איך אני קונה: טפי פסואה

כולנו קונים בגדים, אבל אין שני אנשים קונים אותו הדבר. זו יכולה להיות חוויה חברתית, וחוויה אישית מאוד; לפעמים, זה יכול להיות אימפולסיבי ומשעשע, לפעמים, מונע מטרה, מטלה. איפה אתה קונה? מתי עושים קניות? איך אתה מחליט מה אתה צריך, כמה להוציא ומה זה "אתה"? אלו הן חלק מהשאלות שאנו מציבים לדמויות בולטות בטור שלנו "איך אני קונה."

Estefanía Vanegas Pessoa, הידועה יותר בשם פשוט "טפי", פשוט צבעה את שיערה בכתום. אני יודע את זה, אחד, כי אני אחד מ-1.4 מיליון המיניונים שעוקבים אחרי כל צעד שלה ואחרי דיבור הנסיכה דיאנה ב- TikTok, ושתיים, כי היא אמרה לי את זה.

"רק אתמול קניתי כמה משקפיים של טום פורד כי ראיתי את דואה ליפה מרכיבה אותם", היא מסבירה, מפגינה היגיון מושלם. "הרגע צבעתי את השיער שלי בכתום, והם בצבע הענברי המושלם הזה." כשאני מגיב ואומר לה - ואני מצטט - "דואה ליפא לא יכולה לפספס", אומר פסואה: "אני מרגיש שהיא הבת שלי. אמא אוהבת אותך, דואה."

כזה הוא הראיון הלוך ושוב של הראיון שלנו, שמתפרש על פני 27 דקות ונוגע באבני דרך תרבותיות מכריעות כמו עקבי ברבי בגודל טבעי, מכנסי פאלאצו, חולצת "מלחמת הכוכבים" של מייגן פוקס של אז החורג

ו"אהבה" של גוון סטפני. מַלְאָך. מוּסִיקָה. מותק." עידן, האחרון שבהם לא נכנס לטיוטה הסופית, אבל חי בליבי ותמליל לנצח.

פסואה בנתה קריירת יוצרים פורחת על הידע האנציקלופדי הזה של - לא, מומחיות - על כל ההיבטים של תרבות הפופ. היום, אולי יצא לך להכיר אותה כמארחת ואישיות של בסטיילה-TikTok של עצמו, או ה רמקול TedX שאולי נתן לך סוג של ביטחון שגורם לך להרגיש חזק מספיק כדי לעבור דרך קירות. עם זאת, בלב פסואה היא עדיין "הילדה הנערה" ממיאמי שחנתה בקניון והתבוננה בדפי שבע עשרה, ללמוד איך להתלבש - ולדבר - בעצמה בעולם שבו מפורסמים לא נראו כמוה לעתים קרובות.

"האנשים היחידים בטלוויזיה שהיו לטיניים היו, כמו, סלמה האייק או שאקירה, ועדיין לא ראיתי אותם במודעות יופי", אומר פסואה, ממוצא קולומביאני וברזילאי. "אני חושב שהאדם הראשון שראיתי מקבל מודעת יופי אמיתית היה אווה לונגוריה, וזה היה רק ​​ב-2009, עבור רבלון".

דיברתי עם פסואה על מתי ואיך היא קונה את הבגדים שלה - "רוב הרכישות שלי מתרחשות לאחר מכן הקפה של הבוקר שלי," היא אומרת - ואיך היא ממשיכה לבנות את התלבושות שלה עם, כן, הנסיכה דיאנה ב אכפת. ("אני כן מאמין ברעיון של איזון. האם האנרגיה שלך והתלבושת שלך הולכים לאותה מסיבה? אתה תמיד יכול לדעת.") המשך לקרוא לנקודות השיא.

"כילד, החלפת תלבושות הייתה כמו להיכנס לאישויות שונות שעדיין לא התפתחו. וכשאני אומר 'ילד', אני מתכוון, כמו, 13, 14, 15. כל ילד בן 13, 14 או 15 שקורא את זה הוא כמו, 'אני מבוגר!' לא, אתה לא, מותק.

