לכך, ג'נקינס היה עסוק בארגון פאנלים אקטואליים, דיבר כמרצה אורח, השיק (והפעל) מאגר מידע מקוון הקשור ואסר א. תערוכה חדשה, שנקראת "אופנה ומירוץ: פירוק רעיונות, שחזור זהויות", המתקדמת רבות מהנושאים שבהם היא עוסקת בשיעורים שלה.
המופע, שיתקיים בפרסונס מאוקטובר. 27 עד נובמבר 11, מציג את עבודתם של אחד עשר סטודנטים ובוגרים, ובוחן נושאים כגון "מצג שווא, הדרה סטנדרטים של יופי, היעדר הכללה ואלימות מערכתית בפרקטיקה היצירתית שלהם ", על פי ההודעה לעיתונות.
בעקבות הפתיחה, ישבה פאשניסטה עם ג'נקינס כדי ללמוד עוד על עבודתה וכיצד היא תערוכת פרסונס בוחנת את העבר החריג של תעשיית האופנה תוך הצעה חדשה רדיקלית עתיד. המשך לקרוא לשיחה המלאה.
צילום: באדיבות פרסונס
מתי ואיך התחלת להתעניין לראשונה בצומת האופנה והגזע?
כאדם צבעוני גיליתי את רעיון הגזע בגיל צעיר מאוד, מכיוון שרוב ניסיוני החי עוצב על ידיו. בילדותי התלהבתי מהנשים האופנתיות. העניין שלי באופנה התפתח באמצעות ייצוג תקשורתי - "סטייל" ב- CNN עם אלזה קלנש, "בית הסטייל" עם סינדי קרופורד, מעיפים על מגזיני אופנה. בכיתה ח 'כתבתי דו"ח על מסמני השמלה של סקינהדס; בתיכון הפכתי לאובססיבית לגבי גזע, פסיכולוגיה חברתית ומערכות אמונה. במכללה לא ידעתי במה עלי להתמחות מכיוון שלא ידעתי ליישב את העניין שלי בתחום החברתי נושאים תרבותיים עם "אופנה" ולבוש - אופנה מסומנת כקלת דעת ולא ראויה למדנים בְּדִיקָה. גיליתי תכנית לתארים מתקדמים בשם לימודי אופנה בבית הספר לעיצוב פרסונס כמעט שנתיים לאחר שסיימתי את לימודי התואר הראשון, אז ברור שהתרגשתי לראות את האינטרסים האקדמיים שלי לגיטימיים.
לאילו גורמים נוספים אתה מנסה להתייחס בעבודה שלך?
החקר שלי והוראת אופנה וגזע הוא למעשה רק אחד ההיבטים השונים של אופנה והצגה עצמית שאני מוקסם מהם. בשיעורים שלי אני מדבר עם התלמידים שלי על כל ה"אופנה וזה " - כמו" אופנה והזדקנות "," אופנה ופוליטיקה "," אופנה ופסיכולוגיה "," אופנה וקיימות "וכו '. עבודת המאסטר שלי עוסקת באופן שבו אנו מתלבשים ומנהלים את המראה החיצוני שלנו כאשר אנו עוברים גירושין או פרידות.
האם תוכל לספר לנו יותר על השיעורים שאתה מלמד והגישה שלך לחינוך הדור הבא של מעצבי אופנה?
השיעורים שאני מלמד מריצים את מכלול ההיסטוריה של האופנה (מה שלבשנו) ועד תורת האופנה (למה אנחנו לובשים אותה). אני גם מלמד שיעור שיטות מחקר שמראה לסטודנטים לעיצוב אופנה כיצד להרחיב את עומק ההשראה שלהם. כשפיתחתי את שיעור "אופנה ומירוץ", קיוויתי להביא משהו נחוץ מאוד בבתי ספר לאופנה: נקודת מבט מגוונת ומפריעה. לעתים קרובות מדי, לסטודנטים מוצג מערבי מאוד, ובואו נאמר זאת, מאוד לבן נקודת מבט של היסטוריית אופנה. אני חושב שהגיע הזמן להרחיב את ההגדרה לאופנה וגם להרחיב את מה שאנו יודעים על לבוש וסגנון. בטח, אפשר לטעון שאופנה "עם F גדול" יצאה מאירופה, אבל האם זה לא יהיה מעניין ללמוד על לבוש מתרבויות ואזורים מחוץ לאירופה המשדרים לא פחות משמעות מבחינת סגנון או יוקרה?
