כאשר יציקת מודלים טובים הולכת ונהפכת לרעה

מבין התפקידים הרבים בתעשיית האופנה, סוכני ליהוק הם אחד שאני אומנם יודע מעט עליו. בזמן שאנחנו ב פאשניסטה השקיעו זמן רב בהתעמקות בנושא סקאוטינג וניהול בהיבטים של עסקי הדוגמנות, הליהוק נשאר מסתורי במקצת. חלק ממני אוהב להעמיד פנים שמסלולים פשוט ממלאים את עצמם, ומעלים עיצובים דמויי חיים של בני-אדם מושלמים מכדי להתקיים מחוץ למסלול. למרבה הצער, עסק הליהוק אמנם חי מאחורי הקלעים, אך הוא מותיר חותם משמעותי על התעשייה כולה. היכן יהיה שבוע האופנה אם לא היו שומרי סף שיאצרו את צוות השחקנים בהתאם לאישיות של מותג נתון?

מה שבטוח, ישנם מעט אספקטים של שבוע האופנה מספקים יותר וסינרגיים יותר מאשר שחקני מסלול כוכבים. אוליבייה רוסטינג בנה חיל רגלים קטן של יפהפיות סקסיות ורגליים - עם כמות ניכרת של ויקטוריה סיקרט קרוסאובר - על מי נוכל לסמוך שיופיע בשמלות תחבושת לכל אחת בלמיין אירוסין. ואז יש מארק ג'ייקובס, שהמסלול שלה מאוכלס במערך דומה של דגמי "זה", אך כולל גם מספר פנים מוזרות ורעננות. ומעטים עושים ליהוק גם כן

אלכסנדר וואנג, מעצב שבנה אימפריה על תמונת מועדון הבנות הרעות של גושי הסיגריות, המזדווגות, שמשכה ועיצבה כל כך הרבה מהדוגמניות שלו. הָיָה יָכוֹל לקסי בולינג, בינקס וולטון ו אנה איוורס פיתחו את הקריירות הנפיצות שיש להם ללא הכיוון הסוער של וואנג, ולהיפך?

בתיאוריה, מערך דגמים טוב הוא סוג המיתוג הטוב ביותר שמעצב יכול להנדס. השחקנים צריכים להמחיש את הלייבל בצורה ברורה לא פחות מהבגדים, כמו גם את מראה היופי, המוזיקה ועיצוב התפאורה. במקרה הטוב, דגמי ההצגה צריכים להיראות כאילו הם יכולים ללכת בנוחות היישר מהבמה אל העולם האמיתי, כדוגמאות חיות - או, ובכן, דוגמניות - של התווית. בְּמִקרֶה הַגָרוּעַ בִּיוֹתֵר? יש לזה אפקט הפוך, וכך גם מאוד.

ראינו זאת ממקור ראשון ב דיאן פון פירסטנברג's מופע אביב 2016. לבושים בשמלות פסטל מתנדנדות, דוגמניות היו מכוסות בצללית עיניים מסורתית, שערותיהן מכווצות גלי ענק ומודגש בסיכות פרחים - בדיוק כפי שפון פירסטנברג עצמה נהגה לעשות בצעירה שלה ימים. האנרגטיות והנשיות בעליל, המצגת עצמה הייתה איטרציה מושלמת של המותג פון פירסטנברג, ולא חסרו דוגמניות על במגמה: קרלי קלוס, קנדל ג'נר, לילי אולדרידג ', ג'ורדן דאן, אירינה שייק ושניהם בלה ו ג'יג'י חדיד כולם היו נוכחים.