"הזיכרון האופנתי הראשון שלי היה כשהייתי בת שבע או שמונה, כשדודה של אמא שלי הייתה שולחת לנו את השמלות הקטנות האלה מלונדון. אופנה בינלאומית! אחותי היא תינוקת לגמרי, אז בשבילה ללבוש את השמלות האלה היה כמו גוון סטפני ב- סרטון 'זה החיים שלי', כשהיא בועטת וצורחת. לא אני - הייתי ילדה בת. קיבלתי את הברבי בגודל טבעי עם העקבים שאפשר לנעול, והייתי מתפרצת. הייתי הִתגַנדְרוּת בכל רחבי קורל גייבלס.

"יש דברים על אופנה בשנות ה-90 וה-2000 שחלק מהאנשים פשוט לא מבינים. אבריל לאבין לובשת עניבה היה גדול. גוון סטפני הולכת על השטיח האדום עם פלטה מלאה היה הכל. ואז בשנות ה-2000, עידן ה-Von Dutch, עידן הקרוואן-נסיכות, היה היפר-ניסיוני. אז כשאנשים צוחקים על התקופה ההיא, זה בגלל שהבגדים לא היו אופנה - הגוף שלנו כן. רק גילינו דרכים שונות לבטא את זה. האם זה הוביל להרבה הפרעות אכילה? זה עוד כתבה ליום אחר. כולנו רק משקפים את מה שקורה סביבנו. אופנה היא תגובה.

"יש לי רקע של ריקוד, אז עמדתי בפני ללבוש בגד גוף סופר צמוד וגרביונים כל יום. גם התבוננתי בעצמי במראה כל יום, וזה לא יכול להיות בריא לאף אחד, אז התחלתי להבין אילו חלקים בגוף שלי אני הכי אוהב. וזה היה בתקופה שבה קוסמופוליטי, שבע עשרה ואפילו ווג נוער תמיד אמרו לך איך להדגיש את הגוף שלך, אז התחלתי לשחק עם זה. בגיל 14 ידעתי מה המשמעות של מותניים של אימפריה.

"כשהתבגרתי, במקום להסתכל על חלקים בי שצריכים להיות מודגשים, התחלתי להתמקד איך אני יכול להפוך את האופנה לשלי. כי סגנון ואופנה כל כך שונים, נכון? אופנה נתונה לנו, וסטייל הוא איך שאנחנו סופגים אותה. הייתי חושב על פרופורציה, אז הייתי משלב קרופ-טופ עם מכנסי פאלאצו. אני לא יודע מה אמא ​​שלי חשבה כשבגיל 16 הייתי כמו, 'אני רוצה מכנסי פאלאצו!'

"אני אוהב להיות ממיאמי. באותה תקופה היינו מקובעים בפאריס הילטון, בנות 'לגונה ביץ' ו'הגבעות', בנות האמנות של ניו יורק. התנסיתי עם כל הסגנונות האלה כל הזמן, אבל עדיין הייתי תקועה בתרגול הזה של להיות ממש ממש אישה - כמו שמלה פרחונית מאוד של Nordstrom BP עם מגף קרבי. אבל ברגע שהתחלתי להחליט שאני מתכוון לתת עדיפות לנוחות על פני המבט הגברי, דברים התחילו להשתנות. סליחה הצרפתית שלי, אבל גברים יזיין גוש עוף, אז זה ממש לא משנה. זה היה משהו שהייתי צריך להתגבר עליו. המבט הגברי הוא בית סוהר. כולנו מתמודדים עם זה כל הזמן.

"הייתה נקודה בחיי שאף אחד לא ראה אותי בדירה ואף אחד לא ראה אותי במכנסיים, כי הייתי חסרת ביטחון לגבי הרגליים שלי. אני מרגישה שבנות בגילי פשוט יבחרו בדבר אחד להיות חסרות ביטחון לגביו וזהו, אז בחרתי את הרגליים שלי. עם האופן שבו אני רואה את הגוף שלי ואיך שאני מתלבש, גם אני אומר, 'למה אני נותן לילד בן 15 לי להחליט? למה אני נותן לילד בן 15 להגיד לך, אלוהים, אבל מה אם אתה נראה שמן?’