צילום: באדיבות פרסונס
מה אתה מעודד את התלמידים שלך לשקול כשזה מגיע להתייחסות לגזע וזהות באמצעות אופנה?
נושא חם שאני יודע שעלי להתייחס אליו בכיתה הוא ניכוס תרבותי. אני מסכים עם המלומד Minh-Ha Pham שהגיע הזמן לפרוש מהמונח (אלא אם כן אתה חוק אופנה מקצועי), אבל אני עדיין מוצא את זה שימושי כנקודת כניסה לדבר על סגנון, בעלות וכוח שיתוף. אני לא חושב שזה מועיל להגיד את זה לא צריך אי פעם ללבוש כל דבר שאינו מקורו בזהותם או בגידולם, אבל אני כן חושב שצריך לנהל שיחה על מה משהו אומר ו למה. באופן פרדוקסלי, ככל שהעולם נעשה קטן יותר ומחובר יותר, הפכנו במובנים רבים לשבטיים ומבודדים יותר. אנו בונים קירות וסותמים את אוזנינו וזה מה שאני רואה שקורה באופנה כשהאישי הופך לפוליטי.
מהו מאגר האופנה והמירוץ? איך אתה מקווה שזה יגביר את המודעות לגבי האופן שבו שני הנושאים מקושרים זה לזה?
המטרה של פרויקט מסד הנתונים של אופנה ומרוץ היא לספק פלטפורמה ייעודית עם קוד פתוח כלים המתייחסים לצומת הכוח, הפריבילגיה, הייצוג והאסתטיקה בתוך האופנה מערכת. הייתה קבלת פנים כל כך חמה ותומכת מאז שהשקתי את האתר, כתלמידים, כמחנכים ואופנה חובבי כולם הסכימו שעלינו לגוון ולפענח את דרכי החשיבה והדיבור על אופנה, לבוש ו סִגְנוֹן. עבור אנשי חינוך רבים היא תספק כלי הוראה יקרי ערך שיסייעו לאתר את הנקודות העיוורות של עבודתם.
בתקופה האחרונה, "אקטיביזם" הפך למילת מפתח אופנתית, שכן יותר ויותר תאגידים מנצלים זאת. האם אתה חושב שזה עדיין רלוונטי או שאיבד את משמעותו?
אם אחזור למה שאמרתי קודם על ההוויה הפוליטית האישית, אני חושב שהלבוש היומיומי שלנו המראה יכול לתמוך - או לכל הפחות פשוט להביע - את מה שאנחנו מרגישים ומה אנו מעריכים ביותר בְּעָצמֵנוּ. המעשה היומיומי של הביטוי העצמי מעביר משהו עמוק יותר, ולטוב או לרעה, האותות שהוא שולח יכולים לחצות את אלה שרואים את הדברים אחרת או לא מכבדים את מי שאנחנו.
צילום: באדיבות פרסונס
כל זה אומר שהלבוש הוא תרגול פעיל ויומיומי של ביטוי עצמי וניצולו של זה מעשה דמוקרטי הוא דבר שלדעתי גורם לעוצמה ולאפשרויות של אופנה עצמית לאבד את שלה עוֹשֶׁר. אבל אני לא כיף לתעשיית האופנה - אני לובש וינטאג 'ויד שנייה, או שאני לובש פרויקטים שתוכננו על ידי בוגרי אופנה. ראיתי שוק צומח לאקטיביזם אופנתי ו"ערות "תרבותית שכל כך אינטרסטית וחסרת אותנטיות.
כשזה מגיע לטיפול בבעיות חברתיות באמצעות בגדים, מה אתה מקווה לראות יותר מתעשיית האופנה בעתיד?
יש לי דאגה ממראה ואפליה - במיוחד, הגוף הגזעני הוא ביטוי גלוי, פיזי ובמקרים רבים, תפיסה מוטעית, של זהותו של מישהו. זה מוביל למראה שהופך לפלילי, מנוצל, מנכס ורואה אותו לא אופנתי... ובכן, עד שניתן יהיה לנצל אותו. תעשיית האופנה נתפסת לעתים קרובות כשטחית, טפילית, משתנה ותמיד בלעדית. תקוותי היא שכאשר אנו מנווטים בתקופות מסוכנות אלה מבחינה פוליטית, תעשיית האופנה יכולה להראות כיצד היא עושה הכי טוב - לחדש ולהעניק השראה - יכול להוביל את הדרך להראות יותר אמפתיה בחינוך, עיצוב ו עֵסֶק.
