פגשנו את פיטר והארי בראנט, בני דוגמנית העל סטפני סימור, בשני מיו מיו מיסינג לפני כמה שבועות. בעוד שפיטר בראנט השני עשוי להיות מוכר יותר כרגע בגלל תמונות שצילמו אותו ואת אמא שלו חיבה סופר על החוף בסנט בארת שגרמה לטירוף את האינטרנט (לאחר מכן ברנט הגן ברהיטות התמונות בא הצהרה בפני גוקר)-לאחר שצפה בפיטר ואחיו הקטן הארי בעצם עלה על הבמה הגדולה מהחיים אנדרה לאון טלי באותו לילה ידענו שהנערים האלה מיועדים לגדולות אופנה. כאילו, הם הולכים להיות ענקיים.
במקרה הם גם יודעים את הדברים שלהם באשר לאופנה. בעל ידידים כמו Azzedine Alaïa ו נעמי קמפבל מסביב יעשה את זה תעשה אדם. "כשהיינו קטנים היינו מבלים שעות בניפוי בחדר ההלבשה של אמנו ובאטליירים שונים של מעצבים", אמר לנו הארי.
אז ביקשנו מהם לשלוח משלוחים מניסיונם בשבוע האופנה בניו יורק. פיטר, בן 17, מהרהר איך זה לשבת בשורה הראשונה (ומה קרה כשמישהו גנב לו את המושב אלכסנדר וואנג). הארי, בן 15, מספר בצורה מצחיקה על מאמציו הכושלים להגיע לזה מארק ג'ייקובס בזמן.
תהנה.
סיפור שבוע האופנה של הארי: בשעה 7:40 רצתי מחוץ לבניין שלי וניסיתי להעלות מונית בברודווי. ללא מונית באתר, הצלחתי להשיג את אחת מאותן מכוניות עירוניות שאינן תלויות, וכך הייתה לי החלטה קשה לעשות: להסתכן בחסר בשורה הראשונה אצל מארק ג'ייקובס או להיכנס למכונית עם סיכוי קל להגיע נִרצָח. ההחלטה שלי הייתה ברורה. סגרתי את הדלת וסגרתי לנהג "מקום 26 בין פארק ללקס".
אחרי מה שנראה כמו לנצח, עלינו בפינת פארק ו -26 והוא נתן לי את הסכום. אז שלפתי את הארנק, פתחתי אותו וראיתי שום דבר חוץ מיואן בתוך כיס השנה החדשה הסינית המאושרת של פראדה. באופן טבעי כשניסיתי לשלם לנהג המונית ביואן הוא הסתכל עלי כאילו אני אידיוט מוחלט. ואז הוא התחיל לצרוח. התווכחנו הלוך ושוב עד שלבסוף זרקתי את 400 היואן שלי (כ -60 דולר) למושב הנוסע ורצתי. העפתי מבט בטלפון וראיתי שהשעה 7:59. פרצתי בין המוני צלמים בתקווה לצלם צילום של פרגי ורצתי אל הסדרן אבל אז שמעתי את המוזיקה מתחילה. בדיוק הצטרפתי לשורות המפורסמות של מי שפספסו את המופע של מארק ג'ייקובס.
מצאתי את השומר האחורי מאחורי הקלעים (קרא: מקפץ גדול והרבה יותר מפחיד) נלחמנו הלוך ושוב עד שבא איוון בארט מ- IMG ויישב את הבעיה. הוא באמת היה הסנדקית האופנתית שלי באותו לילה. התחלתי להתערב מאחורי הקלעים עם האליטה הכי אופנתית, כולל דרק בלסברג, פרנסואה נרס, לורנצו מרטון ומארק ג'ייקובס. הרגשתי נדהם מכמות הגאונות בחדר אחד.
ואז הקולקציה החלה להתגלגל לפניי: שמלות נקודות עפו על ידי יצירת טשטוש של חצאיות פאייטים וקיצוץ פרווה. צווארונים, היו חולצות גומי מתחת לשמלות פלפל, וצלליות נוקשות וחטובות החל מבלנסיאגה המוקדמת ועד אלאאיה. לאוסף כולו היה אווירי שובב והיה קרוב ככל שניתן להגיע לשלמות.