"המגפיים האהובים עליי בכל הזמנים הם מגפי הקרב של פראדה. הן הנעליים הנוחות והיפות ביותר בעולם כולו. כל מה שאני לובש חייבת להיות במה, לא בגלל שאני רוצה להיות גבוה יותר, אבל זה פשוט משהו שאני נמשכת אליו. אני אוהב פלטפורמה, אבל - נא לצטט אותי - אף פעם לא טריז, ו לעולם לא טריז שעם. בסדר? מישהו צריך לספר ל-J.Lo. אבל המגף הקרבי, עם זוג מכנסי דיקיז, בלייזר אוברסייז וחזיית תחרה, חזיית ספורט או קרופ-טופ - אני שם. זה הבחירה שלי, למעשה. זה מה שאני לובש כל הזמן המטורף.

"למגף פראדה יש ​​פלטפורמה. אם אני מסתכל על רוב הנעליים שלי, הן פלטפורמות. אני לא יודע אם זה מורכב, אבל אני חושב על כל התמונות של אמא שלי משנות ה-70 כשהייתה נערה, וזו הייתה תקופה של פלטפורמה.

"אני מתגעגע לקניון של שנות ה-90, עם הצבעים המוזרים ומגרשי האוכל המוזרים. אני מרגיש שכשאני צופה בסרטים המקוריים של ערוץ דיסני עכשיו, הם תמיד בקניון. אני מתגעגע לזה מאוד, שם הקניון היה רגע, לא משימה. כמה פעמים בצעירותנו מישהו אמר, 'פגשתי את הבחור הזה בקניון'. אתה אף פעם לא שומע את זה יותר.

"אני חסכן גדול. שם משיגים את הבליינים הטובים ביותר, את תכשיטי התחפושת הטובים ביותר. אני חושב שלמרבה הצער, מכנסיים הם מאוד ספציפיים, אז או שאתה זוכה בלוטו תוך כדי חיסכון או שתצטרך להתאים אותם. אני אוהבת לקנות מכנסיים מאורבן אאוטפיטרס ואסוס, ובגלל שאני יודעת מה לחפש, אני די קונה את אותה התאמה בכל פעם. אני אוהב ללבוש חולצות לילדים, מאוד כמו מייגן פוקס והחולצה של "מלחמת הכוכבים" של [הבן החורג] שלה - אני אוהב את הרגע הזה.

"יש לי בת דודה מניו כנען, קונטיקט, מבוגרת ממני בשמונה שנים ובמשך רוב חיי, היא הייתה בת דודה מבוגרת ומגניבה. בפעם הראשונה שנזכרתי שעשיתי משהו מגניב איתה, הייתי, בערך, שבע, ועשינו משהו שנקרא חסכון. בניו כנען, יש חנות יד שניה אחת - וזו קהילה עשירה, נכון? - שיש לו מעילים של מקס מארה ב-25 דולר. מטורף. אז מצאנו את הסוודר הזה מתיאטרון משחקייה שם, ויש לי בו תמונות מהשנה שעברה. אני לא אוותר על זה.

"משהו שמרגש אותי באופנה ובבגדים כרגע הוא שאנחנו סוף סוף במקום שבו אנחנו מתלבשים בשביל עצמנו ולא זה לזה, ואני חושב שזה ידמם יותר ויותר חֶברָה. אנחנו יותר מפורסמים על היותנו אינדיבידואלים. אני מרגיש שאנחנו יוצרים קהילות משלנו לפינו, לא בגלל שאומרים לנו שמשהו מגניב. וזה, בתוך עצמו, רוקנרול".

ראיון זה עבר עריכה ותמצית לצורך הבהירות.

לעולם אל תחמיצו את החדשות האחרונות של תעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.