מארק ג'ייקובס היא עדיין התצוגה המרגשת ביותר בשבוע האופנה בניו יורק-חייכתי לאורך כל הדרך (וזה הישג לגרום לעורך לחייך אחרי שעבד חמישה ימים של 15+ שעות ברציפות).
לקראת הסתיו, ג'ייקובס הפך את ארמורי לקסינגטון לעולם חלומות שבור טים ברטון, של טירות מתפוררות וצריחים מעוותים. לפי ניו יורק, פנתה הפסלנית של ג'ייקובס, רייצ'ל פיינשטיין, לעיצוב התפאורה כי הוא אהב יצירה שהיא עשתה בשם Puritan's Delight. הוא אמר לה שבגדיו "מתחילים להזכיר לו עולי רגל, וסוג של אלמנות". הוא אמר לפיינשטיין שהוא רצה "אין טירות, אין אגדות", אלא "מערות... גרסת חורבה של מארי אנטואנט". וזה היה רק ה מַעֲרֶכֶת.
להלן הפניות שעולות בדעתכם לאחר לקיחת האוסף: ד"ר סוס, המחזמר אוליבר! (פס הקול כלל וריאציות על "מי יקנה" הממריא אוליבר!, וכן, דוגמנית אחת הלכה עם ורד אדום כמו ב "מי יקנה את השושנים האדומות המתוקות שלי"), ועולי הרגל-מהזן הפוליטני רוק של פלימות 'רוק 1600. אם ד"ר סוס, של אוליבר קיפודי רחוב ועולי רגל הם לא דברים שנראים כאילו הם הולכים יחד אבל איכשהו כן, אז אתה יודע שאתה בהופעה של מארק ג'ייקובס.
הדבר הראשון הוא האוסף הזה: הכובעים האלה. בהתחלה היה קשה לשים לב לבגדים כיוון שדוגמניות יצאו כשהן לובשות פדורות ענק מרופפות של סטיבן ג'ונס שגמדו אותן לגמרי. הם נראו לי סוסיאיים ועורך אחר ציין באלימות שהם נזכרים באחד המבטים של דיון
חסר מושג. ציוץ מה- פִּי'אריק וילסון אישר שהכובעים היו בהשראת שנות ה -90 רק שדון לא הוציא את מארק לדרך. "מארק ג'ייקובס על כובעיו של סטיבן ג'ונס הפרוותי: 'רציתי שזה יהיה כמו מעיל פרווה אבל לבוש על הראש'", צייץ וילסון. "וכן הוא קיבל השראה מג'מירוקאי." אי שפיות וירטואלית!מתחת לאותם כובעי פרווה ענקיים היו בגדים הרבה פחות מוזרים אך מכוונים. צלליות הדגישו ירך מעט מוגזמת וכמו קיפודי הרחוב של דיקנס, דגמים היו מורכבים בשכבות גדולות של שטלנד מעילי שמיכות מעל קפלים מעל מעילים מעל שמלות מעל מכנסיים קצוצים, כולם מבדים עבים כבדים כמו ברוקד צמר וצמר מבריק צוֹלֵעַ. ואל תשכח את ההשפעה הפוריטנית. הנעליים היו מהנהן לא מעודן לאותן הכפכפים הגדולים והמגושמים-אבל ג'ייקובס מגיעים בצבעים בהירים ובהדפסים מבריקים והאבזמים נעשים בגבישים.
משנות ה -90 עד המאה ה -16 במבט אחד, זה טריק שרק מארק ג'ייקובס יכול היה להתגבר עליו.
תמונות: IMAXtree