בלוגים בסגנון אישי זה בדיוק-אישי. של בריטניה מַשׁקִיף העיר אתמול על תופעת הבלוגים בסגנון אישי וציין כי יש "משהו משכנע באופן מוזר באלבום של תמונות-תתפלא כמה מהר אתה יכול להתחיל לדאוג לארון בגדים של זר. "המאמר מתייחס לרומי של נילי טוסט אופנה, של קייטי מקאי מה שלבשה קייטי, ושל סוזי לאו בועה בסגנון כדוגמאות. כמובן שיש גם את זה של ג'סיקה שרדר מה שלבשתי, של קמיל להבות ילדות, ו, אח, טבי. הרשימה יכולה להימשך.
זה נכון: בלוגים בסגנון אישי יכולים להיות חורים שחורים. המציצנות שואבת אותך ופתאום איבדת 40 דקות מחייך כשהתבוננת במה שמישהו שאתה לא מכיר לבש לפני חמישה שבועות. אבל מה שהדהים אותי בכמה מהבלוגים ש מַשׁקִיף שהוזכרו (ואחד שלא עשו זאת), הוא שלמרות האופי האישי והאינדיבידואלי של אלה בלוגים-הדיוקן העצמי, חשיפת פרטים אישיים-החברים עוזרים לבלוגר שלהם חברות בחוץ. רומי ניליהחבר שלה מצלם אותה. ארוסה של ג'סיקה שרדר מצלם את רוב תמונותיה. החבר של קייטי מקאי כותב את העותק לבלוג שלה, והיא רק החלה לצלם את התלבושות שלה ולפרסם אותם באינטרנט לאחר שאתגר אותה ללבוש בגד אחר בכל ימות השנה. בידיעה כי טוסט אופנה, מה שלבשתי ומה קייטי לבשתי הם מאמצים זוגיים, אני לא יכול שלא להרגיש שאני מציץ גם במערכות היחסים שלהם. זה מרגיש קצת מטריד, אז שאלתי את מה שלבשתי ג'סיקה שרדר איך הקשר עובד.
"התחלתי לעשות את צילום התלבושת היומי בשנת 2007 הרבה לפני שאדם ואני הפכנו לזוג. כשהתחלנו לצאת פעם עדיין סמכתי על החצובה והטיימר שלי אבל בסופו של דבר זה הפך לשילוב יותר שגרה (תמונות בדרך לפגישות או לארוחות ערב או רק לרוץ לתחנת הרכבת התחתית) ", אומר שרדר. "הוא הבחור היחיד בחיי שבאמת הכנסתי את מה שלבשתי והוא עוזר לי לנהל גם הרבה עסקים מאחורי זה".
הם בלתי נראים (הם נותנים לבנות שלהם לזרוח), אך לא פחות מכך.
"אדם [ארוסתו של שרדר] הוא אדם פרטי מאוד, אך על ידי צילום התמונות הוא חלק עצום מחיי המקצועיים (והציבוריים) בצורה שקטה", אומר שרדר. "הקוראים יגידו לי שבכל פעם שהוא זה שמצלם אותי אני נראה מאושר עד כדי גיחוך (וזה לגמרי נכון)".
וואו. בסדר, זה די מקסים. אבל האם הבלוגים מאבדים אז את ההיבט ה"יומן "הווידוי שלהם?
מה דעתך?