לינדקוויסט, מאת לינדי מקדונו הוותיקה בתעשייה, היא לייבל שכדאי לצפות בו.
לינדי מקדונו יודעת עור.
היא מייצרת תיקים כבר 15 שנה - במשך עשור היא עבדה בקרבת מקום עור לוטף, כמייסד שותף וכמנהל קריאייטיב. היא לימדה בבית הספר לעיצוב ברוד איילנד. (היא המעצבת הראשונה ברוד איילנד שהפכה לחברה במועצה של מעצבי האופנה של אמריקה.) המעצבת האהובה עליה היא שרלוט פריאנד, והיא משפצת רהיטים של אמצע המאה כֵּיף.
זה הולם, אם כן, שהמאמץ האחרון של מקדונו הוא חנות עורות שבסיסה במזרח פרובידנס המייצרת חפצים שזופים בירקות, צבועים באופן טבעי, שנועדו להחזיק מעמד לכל החיים. הפרויקט נקרא לינדקוויסט, שזה שמה השוודי המלא. ("זה כמו השם הסודי שלי, מה שקיצור של לינדי", היא אומרת.) אבל תוך שנתיים, המותג בעל שם טכני צמח הרבה מעבר לאדם שהוא נקרא על שמו.
"זה תמיד היה החלום של מותג, אבל עכשיו זה העולם שלו, עם 15 אנשים", אומר מקדונו. "זה הרבה יותר גדול ממה שדמיינתי שזה יכול להיות אי פעם."
ככל שהסיפור הולך, הרעיון למה שיהפוך ללינדקוויסט התחיל בטיול על החוף בקיץ 2020, שם מקדונו, בעל (ו מייסד שותף) קונור מקקין וקייט גרנר (כיום ראש ההפקה) הרהרו אם אפשר יהיה לייצר תיקים בארצות הברית מדינות - ממש שם ברוד איילנד, אפילו - בצורה ברת קיימא, שתגמלה עובדים בצורה הוגנת והציעה להם טיפול רפואי יתרונות. מקדונו עזבה את לוטף מוקדם יותר באותה שנה, ותכנן את הצעד הבא שלה. היא רצתה לכבד את האומנות והייצור המסורתיים, אבל לעשות את זה בצורה שחושבת קדימה ומרכזת את התרגול האנושי.
"קראתי ספר בשם 'ענקים קטנים', שמדבר על חברות קטנות שיש להן מטרות לא פיננסיות - יש לך דברים שחשובים לך יותר מאשר הקפיטליזם המאוחר, שמכפיל את עצמו מדי שנה, מגיע לאבני הדרך האלה של צמיחה שאתה צריך כשיש לך משקיעים לדברים גדולים יותר", היא אומר. "אנחנו בבעלות עצמית, אז כשהתחלנו, יכולנו להיות כמו, 'הדבר הזה צריך להיות פונקציונלי בארבעה אנשים, ופונקציונלי בארבעה אנשים כמו שהוא בגיל 20...' הגענו זה ממש צעד יפה של יציב, וזה לא סיפור מסלול הכוכבים שאני חושב שהרבה אנשים מחפשים, אבל אני מתעניין הרבה יותר במשהו שעומד להיות משמעותי לאורך זמן".
הפילוסופיה הזו באה לידי ביטוי גם במוצר: לינדקוויסט מתמחה בתיקי עור שזופים צמחוניים צבועים באופן טבעי, שנועדו להיות פונקציונליים ונצחיים. העורות מגיעות מארגנטינה, שזופות בברזיל ומורכבות בסטודיו East Providence של המותג ברוד איילנד. המחירים מתחילים ב-$185 עבור יָדִיד, crossbody קטן שנועד להתאים לטלפון ולכרטיס, ולעלות עד 950 $ עבור צ'ליטו, תיק נשיאה קלאסי.
מטה לינדקוויסט באיסט פרובידנס, רוד איילנד. החלל משמש כאטליה ואולם התצוגה של המותג.
