איך ננסי שטיינר הפכה למעצבת התלבושות המשפיעה ביותר שלא שמעתם עליה

בסדרה ארוכת השנים שלנו, "איך אני מצליח", אנחנו מדברים עם אנשים שמתפרנסים בתעשיית האופנה על האופן שבו הם פרצו ומצאו הצלחה.

מכמה מסרטוני הגראנג 'המפורסמים ביותר משנות ה -90, לשני סרטיו הראשונים של סופיה קופולה, ועד לתחיית "טווין פיקס" הקרובה של שואוטיים, מעצבת התלבושות ננסי קורות החיים של שטיינר נראים כמו פרופיל הפייסבוק של סטודנט שנכנס ללימודים בניו יורק המנסה נואשות לוודא שהם נראים מגניבים ואינדי-פוסט-גבוהים. בית ספר.

אבל הקריירה של שטיינר הייתה כמעט נואשת. באמצע שנות השמונים, כשהיא לא בטוחה מה היא רוצה לעשות, החלה שטיינר לעבוד ב- NaNa, מוסד הלבשה לפאנק מסוג לוס אנג'לס ובמפיץ הראשון של ארצות הברית של דוק מרטנס. זה הפך למשאב לסטייליסטים שהיא תמשיך לסייע, וככל שתור הזהב של סרטוני מוסיקה בעיצומו, היא הפך באופן טבעי למועדון להקות כולל R.E.M, Red Hot Chili Peppers, Smashing Pumpkins, Stone Temple Pilots, No Doubt ו- נירוונה. היא אפילו הכניסה את קורט קוביין לאותו קרדיגן ירוק איקוני של "Come As You Are".

עם כישרון חסכוני ומעגל חברתי שכלל רבים מהאינדי המבטיח ביותר בהוליווד במאים, היא עברה באופן טבעי לקולנוע - עבדה עם אנשים כמו קופולה, מישל גונדרי, טוד היינס ו ווים ונדרס.

לאחר שסיימה את תחיית "טווין פיקס" הקרובה והסודית ביותר, שוחח שטיינר עם פאשניסטה על התפתחות הקריירה שלה, שנות ה -90 הנוכחיות התחדשות, ויצרה את האסתטיקה החלומית משנות ה -70 של "התאבדויות הבתולה", מדוע סקרלט ג'והנסון לא ממש "קיבלה" את המראה שלה ב"אבודים בתרגום " ועוד. המשך לקרוא להדגשות.

תמיד התעניינת בביגוד? איך התחלת לראשונה בעיצוב תלבושות?

אני אוהב לצייר ותמיד נמשכתי לעבר מגזיני האופנה והדוגמניות והבגדים. ואז זה התפתח ל"אה, אני יכול להכין בגדים לבד ואני יכול לצייר את הבגדים שלי ". מעולם לא חשבתי לעשות תחפושות. בהתחלה למדתי למעשה עיצוב בית אופנה. הלכתי ללוס אנג'לס טרייד טק כי לא היה לי כסף והייתה להם תכנית של שנתיים.

יצאתי מבית הספר והתייאשתי מעט כיוון שהם הכוונו אותך ללכת למרכז העיר ולעבוד בחדר תצוגה או להיות חותך, מתאים יותר, אני לא יודע - זה פשוט לא מה שרציתי לעשות. ובאותו זמן עבדתי בחנות בסנטה מוניקה בשם NaNa, שהיתה אחת מחנויות הפאנק הראשונות בלוס אנג'לס. היינו המפיצים הראשונים של דוק מרטנס והזוחלים בארצות הברית, כך שהייתה סצנה שלמה שהסתובבה בחנות ההיא והרבה סטייליסטים הגיעו ב.

זה היה 1982 עד 85 '. פגשתי כמה סטייליסטים שאמרו, "היי, אם אי פעם תפסיק לעבוד כאן, עליך להתקשר אליי. יש לך סטייל נהדר. "אז כשהפסקתי לעבוד שם עשיתי בדיוק את זה והתקשרתי לכמה מהסטייליסטים ופשוט התחלתי לעבוד כעוזרת ואז הבנתי שאני אוהב את זה.

נאמר לי שאתה אחראי לקרדיגן הירוק שעמו קשור קורט קוביין כל כך הדוק. איך היה לעבוד עם נירוונה?

