היום ב- Wear Wear Daily, הכתב וויטני בקט הולך "סמוי" כדי לבדוק כיצד נמכר תום בראון ללקוחות האחים ברוקס. (עלי להתוודות כעת, שוויטני ואני היינו שותפים לפשע בדוכס, כך שהחוץ -חוגים החדש שלה מסקרן אותי, אבל גם: איך בלונדינית מטקסס מטופחת הולכת "סמויה" אצל האחים ברוקס? עם שליטה מזויפת מקונטיקט? שאלות ליום אחר, ועוד ילדה.) בכל אופן, ויטני מצאה את המיזוג של האחים ברוקס / תום בראון כיפי ומעט במחיר מופקע, ממש כמוהמכון לאמנות עכשווית של בוסטון, לאן הלכתי היום וראיתי תערוכה של הבגדים של תום בראון. הם נתלו כחלק ממופע על עיצוב תעשייתי. היו גם כמה קטעים של נרקיסו רודריגס, אפס מריה קורניו, נייקי וקיד רובוט, בתוספת רובוט בפועל שאמר "היי מותק, תן לי חמש" כשחלפת על פניו. ההצעה הייתה מפתה, אבל במקום זה חניתי ליד הת'ום בראון כדי לראות כיצד יגיבו אנשי המוזיאון. למקום יש מדיניות מסודרת לתת לכל אחד מתחת לגיל 18 להיכנס בחינם, כך שהיו הרבה משפחות ובעיקר (מסיבה כלשהי) המון בנות בת עשרה. קצת מצחיק: הרוב לא הבינו שהבגדים נועדו למעשה לגברים. "זה ז'קט יפה," אמר אחד, בוהה בבלייזר המשורשר בפחון כסף. "כמו ב מלכודת ההורות
, הזקנה, "אמרה ילדה אחרת לחברתה, כשהצביעה על מכנסיים קצרים ודקים. סוג של צפוי: רוב המבוגרים אמרו משהו על כך שהמכנסיים קצרים מדי. אבל עדיין מעניין לשקול האם הצללית של מר בראון תציף יום אחד את המיינסטרים, או שמדובר רק במשהו עבור היפסטרים, שוטים ובחורים רזים ממש חמודים. בקצה השני של אולם העיצוב היו פאות בעיצוב אורלנדו פיטה, שהוצגו יחד עם תמונה של מר פיתה עם לילי דונלדסון, שהופיע לפני שנתיים ב אָפנָה. לקחתי את לילי ד. ראיתי את הרמז שלי לעזוב, אבל לא לפני שהרובוט קרא שוב "היי בייבי" כשחיפשתי את היציאה.