אבל אז היו גם בנות וואנג - בולינג, וולטון ו מולי באייר, למעלה-שלמרות ביקוש עצום, נראה רחוק מלהיות טבעי באיפור דיסקו ובהדפסי פרפרים. פון פירסטנברג מעודדת לעתים קרובות את הדוגמניות שלה לחייך כשהן מתקדמות במורד המסלול, מנחיות נשים כמו קלוס ואולדרידג 'בקלות. אבל זה נראה לא נוח וחסר כנות על דוגמניות כמו בולינג, שהמותג האישי שלה הוא יותר מלכת המעצר מאשר הנערה הסמוכה. ובעוד פון פירסטנברג לא יכול היה למצוא ילדה טובה יותר מג'יג'י, שמש קליפורניה בתום לב האלה, לסגור את ההצגה, מלהקת את בלה - מעוצבת בדרך כלל כאחות האפלה והקצה יותר - הרגישה כָּפוּי.

כפי שאני רואה את זה, הרבה מזה ניתן לגירוי לפרסום, לביקורות שיכולות לשקשק את רשימת הדגמים הארוכה בדיוק כפי שעשינו. למעצבים מרביצים כמו פון פירסטנברג, יש נטייה להטיל פרצופים תוססים עם מנטליות של Gotta Catch 'Em All-ולמען האמת, אנחנו לא מאשימים אותם. האם עדיף ללהק 15 דגמי "זה" מקיפים מחמישה דגמים המתאימים יותר? על הנייר, זה הראשון שהוא הרבה יותר מרשים, אבל קצת סלקטיביות לא יכולה להזיק.

עם זאת, יש דרך למצוא איזון, ואם למישהו יש שליטה על זה פירג'ורג'יו דל מורו, במאי ליהוק מוביל שאצר את מסלולי ההמראה של ורסצ'ה, ארמני פריווה ו פנדי. עבור דל מורו, מעצב ישלח לו לעתים קרובות לוח מצב רוח עמוס בהשראות מסוגים שונים; קייט מוס, הוא ציין, הוא מקור פופולרי. "יש לי אסתטיקה מאוד ספציפית של יופי - מה שאני אוהב, מה שאני לא אוהב - אבל אני לא עובד עבור המותג שלי", אמר לי. "הדרך להיות מנהלת ליהוק [טובה] היא להעלות את ה- DNA של המותג ולמצוא את ההתאמה הטובה ביותר עבורם. אם אני הולך לעבוד עבור ורסאצ'ה, ברור שזו גישה אחרת לגמרי מאשר לעבוד עבור תיאוריה. אתה צריך להבין את ה- DNA של המותג, ואז משם, להעלות את התמונה ".

זוהי, לדבריו, בראש סדר העדיפויות שלו: "אני באמת לא אוהב לבחור את אותו הדגם לכל ההופעות. זה לא הגיוני ".

שאנל, מעל לכל, הוא יוצא מן הכלל ראוי לציון, שילוב דגמים כמו בולינג, וולטון ובייר בצורה חלקה כמו ג'נר והחדיד בהרכבי הדגמים שלה. אבל כבית אופנה שמייצג הרבה דברים שונים לאנשים רבים ושונים, קרל לגרפלד אין צורך לדאוג לשליטה בתדמית באופן שתיאר דל מורו. אין אולי מותג אחר רב פנים כמו שאנל, ומבחינת הליהוק, שעובד לטובתו.

אבל לא לכל מעצב יש את המותרות להירגע כמו שלגרפלד עושה. לא רק שזה נראה לא מקורי להעמיס מסלול עם כמה דגמים מובילים בהישג יד, אבל זה לא מבשר טובות עבור המותג בטווח הארוך. הליהוק הוא תהליך מתחשב, שנועד להגביר את השיווק ואת המוצר של החברה. להתעלם מכך הוא משחק כה ברור לחשיפה עד שהוא משקף באופן מוזר את החזון האמנותי של הלייבל.

עם חודש האופנה בפתח, אני מקווה לראות פחות ריכוזים של אינסטאגירלס, אם כי אני לא כל כך בטוח שהרצון שלי יתגשם עדיין. בתעשייה כל כך מרוכזת במה חדש, אין צורך להסתמך על אותם 20 פנים - גם אם הם מביאים את הכסף הגדול.