התצוגה של מק"ק אמש הייתה, אם לא היסטוריית אופנה, אז בהחלט ההיסטוריה של שבוע האופנה בלונדון. מופע המסלול הראשון של קו הדיפוזיה החזיר חלק מהדרמה של לי מקוויןמופעים מוקדמים עם סיום מרהיב.
התכרבלנו על שטיח של עלי אדום וזהב עבים למושבים שלנו, עם אנה וינטור, סלמה האייק וסמנתה קמרון מנקדות בשורה הראשונה.
המופע נפתח לזנים של "ציד צבאים" של ג'יימס ניוטון האוורד (מתוך אני אגדה פסקול-אבל תאמין לי שזה עבד) והבגדים היו תערובת מסנוורת של מעילי חליפה בגוני צבא, מגפיים גבוהים לירכיים וחצאיות טול מעוטרות בפרחים יישומיים. היו קירות, טרטן ובגדי גברים חזקים מעור שנזרקו במידה טובה.
ואז החליק החוצה קריסטן מקמנאמי, לבן רפאים בשמלת מוטיב עלה חצאית מלאה. היא מוארת באור זרקור אחד, והחלה במהלכי התעלפות הבלרינה החתימים שהם מילים נרדפות עם מופעים ישנים יותר של מקווין כמו אוסף "הם יורים בסוסים" באביב/קיץ 2004 (ראו זאת ב- YouTube פה ו פה).
מקמנאמי התנדנד הלוך ושוב בבהלה לפני שנשען למטה להרים חבל לבן מוסתר מהרצפה. היא משכה את עצמה בעצירה לאורך המסלול, ומה שנראה בעבר כקיר לבנים בחלק האחורי של המופע התפוגג לאוויר. היה התנשמות קולקטיבית כערפל סמיך שהתפנה לחשוף יער של כמעט 60 עצים אמיתיים ומבוגרים עם בית קטן השוכן באמצע. מוזיקה קלאסית דרמטית עלתה כשקריסטן נעלמה ביער והחדר צלל בחושך, מואר רק באמצע העצים החלשים. אחר כך הגיעה מופע אור דופק בתוך הבית ומוזיקת טכנו פועמת בזמן שהדוגמניות עשו סיבוב אחרון בחדר.
כשכולם קמו ממקומם ביראת כבוד הורחקנו מהכניסה ונאמר לנו לצאת דרך היער. כרזות עם ההגעה הכריזו שאחרי המסיבה תהיה ב"מועדון הליבה "וככל שהתקרבנו לבית הקטן ביער ראינו שלט ניאון המצהיר שזה בדיוק זה. מיהרנו להתקרב ולהיכנס הביתה כדי למצוא את קריסטן מגישה משקאות בחדר קטנטן ומעוטר בקבלות, טלוויזיה קטנה ובקבוקי וינטאג 'אינסופיים. כשנכנסנו ללילה הלונדוני הקפוא והקפוא, שמענו בעיקר את "אני חייב לצייץ את זה" אבל. חצי אחר של הקהל היו ביראה דוממת מהסיום המיוחד להפליא ליום שלם מתיש של הופעות.
תמונות: ImaxTREE