פול הלברס של לואי ויטון יוצא בכוחות עצמו

אם יש משהו מצוין באופנה היום, זה שעולה חדש שדוחף מעטפות כמו גרייס ויילס בונר וכמו מסורתית מנוסה היטב פול הלברס יכול לרתק את קהל בגדי הגברים בו זמנית.

הלברס, שביים את קולקציות הגברים במאיסון מרטין מרג'ילה לפני שעלה לאגף הגברים של לואי ויטון תחת מארק ג'ייקובס בין השנים 2006-2011, הציג בפריז את קולקציית בגדי הגברים השנייה שלו - שכונתה הלברס סוף שבוע. הראשון הופיע לראשונה בינואר לשבחים רבים על תמהילו המודרני והאולטרה מפואר של יצירות חליפה מסורתיות ו מצרכים בהשראת בגדי ספורט (כמו מכנסי מסלול) שהיו רשמיים ומתאימים למשרד, ומרוויחים מעריצים מקונים בבארניס, מר. אופנת פורטר וגפרורים. הטווח השני שלו בנוי על מושגים אלה, אך יוצג בבדים בהירים יותר וגזרות רופפות יותר לאביב 2017.

Athleisure הוא כל הזעם בימים אלה, אבל כפי שהלברס מסביר זאת, הוא תמיד פעל כך. "עם תווית משלי בשנות ה -90, הוא התבסס על בניית בגדי ספורט אך בהתאמת בדים; אבל לא הייתה לי את רמת הניסיון שהייתה לי מוויטון וממרג'ילה אז ", הוא אומר. "מאז [למדתי] איך אתה יכול להשתמש בחומרים האלה מבלי לפגוע באלגנטיות או באסתטיקה." היום העיתוי נכון. "אני רק חושב שאולי עכשיו, יש יותר מקום באופנה לחקור את הכיוון הזה מאשר היה קודם."

מאז עזב את תפקידו בויטון בשנת 2011, הלברס התייעץ עם מספר מותגים, כולל מילאנו מותג האתל -פנאי לנשים Callens ויצרנית הקשמיר הסינית ארדוס, תוך הנחת היסודות לחדש שלו תווית. "התמקדתי במציאת המקורות הנכונים, השותפים הנכונים. היכן מיוצרים הבגדים שלי ומי מייצר אותם ואיך הם מיוצרים הוא באמת חשוב ", הוא אומר. אחרי שראינו את הבגדים באופן אישי - האיכות המדהימה של הבדים, הדיוק והקלילות של הבנייה שלהם - ברור שהגיע הזמן שהושקע היטב.

ישבנו עם הלברס בניו יורק כדי לדון ברקע שלו, בגישה לעיצוב ובתוכניות הלייבל החדש שלו (שכולל, כן, קו נשים בהמשך הדרך).

אתה יכול לדבר קצת על הקריירה שלך, הזמן שלך במרג'ילה ומה עשית מאז שעזבת את ויטון בשנת 2011?

כשסיימתי את לימודי המכללה המלכותית לאמנות בלונדון, הלכתי לעבוד באמסטרדם במעין רשת בשם Mac & Maggie. זה בערך מה שהיום H&M, קולקציות אופנתיות במיוחד לקהל צעיר ברמת מחירים דמוקרטית. עם כמה אנשים שעבדו שם, הקמתי אוסף משלי, אינץ ', שעסק בערך דיוק שילוב של חייטות עם בגדי ספורט - השם הצביע על כך שבסנטימטר בודד משהו קורה עַל. זה היה מאוד הולנדי. אני מהולנד, ואם אתה עף מעל הולנד אתה יכול לראות איך זה מעוצב מאוד, אין סנטימטר מרובע אחד שלא טיפח, ובדרך מסוימת זה מה שהבגדים שלי. עם השנים למדתי לא לגרום לזה להיראות מדויק מדי, מכיוון שהוא צריך עקשנות, הוא צריך לעבור מעבר לזה.

בסופו של דבר סגרנו אותו, והחלפתי לבגדי גברים, וקיבלתי עבודה במנהל קריאייטיב בהולנד, שם למדתי את כל הצדדים הטכניים. הידע הזה הוא למה אני מניח שמרג'יילה החליטה להתקשר אליי ולבקש ממני להפוך למנהלת אולפן. אחרי מרג'ילה הצטרפתי לויטון ואחרי ויטון הכנתי את השקת הלייבל הזה.