צילום: John Hesselbarth מ-Apparition/באדיבות Lindquist
כל שלב בתהליך הוא חשיבה, מהחומרה (תוצרת יפן) ועד לשרשור (שמקורו מחברה צרפתית בת 200 שנה) ועד מכונת חיתוך (השקעה גדולה בשלב מוקדם בעסק, מכיוון שהיא מציעה יותר גמישות בעיצוב ואינה קשה לגוף כמו המסורתית מַנגָנוֹן).
"היתה לי קבוצה זו של תלמידי RISD שעברה דרכה, ואחד מהם שאל אותי, 'האם אי פעם הרגשת שאתה צריך להתפשר על החזון הזה איפשהו?'", נזכר מקדונו. "דיברנו על הדבק שבו אנחנו משתמשים - יש דבק מסורתי שכולם משתמשים בו, אבל להיות בסביבה זה יהפוך את התרגול שלי לבלתי בר-קיימא. לכן, בתחילת העסק, בדקנו כל סוג של דבק ונחתנו על הדבק על בסיס מים שאנו משתמשים בו. זהו תהליך איטי יותר - השימוש בו לוקח יותר זמן, אתה צריך לחכות לייבוש מלא - אבל זה עובד עבור מה שאנחנו עושים, אבל זה גם, בסופו של יום, ההחלטה הטובה יותר. זה טוב יותר לכל מי שסביבך ולכל מי שעובד בשבילנו".
לינדקוויסט עובד גם בצורה שבה לא מבוזבזים גרוטאות. אם נשאר משהו, הוא נתרם ל-RISD או למרכז המיחזור המקומי.
המותג הושק רשמית באוקטובר 2020, כמה חודשים אחרי אותה הליכה על החוף. בשלב זה, צוות המייסדים גייס את קאט קאמינגס, חברה ותיקה של מקדונו'ס, כדי לעזור בכתיבת עותק. (היא הופיעה כש"הבנו שאנחנו בעצם חייבים למכור דברים", לפי מקדונו.) היא המציאה את השם ללהיט הגדול ביותר של לינדקוויסט: פאבה ($390), גוף קרוס בתחתית מעוקל המזכיר שעועית. אם אי פעם שלחת אימייל למותג, סביר להניח שהגעת לקאמינגס - שהוא כעת ראש המכירות והשיווק - מהצד השני.
"היה לנו משהו שהיה אמיתי באותו שלב. זה התחיל לזוז", אומר מקדונו. "זו הייתה תקופה ממש מיוחדת, וגם זו הייתה תקופה מפחידה, כי כמעט פחדת מאנשים אחרים במובן מסוים. זה היה מאוד מבודד. אני מרגיש שהייתה לנו קצת קהילה באותו שלב - היו לנו את אמילי ומקנזי, אז זה היה בערך שש מאיתנו. עכשיו, אנחנו בני 15".
ה-Faba היה חלק מקולקציית ההשקה של לינדקוויסט, והיא נותרה חלק מהיצע הליבה שלה. זה גם רב מכר.
צילום: John Hesselbarth מ-Apparition/באדיבות Lindquist
"אנחנו משתמשים הרבה במילה 'זריז'", אומר קאמינגס. "יש דברים מסוימים שלא ישתנו. אבל אולי נקבל החלטה להציג סגנון חדש או לעבוד על משהו על סמך מה שאנחנו מרגישים, משהו שאנחנו מתלהבים ממנו, משהו שהלקוחות שלנו מתלהבים ממנו".
"כשאנחנו מחליטים אילו חלקים להביא או אנשים להצטרף, זה מאוד מתחשב", מוסיף מקדונו. "אנחנו מנסים לא לעשות שום דבר מהר מאוד. אנחנו תמיד עובדים, וזה שונה ממהר. אתה יכול ליצור חברה נהדרת עכשיו - עם האינטרנט, עם מכירת דברים דרך אינסטגרם - שאינה תלויה בדברים שהיו אפילו לפני 10 שנים".
