המעצבת Kasia Walicka-Maimone דנה בלמעלה מ-5,000 מראות מעוצבים בהתאמה אישית שנראו לאורך העונה הראשונה של סדרת HBO Max.
כמו עונת החברה, "העידן המוזהב" - הסדרה התקופתית ארוכת ההריון, הסוחפת וכמובן הסבונית של "אחוזת דאונטון"היוצר Julian Fellowes - נמצא כעת בעיצומו. אבל בסיבוב הזה, בחינת ההיררכיה החברתית-כלכלית והמעמדית מתמקדת בהתנגשות אמריקאית מובהקת של כסף ישן וחדש בפריחה הפוסט-תעשייתית של ניו יורק. או, ליתר דיוק, פינת הטוני של השדרה החמישית ורחוב 61 (דרך הסט בפועל בטרויה, ניו יורק), שם שושלות הברון השודדות מתרוצצות את דרכן לממסד המשמר הישן ב-1882, כשהן צעירות יותר. דורות מתחילים לאתגר הלכי רוח מחניקים ומסורתיים, כי אולי נשים בכיתה פנאי באמת רוצות קריירה. (סימן רוזנת אלמנה מבולבלת, מעבר לבריכה, ושואלת, "מה הוא סוף שבוע'?")
כיאה, הסדרה בת 10 הפרקים ב-HBO Max נראית מפוארת במיוחד, מהסטים המרווחים ועד לצוות השחקנים הרחב של דמויות (שיש להם בערך 8,000 פרסי טוני מכולם) לתלבושות המרהיבות של קאסיה וליקה-מימונה ("החוחיית," "ממלכת זריחת הירח.")
"זה יצירה מאוד שיתופית שעובדת בתקשורת הדוקה והדוקה עם, קודם כל, ג'וליאן פלוס והחומר שלו, הבמאים [מייקל אנגלר, סאלי ריצ'רדסון-וויטפילד], מעצבת ההפקה [בוב שו], מנהלות הצילום [ואנג'ה סרנג'ול, מנואל בילטר] שמתארות את עבודתנו", היא אומר. "אז זה יוצא עם מה שאתה בסופו של דבר רואה על המסך."
צילמה את המגיפה בבועה, Walicka-Maimon והצוות שלה עבדו עם "יוצרים מעולים" מארה"ב ואירופה כדי לעצב בהתאמה אישית למעלה מ-5,000 תחפושות לכל העונה.
כולם שלום ברטה ראסל (קארי קון).
צילום: אליסון כהן רוזה/באדיבות HBO
נאמנה לדמויות המתוארות, לא נחסכו פרטים בעיצוב התלבושות מכף רגל ועד ראש, מבגדי יסוד ועד לגזרות יוקרתיות על השמלות עוצרות הנשימה - אפילו עד שמלות היום והאוסף האינסופי לכאורה של כובעים מרשימים של ברטה ראסל (קארי קון) (מֵעַל). הסדרה כולה יכולה להיות גם מחקר על התפתחות ההמולה מ-1880 עד 1889: הצצה דרך חדר מלא במיטב החברה מגלה מגוון שלבים, מהווליום האוונגרד-אופנתי-פורוורד (כמו על הראסל הפולשים) ועד הטיימרים הישנים השומרים על צלליות קו נסיכות מינימליות יותר.
"עשינו מחקר נאמן של אותה תקופה, ולמדנו בפירוט את האופנה האמריקאית של 10, 15 שנים לפני 1882 והאופנה שבאה אחרי 1882," אומרת וליקה-מימון, ומציינת כיצד, בשנות ה-80, נשים אופנה עבר שינויים מהירים יחסית (טוב, לעידן שאינו אינטרנט או אפילו רדיו/טלוויזיה), המושפעים גם מתנועות אמנותיות של אותה תקופה. "ניסינו לייצג את מה שהתרחש ברחוב באותה תקופה, ובחדרים את החברה כפי שהיא מצטיירת".
כדי לעזור לזהות ולהבדיל בין כל אחת מהמשפחות והדמויות, היא הקצתה פלטות צבעים בהשראת הטבע, בין אם פרחים כפריים, פארק מוריק או מלכותי. ציפורים: "זה מאוד מאוד ספוג בכמות אינסופית של חומר היסטורי, ואז הוא קצת מיוטר, כמו שכל חומר סרט צריך לעשות בשביל מספר סיפורים."
לפני כן, מעצב התלבושות מפרק את ההשראות וההתייחסויות מאחורי מראה דמות המפתח.
'גרנדדאם' חדשה ברטה ראסל
גלדיס (טאיסה פרמיגה) משתתפת בפגישת צדקה עם אמא ברטה.