ספר לנו עוד על התערוכה "אופנה וגזע: בניית רעיונות, שחזור זהויות". אילו עבודות מוצגות?
חילקתי את התערוכה לשלושה חלקים. הראשון הוא "בניית רעיונות, שחזור זהויות" שיש בו עבודות מאת ססיל מואן, אברי יאנגבלוד (א ביונסה "מלמדת גיבוש") וג'וי דאגלס המתמודדת עם, חותרת וחוקרת את קיומו של גזע, בהתאמה. לססיל שני מסגרות גדולות אלה המציגות כל אחת בגד שטוח עם סמלים הנוגעים לביולוגיה ולנתוני סקר המצוירים על פני השטח. הנתונים תואמים את המידע שנרכש מראיונות שססיל ערכה עם נשים צעירות, רב -גזעיות, רב לאומיות המתמודדות עם חרדת המראה והאותנטיות.
צילום: באדיבות פרסונס
ואז יש את הקטע שכותרתו "הגוף הגזעני", המתעמת ומתייחס לנציגות הוותיקות, הדה -הומניות והורדות של נשים שחורות. בתוך הגלריה תוכלו לראות את עבודות עיצוב האופנה של קימה מקנטייר (שהפכה לוויראלית על שמלת הנשף העצמית שלה בשנת 2015), קטיוסיה גרגואר, קרלי הייווד ולשון קוסטור כולם עומדים בשיחה אחד עם השני כדי להראות לנו מה אפשרי לדור הבא של אופנת נשים שחורות מעצבים. יש לנו גם את עבודת האיור של ג'מילה אוקובו (שעבודתו נהנתה גם משיתוף פעולה עם דיור), שלה שיער זהות zine מציגה התערבות עם הרטוריקה לנשים השחורות סיפרו על מרקם השיער והמראה שלהן.
החלק האחרון, "צומת המירוץ והמבט בצילומי אופנה", שופך זרקור על הדור הבא של צלמי הצבעים. זה רגע יפה לאחד הצלמים שהופיעו, רייצ'ל גיבונס, כפי שאני זוכר אותה אזכרה בכיתה "אופנה ומירוץ" שהיא לא ראתה הרבה צלמי אופנה שחורים שם.
יש את עבודת מופלאות הצילום מיילס לופטיין שכבר נהנתה לא מעט מנראות, אבל הסדרה שלו "מכוסה", המחזירה את "שמחת הילד השחור" ומעמידה על תחושת אנושיות כשהיא לובשת את הקפוצ'ון הסטיגמטי, היה הכרחי בהחלט לכך הופעה. סטיבנס אנז'קו מקיף את הקבוצה בצורה יפה עם צילום זוהר ורך שמרכז מרכזי צבעים מוזרים, לא בינאאריים וטרנסיים. לבסוף, שיתפתי פעולה עם בוגרת לימודי המדיה ג'סיקה יוז לצילום שלושה נרטיבים על איך זה לעבוד בתחום היצירתי כאדם בעל צבע. מרכיב הסיפור הזה מתנגן בלופ בתוך הגלריה ומוסיף קול אמיתי וצליל סביבה לתערוכה. הצופה אינו עוזב את החלל מבלי להיגע בחוויה החושית הנוספת שלו.
מה אתה מקווה שהצופים ייקחו מהצפייה בתערוכה?
זו תקוותי שמי שהרגיש שולי במערכת האופנה - או רק באופן כללי, חברתית - מרגיש שהוא נראה. מטרתי היא לתת לגיטימציה נוספת לאופן בו ניתן לבחון אופנה באופן ביקורתי וגם להיות כלי מכריע להגדרה עצמית.
מה קורה לך הלאה? איזה סוג של פרויקטים אתה רוצה לקחת על עצמך בעתיד?
הבא בסדר היום שלי הוא פודקאסט עם סדרת שיחות נלוות שמייצרת ידע והבנה באמצעות לימוד אופנה. ברגע שזה מהשטח, ספר.
הראיון הזה נערך ורוכז לשם הבהרה.
רוצה קודם כל את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה? הירשם לניוזלטר היומי שלנו.