הניסיון של McDonough בייצור מסורתי ובקמעונאות (בנוסף לעשור שלה בלוטוף, היא עבדה ב- בוטיק ברוקלין המפורסמת בירד בתחילת שנות ה-20 לחייה) הודיעה רבות על ההחלטות שנתנו את הטון והכיוון עבור לינדקוויסט. המותג אינו פועל על פי לוח שנה עונתי, כמו רוב חברות האופנה. היא לא עוסקת בסיטונאות בקנה מידה גדול, במקום זאת בוחרת לעבוד עם חנויות עצמאיות המופעלות על ידי הבעלים. היא מוכרת בעיקר דרך המסחר האלקטרוני שלה והסטודיו שלה. זה גם מושקע ללמד את כולם בצוות איך לעשות כל עבודה.
"טכניקת הייצור המסורתית היא תמיד העלות הנמוכה ביותר - כולם נשארים בנתיב שלהם, אתה לא מלמד אותם שום דבר מחוץ לתחום שלהם, אתה לא רוצה שהם יהיו טובים מדי הכל. אנחנו באמת עוסקים באימון כולם בכל דבר, ולהביא אותם לטובים", אומר מקדונו. "יש הרבה אנשים שעושים דברים יותר טוב ממה שאני יכול לעשות אותם, באופן אישי, ואני חושב שזה באמת חיובי. הם באמת הבעלים של צורת האמנות שלהם".
לינדקוויסט גם לא תרוויח יותר ממה שהיא מוכרת: הצוות יחתוך קבוצה של תיקים, ימכור אותם עד שהם ייעלמו ואז לקבוע אם הם צריכים להוסיף עוד לאצווה הבאה, ואם כן, האם זה מחייב הוספת אדם נוסף ל- קו יצור.
"יש הרבה חופש בתוך אילוצים מסוימים שהצבת לעצמך", אומר קאמינגס.
דבר אחד שלינדקוויסט לא יתפשר עליו הוא החומר שלו: עור שזוף צמחוני לחלוטין, ללא פורמלדהיד וכרום.
כפי שמסבירה מקדונו במייל המשך, בית הבורסק איתה עובד המותג בברזיל מעבירה את מסתיר ממתקן עיבוד הבשר במלח, ומשתמש בטאנינים צמחיים שמקורם בשיטה ובאקליפטוס עצים. אם העור אמור להיות צבע ספציפי, לינדקוויסט יעבוד עם הבורסקאי על גוון מותאם אישית מושגת באמצעות הצבעים השקופים על בסיס מים, שהעור יישאר בהם לפחות 30 ימים. לינדקוויסט מייצרת גם עם עור Vachetta וגם מעור Milled; לאחר שהתייבש, עור ה-Vachetta נלחץ לגימור, בעוד שהעור Milled התהפך, כדי לתת לחומר את המרקם שלו.
עור במטה לינדקוויסט.
צילום: John Hesselbarth מ-Apparition/ באדיבות לינדקוויסט
"כל התיקים יתנו פטינה כי הם צבועים באופן טבעי, אז הם מתיישבים בצבע שלהם בצורה באמת מיוחדת זו", אומר קאמינגס על העור התואם ל-California Proposition 65. "במיוחד שקיות הוואצ'טה כל כך פתוחות לשינוי; בכל פעם שמישהו מפרסם תמונה, אני אומר, 'אוי, אלוהים. זה נראה מדהים'".
כל זה שונה משיטת השיזוף הכרום המקיפה יותר, שהיא מהירה יותר אך כוללת חומצה, מלח, כרום גופרתי וכימיקלים אחרים שיש להם השלכות סביבתיות ובריאותיות.
לינדקוויסט מובילה את התהליכים שלה בתקשורת שלה עם קהל הלקוחות, בין אם זה באמצעות שיווק, מדיה חברתית או אינטראקציות פנים אל פנים עם לקוחות. "זה הבסיס למה שאנחנו עושים", אומר קאמינגס. "אנחנו מתחילים עם החומר הזה שהוא האיכות הגבוהה ביותר שאנחנו יכולים להשיג. יש לקוחות חוזרים שיגיעו לסטודיו וישאלו 'איך בוחרים איזה צבעים לעשות?' ואני אגיד, 'אנחנו מחליטים על צבעים ושולחים דוגמאות וחומרי עזר הלוך ושוב'. אנחנו מזמינים אותם מאוד באופן ספציפי. זה תהליך מאוד דיאלקטי - שום דבר לא דומה, 'ניקח שישה כאלה'".