התמקדתי במציאת המקורות הנכונים, השותפים הנכונים. היכן מיוצרים הבגדים שלי ומי מייצר אותם וכיצד הם מיוצרים הוא באמת חשוב. כל המפעלים שלי נמצאים כרגע באיטליה, בעיקר ליד ונציה. אני אוהב לבלות עם אנשים בתוך המפעלים האלה, באמת להסביר. הדרך שבה אנו מציירים היא מאוד ביטויה. אנו מבלים זמן רב בשרטוט הרעיונות והפרטים, וזה בערך מה שמבטיח לנו את אופן העבודות של האוסף.

לקחתי את הזמן ללמוד את זה, ובינתיים התייעצתי עם מותגים אחרים, וקאלנס היה אחד מהם, וארדוס, מותג קשמיר בסין. בינואר השקתי את הקו הזה.

כיצד הניסיון שלך במרג'ילה הודיע ​​כיצד אתה מעצב כעת?

בשבילי זה היה בית ספר נהדר. אני חושבת שמה שנהנתי במרג'ילה היא להתעמת עם מעצב שבסופו של דבר מייצר בגדים, כמו גם אופנה. אהבתי גם את [תהליך החשיבה] לפני שאתה מצייר, במקום רק לייצר ולערוך. אתה עובר תהליך של מה הקונספט, באיזה בד אתה בוחר לעשות את זה, ובסופו של דבר, האם אני רוצה ללבוש אותו, מה אני צריך לעשות כדי להפוך אותו כך שיהיה רצוי עבורי?

לאחרונה היית מתייעצת במותג אתל -פנאי לנשים Callens. האם זה גרם לך לחשוב יותר על שילוב אלמנטים של אתל -פנאי בקו שלך?

תמיד עבדתי ככה. בסופו של יום, כולם יכולים לעשות רק דבר אחד טוב מאוד-אני פוני של טריק. עם תווית משלי בשנות ה -90 הוא התבסס על בניית בגדי ספורט אך בהתאמת בדים, אך לא הייתה לי רמת הניסיון שהייתה לי מוויטון ומרג'ילה אז. מאז [למדתי] איך אתה יכול להשתמש בחומרים האלה מבלי לפגוע באלגנטיות או באסתטיקה. זו הדרך שבה אתה אוהב להתלבש, ואני פשוט חושב שאולי עכשיו, יש יותר מקום באופנה לחקור את הכיוון הזה מאשר היה קודם. אני מרגיש שיש רצון מחודש לדברים טהורים יותר, דברים שעשויים היטב ומותאמים היטב, חתוכים היטב. כשאתה צעיר אתה מתנסה, וזה נחמד לנסות דברים, וככל שאתה מתבגר אתה יודע את עצמך, ואז יש לך דרך מסוימת להגדיר את המדים שלך ואת מה שאתה אוהב ללבוש שבוע ב שבוע בחוץ. בעל מדים מגיע עם רצון להיות בעל רמת איכות מסוימת, רמת גימור מסוימת ומעין נינוחות המאפשרת לך לעבוד. ואנשים מטיילים יותר עכשיו, חייהם דינאמיים הרבה יותר, כך שהפונקציונליות של האוסף באמת מדגישה את דרך החיים הזו.

האם אתה מעצב מתוך מחשבה על עצמך?

יש לי עוד אנשים בראש, אבל אתה לא באמת יכול להתעלם מעצמך - זה לא כפתור שאתה יכול לכבות. אני כן חושב שחשוב שאוסף ישקף את הגיוון בעולם. אבל אי אפשר להלביש את כולם, עליך לקבל החלטה ולהישאר תמיד במסגרת מסוימת, עם צבעים, חומרים ואורכים מסוימים.

איך היית מתאר את לקוח היעד?

אני מניח שאנשים שאכפת להם מבגדים, ורוצים מעין חוסר מאמץ. אין לי באמת גיל בראש, זה יותר אישיות מאופנה, קולקציה שבה אתה יכול לבטא את עצמך, מבלי לאבד את הזהות שלך, מבלי להפוך לקורבן אופנה.

למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאתה לא רוצה שזו תהיה אופנה?

אתה רוצה את זה שכאשר מישהו נכנס לחדר, אתה אומר שזה גבר יפה ולא חליפה יפה. אני מרגיש אופנה במובן מסוים אם הוא מאוד מזוהה, ובגלל זה הבגדים שלי בדידים יותר. אני חושב שבמקום שאופנה זועקת לפעמים, אני לוחשת.