צילום: אליסון כהן רוזה/באדיבות HBO
"זה יותר מדי?", שואלת ברטה, בדרך כלל בלתי ניתנת לתנופה, אך נבהלת לרגע, ומתכוננת לפגישת צדקה מלאה בפוסקים בחברה הגבוהה.
טרנר (קלי קוראן), המשרתת של הגברת שנלקחה מבית ותיק, מציעה לברטה לוותר על הסיכה המוגזמת עליה. שמלת יום כבר עטופה בשפע, גזוזת תחרה, צהובה חומצית ומתכת אקדח, שלמה עם כובע דמוי נוצה מעוותת ומתנשאת דמוי קרן כפולה (מֵעַל). אבל האם משהו באמת יותר מדי עבור המטריארך החדש של השדרה החמישית?
"ברטה היא הכוח החדש שמופיע בעידן המוזהב וחלוצים צָרְפָתִית אופנה ברחובות ניו יורק - ובחברה של ניו יורק", אומרת Walicka-Maimone. "זו תקופה מאוד מרגשת שבה אופנות אירופאיות זוכות לאימוץ ולהכרה, ומביאות רמה מסוימת של התרגשות וחדשות לרחובות".
ברטה הולכת לאופרה.
צילום: אליסון כהן רוזה/באדיבות HBO
נשות ראסל נמצאות בחזית ההמולה הבולטת יותר, עם יותר משוכללים וילונות, שכבות ואביזרים - שהגיעו לפסגת הנפח והפרופורציה אמצע שנות ה-80.
"ברטה היא כמו נשמת האוויר הענקית שמנסה להתעלות על הממסד, אבל היא עדיין רוצה להשתייך לחברה", אומרת וליקה-מימונה. היא ביטאה את דמותה של ברטה חובבת אופנת עילית (וההוט מונדה משבשת) באמצעות עיטורים פנטסטיים, קפלים חדים, יציקה פיסולית וקשקושים מוגזמים מחשופים - כולם אותנטיים לתקופת, אם כי וואליקה-מימונה מודה שנהנתה מאיזה רישיון יצירתי עם הצבעים של הבט-בי-עכשיו ושלל המרקמים קישוטים.
למרות שנראה כמו מסרים סאבלימינליים של האופי המורכב שלה (בלב, היא רק רוצה להתקבל על ידי הקבוצה!), הנושא העקבי של ברטה של אסימטריה הוא למעשה רק באופנה,בְּנוֹסַח עידן המוזהב. "התקופה ההיא הייתה מאוד ניסיונית בעיצוב הווילונות, השימוש בצבע ובצורות של בגדים וכובעים", אומרת וליקה-מימונה. "במהלך [שנות ה-80] הופיעה הרבה אסימטריה, עם וילונות אורגניים מאוד חופשיים. יש שימוש מאוד מעניין באלמנטים מעורבים ובלתי צפויים בקישוט השמלות".
כמחצית מצמד הכוח ראסל, ברטה מפעילה את כישורי המשא ומתן האסטרטגיים שלה ובפלדה חוש עסקי, שמרגיש מאוד קשור (כמו החוש האופנתי החדשני שלה) למודרני צוֹפֶה.
"אנחנו מזהים אלמנטים מכיוון שמעצבים בשנות ה-30, ה-50, ה-70, ה-90 וה-2000 ממשיכים לצייר מאותה תקופה", אומרת וואליקה-מימונה.
מוסד המשמר הישן אגנס ועדה
עדה (סינתיה ניקסון) והאחות אגנס (כריסטין ברנסקי).
צילום: אליסון כהן רוזה/באדיבות HBO
מעבר לרחוב 61 מהראסל יושבות האלמנה אגנס ואן ריין (כריסטין ברנסקי), מהאצולה ההולנדית-אמריקאית בפנסילבניה, ואחותה הצעירה הרווקה עדה ברוק (סינתיה ניקסון, נותן קצת רציני צליפת שוט של HBO Max). בעוד פניה של עדה מתוקות ועדינות יותר, היא, כמו אחיה האימתני, נשארת עמידה בפני השומר החדש והחצף המרעיד את החברה המנומסת בעיר ניו יורק - והם מתלבשים על החלק.
"תמיד אמרתי, 'אתה צריך להרגיש שאתה הולך בחדר המפואר ביותר של מוזיאון מטרופוליטן לאמנות' [עם התלבושות שלהם] - אתה מתפעל מהעולם הזה באותה מידה כמו שאנחנו מהעולם של ברטה", אומר וליקה-מימונה. "אין ערך למי מהם עדיף. הם רק קצת שונים".
אגנס ועדה השתחררו אחרי ארוחת הערב.