סיפור שבוע האופנה של פיטר:
להיות בשורה הראשונה בשבוע האופנה ממש לא דומה לשום דבר בעולם-זו חוויה בתוך עצמה נפרדת מהתצוגה בפועל. בתוך הכאוס שקדם לרגע שבו המסלול מתעורר לחיים נראה משימה מספיק מרתיעה רק כדי לאתר את המושבים בין המון העיתונות והאליטה התקשורתית. המקום שהוקצה לך, שוכן בין רכלנית כוכבי אורח ועורכי אופנה בולטים לא רק מספקים מבט טוב יותר על הקולקציה החדשה, הם גם מאמתים את החשיבות העצמית שלכם.
כחצי שעה לאחר שהתוכנית הייתה אמורה להתחיל את אוקיינוס העיתונות על המסלול שוכך כמעט בפתאומיות, ומעטה ההגנה של המסלול נסוג לאחור כדי לחשוף את הדרך החלקה והבתולית תַחַת. האורות מתעמעמים, ולחיצת המצלמות טובעת בפעימת טכנו רועמת. למרות שאתה ממוקם פיזית מתחת לשורות מאחור, אתה גבוה יותר רגשית משאר החדר. הזמן עומד בכל מקום מלבד המסלול, ועם סיום התצוגה הדוגמניות צועדות אל המסלול כמו גדוד מלכות יופי, ואחריהן המנהיג שלהם (מעצב מיוזע ולרוב מעוצב בשבועות) שיורד מהבמה עם בקושי מספיק זמן לנשק בנשיקה של רובי מאיירס כיוון. השקט שהרגשת במהלך ההופעה די מוזר בהתחשב בכמות שהיית צריך לשתות בבגאטל מוקדם יותר אך אל תעשה זאת דאגה-ממהרים לחרוש בהמוני הפאשניסטות החוסמות את הכניסה מאחורי הקלעים משאירה אותך כראוי מַבְחִיל.
תמיד חשבתי שהחלק הקשה ביותר בישיבה בשורה הראשונה הוא בעצם הישיבה שם מלכתחילה, אבל העונה למדתי שגם אחרי שהבטחת את המקום הנחשק הזה, החזקת אותו יכולה להיות כמעט לא פחות אתגר. באלכסנדר וואנג, המושב שלי (כמה למטה מהקניה שמחתי לציין) היה צמוד לצמד כתבים אסיאתיים שלובשים תעודות עיתונות ממגזין שמאוד לא הצלחתי להבין. אחרי שהתמקמתי הלכתי להתערבב עם כמה חברים, אבל כשפניתי חזרה למושב שלי גיליתי שזה כך אכלסה כעת אשה אסייתית גבוהה במיוחד במעיל בולרו נצנצים כסוף ובגובה הברך לובוטינס. קיר צלמים הקיף אותה, ביצועה של פובליציסט דוחף במיוחד. הסברתי את הדילמה שלי לסדרן הפחות מאיים שיכולתי למצוא, והיא סיפרה לי שהאישה ככל הנראה היא כוכבת טלוויזיה אסיאתית פופולרית שהוצבה בה בשורה השנייה וביקשה לתקן את המצב על ידי ישיבה במושב ריק ליד כמה כתבים שהיא מכירה (שהמושב שבחרה במקרה שלי היה גרוע מַזָל). הסדרן הלחוץ הציע לי מקום נוסף בהמשך השורה, אך במקום זאת ישבתי ליד דרק בלאסברג, שהציע לי פשוט לשתף אותו ואת אחד העורכים שלו בשורה השנייה.
קולקציית הסתיו האופנתית של וואנג השיגה מראה פשטני אך זוהר, וסינכרן את שלו אהבה ללוחות צבע מונוכרומטיות עם שלל מרקמים מנצנצים, כולם מקוזזים על ידי מינק מבטאים. בשבילי החלקים המופתיים ביותר היו סטילטו ניאון מתכתי שליוו כל מבט-לו רק יכולתי לראות אותם טוב יותר מהשורה השנייה.