לכידת היצירה של חפץ לינדקוויסט.
צילום: John Hesselbarth מ-Apparition/באדיבות Lindquist
"זה נהדר כשמישהו בא ולא מבין שאנחנו מכינים הכל בעבודת יד בבית. זו הזדמנות מדהימה לחלוק פרטים נוספים על התהליך הזה, כי אז זה רק ערך מוסף", היא ממשיכה. "הם נתקלים במשהו ב-Garmentory או שהם קונים אותו מאחד הבוטיקים שאנחנו עובדים איתם, אבל פתאום הם אומרים, 'רגע, זה מדהים. אתה מייבא את זה?'"
המילה יוצאת גם מהלקוחות עצמם. "אני כל כך אסיר תודה לכולם, כי יש להם סטייל נהדר והם פשוט כאן בחוץ מתהדרים בתיקים שלהם", אומר קאמינגס
תיק לינדקוויסט האהוב על מקדונו הוא הפאבה המקורית שלה. (לה, קייט וקאט יש שלוש מתוך ארבע הדגימות המקוריות, והן עדיין משתמשות בהן.)
"זה מגניב עכשיו לראות כמה מאלה מהמקור [הריצה] - הם יצאו משנות העשרה המביכה שלהם והם בשנות ה-20 באמת היפות האלה", היא אומרת. "אני אגיד, 'תמשיך להשתמש בזה. זה רק הולך להיות יותר יפה...' אנחנו עושים ריצות קטנות של כל צבע, אז אתה רואה את כל האנשים האלה שיש להם את אותו חפץ בצבעים שונים ובשלבים שונים של לבוש. זה לא סתם שלכולם יש את אותו תיק בדיוק".
למרות שה-Faba הוא רב המכר של המותג, השני קרוב הוא ה-Po crossbody, עם המבנה דמוי האקורדיון שלו שהופכת אותו למרווח בצורה מטעה. "זה הכבוד הזה למינימליזם, שבו כל דבר הוא פונקציה", אומר מקדונו. "אין שום דבר נוסף. אין יותר ממה שאתה צריך."
ה-Po ב-Leather Brown, שנמכר כעת - עם זאת, הוא עדיין זמין ב- אורן, ואצ'טה, ירקרק ו שָׁחוֹר.
צילום: John Hesselbarth מ-Apparition/באדיבות Lindquist
עבור הצוות שמאחורי לינדקוויסט, ההתמקדות היא ב"להמשיך במה שאנחנו עושים, לשמור על הקסם ולא להתמתח יותר מדי או להיות רזה מדי", אומר מקדונו. "אני אוהב את הרעיון להופיע כל יום לעבודה, לעשות את העבודה ובעוד 10 שנים לשאול אותי, 'אה, איך בנית את זה?' פשוטו כמשמעו, כי הלכנו לעבודה כל יום. הופענו, עשינו את שלנו ואז עזבנו וקיבלנו את החיים שלנו. המשך האיזון הזה הוא אחד הדברים החשובים ביותר עבורי ועבור רוב האנשים. ככה זה שומר על האיכות ושומר על זה מיוחד".
זה לא אומר שהמותג נשאר בשקט: יש חלומות ליצור רהיטים, לקחת את הקולקציה לחו"ל למקום שבו נמצאים הלקוחות ומשתפי הפעולה שלו - יפן, צרפת, דנמרק, בריטניה.
"זה יהיה כל כך מגניב ללכת לקבל את ההזדמנות הזו, שבה אנחנו עוזבים את ארה"ב ומביאים את מה שאנחנו עושים לדרך", אומר קאמינג.
סיור עולמי של לינדקוויסט: בקרוב?
כל התמונות מאת ג'ון הסלבארט מההתגלות, באדיבות לינדקוויסט.
רוצה קודם כל את החדשות האחרונות של תעשיית האופנה? הירשם לניוזלטר היומי שלנו.