העבודה עם נירוונה הייתה ממש מרגשת. אני, באותו זמן, גרתי עם החבר שלי [קווין קרסלייק] שהיה מנהל "בוא כמו שאתה"ו-" In Bloom ", שהיו שני הסרטונים שעשיתי איתם. הוא התחיל מערכת יחסים עם קורט והם פשוט פגעו בזה והיה לי מזל להיות החברה שלו ועבדנו יחד למעלה מחמש שנים.

זה מעניין. כשפגשתי את הלהקה לראשונה על הסט של "Come As You Are", הכרתי את קורטני לאב מגיל 18 בערך ואת קווין, הוא עשה סרטון שלם עבור קורטני ואני עזרנו בזה, ואני זוכר שהיא דיברה אז על קורט, וזה כנראה היה אולי שנה לפני שעשינו "בואו כמו אתה."

איך הצלחת להלביש אותם? אני בטוח שכבר הייתה להם אסתטיקה "גראנג'ית" ייחודית משלהם.

באותו זמן, הרבה מהחבר'ה לבשו חסכון וכך גם אני, ופשוט יצאתי לקניות וחסכנים ומצאתי חבורה של דברים וזה היה כמו, "אוקיי, הנה כמה דברים אתם. בחר מה שאתה רוצה. "זה ככה עם כמה מהלהקות האלה כי הן פשוט לובשות חולצות וג'ינס, אבל זה ה ימין חולצת טריקו וה ימין גִ'ינס, ו זה זה שהם רוצים. זה לא שהוא כבר לא לבש סוודרים כאלה. אני לא רוצה לקחת קרדיט על כך שהוא הגדיר את הסגנון שלו בשום צורה כיוון שהיה לו דבר משלו, אבל זה מגניב להיות מעורב בזה.

זמן קצר לאחר מכן עשינו את "In Bloom", שכמובן קיבלתי להם את כל השמלות האלה. שוב הבאתי כמה בגדים והם בחרו מה שהם רוצים ואז קיבלנו את השמלות שאפשר לשנות אותן וגם את חליפות הפסים התואמות. היה זה מאוד מזל למצוא שלוש חליפות תואמות בכל שלושת הגדלים כי כמובן שקריסט הוא בחור גבוה גבוה, קורט היה בחור קטנטן ודייב היה בין לבין.

כפי שאני בטוח ששמתם לב, אסתטיקה הגראנג 'משנות ה -90 חוזרת במלואה. איך היה לראות את כל זה חוזר מהתקופה שהקריירה שלך התחילה להצטבר?

אני חושב שתמיד יש את התקופות האלה שחוזרות ונראה שכל 20 שנה, 20 עד 25 שנים הן חוזרות. אני זוכר שבשנות ה -80 הרבה אנשים היו בשנות ה -50. אני אישית לא מתעניין בשמלות בובות פרחוניות כלל, ומעולם לא חזרתי בשנות ה -90... אני חושב שזה מעניין לראות את הדרך שבה ילדים מפרשים אותה מחדש והופכים אותה לשלהם.

אני מרגיש שזה גם בחלקו האינטרנט.

כן, אני מתכוון שכל כך הרבה נגיש עכשיו. חייתי בתקופה שבה לא היו מחשבים, אין טלפונים והיית צריך למצוא את הסגנון שלך. אתה לא יכול פשוט לחפש את זה באינטרנט. פשוט לא יכולת להיכנס לנורדסטרום ולקנות ג'ינס שנראה כאילו הוא בן 30 כפי שאנשים עושים בימינו.

אני מרגיש שהאופנה הזו מזויפת בעיני, כל הדברים האלה במצוקה והדברים שנראים בשימוש. זה מעצבן אותי, למרות שאני לובש ג'ינס דהוי כרגע שקניתי בחנות. אז היית צריך לצוד אותו בחנויות יד שנייה ולמצוא את הדבר הנכון וחיברת אותו בצורה שהייתה חדש ושונה לגמרי, וכשהלכת ברחוב יכולת לדעת אם יש מישהו מהשבט שלך. זה היה מאוד ברור. כיום כולנו סוגים של רשת ונראים זה לזה.

איך התחלת לעבוד עם סופיה קופולה?

