אני אוהב קצת WASP-y, ספורטיבי, קאנטרי קלאב שיק להתחיל את היום שלי, קצת כמו ארוחת בוקר בווימבלדון. ובאמת מי עושה את זה טוב יותר מאשר לקוסט? וכנראה שגם מישה ברטון? או הסיבה הסבירה יותר למושב שלה בשורה הראשונה... קידום החיים היפים. אותו בחור קורבין בלו מהתוכנית, ותהילה מוסיקלית של תיכון, היה לידה כשהיא מסמסת את דרכה לפחות במחצית מההופעה. לרוע המזל היא פספסה כמה חלקים פריכים של כריסטוף למייר. המופע התחיל בחבורה של לבני טניס מודרניים, לא עם מוזיקת רקע אלא במקום זאת אותו פופ חתימה של מחבט הפוגע בכדור בדיוק והרגישות הקיימות כיום של שחקנים. צבע כמו טורקיז בפופים התחיל להתערבב, והיו כמה כובעים שהרגישו מאוד את רולאן גארוס משנות העשרים שמאוד נהניתי מהם. אבל היצירות האהובות עלי, אני מניח שתקרא apres-match: מכנסיים לבנים עם רגל רחבה, סוודרים דקים לגברים, עטיפות ראש וחצאיות ארוכות, ונעליים עם גב חתוך (לא בפעם הראשונה שראינו את זה שָׁבוּעַ!) כל דוגמנית יצאה לגמר (בלי לפספס פעימה) בתלבושת חדשה בצבע צהוב בהיר לרמיקס של "I'm a Believer". אנשים שטופי שמש ומאושרים. הייתי מוכן לצאת לפלאשינג מדו ולהתחיל להכות בכדורים.