פגשתי את סופיה חברתית. כולנו היינו בעולם הקליפים הזה. הכרתי את [האקסית של קופולה] את ספייק [ג'ונז] מהעולם ההוא. היא בעצם יצאה עם במאי אחר שהכרתי ונפגשנו ברחבי העולם, ואז אני זוכר שחבורה מאיתנו התחילה לצאת לארוחת ערב של מוסו ופרנק מדי כמה חודשים. לילה אחד היינו בארוחת ערב והיא אמרה, "אלוהים אדירים, ננסי, רק צפינו בסרט הזה 'בטוח' ולא הבנתי שעשית את זה ואני אוהב את הסרט הזה ואני הולך לעשות סרט והאם היית מגיע לקנדה ועושה איתי 'התאבדות בתולה'? "ואמרתי שכן.

אנשים אובססיביים לגבי התלבושות של שנות ה -70 בזה, במיוחד באופנה. מאיפה התחלת?

ידעתי את זה כמו כף ידי. גדלתי בשנות ה -70, זה היה מוכר לי לגמרי ופשוט ידעתי את זה. אני לא הולך להגיד שזו הייתה עבודה קלה בכלל, אבל עד כמה שהסטיילינג הלך ידעתי, וגם עם החזון של סופיה - יש לה חוש סטייל נהדר ופשוט עבדנו ביחד ממש טוב. היה שיתוף פעולה נהדר, נהדר.

איך היא עובדת? היא כל כך מסוגננת, ללא ספק, ויש לה עניין בלבוש.

כן, כמובן, היא כבר עשתה את מילק פד, קו הבגדים שלה, והיא יודעת בדיוק מה היא רוצה. זה היה הסרט הראשון שלה, אז יש דיאלוג שאתה צריך למצוא, סוג של הדרך שבה אתה עובד יחד. הסתכלנו על תמונות כמובן, אתה עושה מחקר ואתה מקבל תמונות יחד, ודיברנו על האווירה של הבנות ועל איך שרצינו שהן ירגישו וסתם הלכנו משם.

התחלתי להכין אותו בלוס אנג'לס ואז נסעתי לטורונטו. עשיתי שם משהו חסכוני, קניות וינטג ', אבל היו פרטים שלא הצלחתי למצוא בטורונטו ולכן הייתי מתקשר תחזור ללוס אנג'לס ותבקש מחבר ללכת לבית התלבושות ולשכור לי חגורות משנות ה -70 או מעילי התנפחות או דברים קטנים שלא הצלחתי למצוא. שם. אתה פשוט מחבר אותו מכל מקום כשאתה עושה וינטג ', כשאתה עושה דברים תקופתיים.

באופנה, אנשים נוטים לתאר את האסתטיקה של "התאבדויות הבתולה" כ"חולמנית ". למה כיוונת מבחינת האווירה?

אני לא זוכר את המילים המדויקות שהשתמשנו בהן. רצינו שלכל בחורה תהיה אופי משלה ותהיה לה סגנון משלה, אז דיברנו על כך שלוקס היא ללא ספק הסקסית ביותר וניסינו להפריד ביניהן מעט באופן הלבוש.

אני חושב שרק רצינו שהם ירגישו פגיעים בצורה כזו... והצבעים היו רכים יותר, והיותם נאמנים לתקופה ולזמן ההוא, שבו אפשר היה להשיג רק דברים שהם מקומיים. אמה הייתה חסכנית מאוד, כך שהיו מחשבות על מה שחשבתי עליהן, למשל, שמלות הנשף של הבנות, הכנתי אותן מתוך מחשבה שאמה קנתה דוגמא אחת בחנות הבדים ועשתה את אותן השמלות מאותן תבנית.

לטיול, עיצבתי את חליפת הקטיפה הבורדו הזו. עשינו זאת כדי שיוכל להתבלט מהבנים האחרים כי היה לו כל כך חם.

הופתעת שהאסתטיקה של הסרט הפכה כל כך אייקונית ומעוררת השראה?

מעולם לא חשבתי על זה ככה כשעשינו הכל. אני אף פעם לא חושב שאני עושה הצהרה, באמת; זה רק משרת את הסיפור. מעולם לא חשבתי שזה יהיה כל כך פופולרי, ו"אבוד בתרגום ", אותו דבר. גם זו הייתה סוג של תופעה.

האם תוכל לספר לי קצת על התהליך של "אבודים בתרגום", במיוחד מבחינת הלבשת סקרלט [ג'והנסון]?

לשם כך, זה היה מאוד תואם את סופיה ואת הדרך שבה התלבשה באותה תקופה. ולמעשה, סופיה די קלאסית ודוגמת לא ראוותנית, אבל תמיד יפה ורצינו שגם סקרלט תרגיש ככה, כאילו היא לא מתאמצת.

למעשה, ניסינו להשיג כמה שיותר כסף כיוון שהתקציב היה כל כך נמוך, כך שהרבה מזמני הוצא בניסיון לגרום לאנשים לתת לנו מיקום מוצרים. ואז רק פנה למעצבים השונים האלה ש [לסופיה ואני] היו איתם מערכות יחסים. A.P.C. עזר לנו. אגנס ב. עזר לנו. קיבלנו כמה חתיכות מהקו Milk Fed, ורק ערבבנו את זה והפכנו אותה לאישה הצעירה הפשוטה והמתוחכמת הזו.

סקרלט, אז לא לבשה דבר כזה. היא הייתה הרבה יותר אופנתית והיא הייתה צעירה - היא הייתה בת 18. היא עדיין לא הגיעה לעצמה.

היא לא קיבלה את זה כל כך?

זה לא נראה כמוה. אני אוהב את סקרלט. שלא תבין אותי לא נכון. אני חושב שהיא נהדרת והיה נהדר להיות בסביבה, אבל אני חושב שזה היה די ברור לה.

האם היית אומר שסופיה הייתה מעורבת יותר בלבישת הדמות הזו מכיוון שכפי שציינת, היא קצת השראה ממנה?

אני חושב שסופיה בשני הסרטים הייתה מאוד מעורבת בבחירת התלבושות. זה משהו שהיא אוהבת. היא יודעת מה היא רוצה. היא סיפרה לי שבשלב מסוים היא רצתה לעצב תלבושות בעצמה את "Virgin Suicides", אבל היא הבינה שזו עבודה גדולה מדי.

אני לא יודע כמה אתה יכול לדבר על "טווין פסגות", אבל אשמח לדעת איך זה קרה, ובאיזה כיוון קיבלת אותך.

אני יכול להגיד לך שזו הייתה חוויה נהדרת. הרגשתי מאוד מחמיא להיבחר לעשות את העבודה. דיוויד לינץ 'עבד שנים רבות, בעיקר עם מעצבת בשם פטרישיה נוריס, והיא מי שעשתה את הטייס "טווין פיקס" עם דיוויד. היא נפטרה לא הרבה זמן לפני שהתחלנו לירות. הייתי מדמיין שהיא הייתה עושה את העבודה אם לא הייתי עושה זאת. התקשרתי כי המפיקה של דייויד, סברינה סאתרלנד, ועבדנו יחד על סרט בשם "מלון מיליון דולר" בסוף שנות ה -90, והיא זכרה אותי; היא, בשבע או שמונה השנים האחרונות, עבדה בקפדנות עם דיוויד כשותפו להפקתו.

היא הביאה אותי לדייויד וקיבלתי ממנה טלפון שאמר בעצם, "אם אתה רוצה את התפקיד, זה שלך... אבל אתה חייב להתחייב על הפרויקט המלא ", שהיה 10 חודשים, וזה היה הרבה זמן. לא עשיתי הרבה טלוויזיות וטלוויזיות שונות לגמרי מהסרטים בצילום.

היו לנו למעלה מ -200 חברי צוות - כלומר חלקים מדברים - וזה די הרבה. הרגשתי שזה לא מפסיק די הרבה במשך 10 חודשים. זו הייתה חוויה נהדרת. עבדתי עם המון שחקנים מדהימים ושונים. אסור היה לנו לדבר על זה אפילו למחרת אחרי שעטפנו. הייתי עושה אביזרים עם מישהו והם היו נכנסים ואומרים, "מי משחק את אשתי?" ו [הייתי אומר,] "אני לא יכול להגיד לך, אתה הולך לברר זאת ביום." רק ככה זה הולך. זו הייתה העבודה הכי סודית ביותר שעבדתי עליה אי פעם, אני אגיד את זה.

מבחינת איך דיוויד היה לעבוד איתו, האם היה לו מושג מאוד ספציפי מה יהיו הבגדים?

לפעמים הוא עשה ולפעמים לא. לפעמים הייתי צריך לסיים אנשים - הוא היה נותן לי כיוון ואז אולי היה משנה את דעתו, אבל אי אפשר באמת לדעת מה בראשו של דייויד לינץ '... אני מרגיש מאוד מאוד אחראי כלפי מעריצי "טווין פיקס".

הראיון הזה נערך ורוכז לשם הבהרה.

לעולם אל תחמיץ את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.