צילום: אליסון כהן רוזה/באדיבות HBO
בעוד ברטה מתפנקת בחללי הפנים החתרניים שלה בעיצוב סטנפורד ווייט, אגנס ועדה שולטות בגוונים כהים יותר, אורבניים וריהוט מפואר. באופן דומה, בניגוד לתערובת הנוצצת של שכנתם החדשה של צבעים מרהיבים ומתכת מבריקה, אגנס נצמדת לגווני תכשיט עדינים להפליא.
"ידענו שלעדה יהיו התפוזים, החומים והירוקים בתור מישהו שהוא כמו ספרן ומיסיונרית במסע לגילוי ארגוני צדקה ולהיות חלק מהחברה", אומרת וואליקה-מימונה, שפנתה אל חברי החברה האמיתיים לצורך התייחסות, כמו גם אל יצירות אמנות מה פרק זמן. הטקסטורות והפרטים של האחיות הם פרימיום בדיוק כמו של ברטה: קטיפות שופעות, ברוקדים מרהיבים, כפתורים מקושטים, תחרה מסולסלת בעדינות וחליפות הליכה מחויטות למשעי.
העיתונאית פורצת הגבולות פגי
פגי (דני בנטון) מחכה לראיון עבודה.
צילום: אליסון כהן רוזה/באדיבות HBO
לאחר פגישה מקרית עם האחיינית השבורה של אגנס ועדה (ולא חכמה ברחוב) מריאן (לואיזה ג'ייקוב) בשעה תחנת הרכבת של פנסילבניה, בוגרת הטרייה פגי בנטון (דני בנטון) לוקחת על עצמה עבודה בתור האחות הגדולה מזכיר. עקב קרע עם הוריה האמידים המתגוררים בברוקלין, פגי עוברת לגור עם הבוס החדש שלה כדי לממש את חלומותיה המקצועיים. היא מבקשת לשבור מחסומים גזעיים ומגדריים ולהוכיח לעצמה ולאביה הספקן בעל העסק ארתור (ג'ון דאגלס תומפסון) שאישה שחורה יכולה להפוך לסופרת מצליחה.
Walicka-Maimone שוב צלל לתוך מחקר היסטורי ותצלומים של מעמד הביניים האפרו-אמריקאי המתפתח בסוף המאה ה-19 כדי לתאר את פגי מסע המלתחה לתוך העולם המקצועי הנשלט על ידי גברים לבנים, תוך התמקדות ב"שחורים, כסופים ושילובים מדהימים של כתומים וחומים" עבור הצבע שלה לוּחַ הַצְבָעִים.
פגי (דני בנטון) פונה לסנטרל פארק.
צילום: אליסון כהן רוזה/באדיבות HBO
"לקחתי את המשבצות מהרבה מהמחקרים", היא אומרת. הסופרת השואפת לובשת חליפת הליכה בצבע אדום ולבן (למעלה) עם פירוט תחרה לפגישה מתוחה עם אביה מחוץ לסנטרל פארק. השמלה שלה מביאה 1890 בקירוב תמונה מאת צ'ארלס ל. קמפף של אישה באנסמבל משובץ באופן דומה.
"אנחנו משתמשים במשבצות יותר בסביבות הביתיות", אומרת Walicka-Maimone. "ואז, ניסינו להתרחק מהמשבצות, כי זו הייתה רק ההתחלה של הדמות שלה [קשת] - עברנו לדברים שהיו קצת יותר מקצועיים, כמו הפסים והחומים."
מנהטן Ingenue Marian
מריאן בשמלת ה"חלוק" שלה.
צילום: אליסון כהן רוזה/באדיבות HBO
לאחר שעברה לגור עם דודותיה, מריאן מגזע כפרי מנווטת את חייה החדשים בחברה במנהטן. הם רוצים שהיא תתחתן כדי להבטיח את עתידה, בזמן שהיא שוקלת להמשיך בקריירה כמו חברתה פגי, אבל היא זקוקה לכיוון נוסף. בעודה בוחנת אפשרויות חדשות, מריאן גם בוחנת מים סאטוריאליים חדשים.
Walicka-Maimone הגתה נושא פרחוני המדבר חזרה לשורשים הכפריים של מריאן בפנסילבניה. הגיחה שלה לאופנת החברה מתחילה בשמלות דמויות "חלוק" (למעלה), רקומות בעלים ועלי כותרת, מעל חולצות צוואר גבוה צנומות בתחרה ועיניות מורכבות (למעלה).
"רצינו לשמור על התמימות והיופי שבפרחים. יצרנו לה דפוסים מאוד עדינים ומאוד מתוקים, אבל יחד עם זאת, הצורות די מתוחכמות", היא מספרת. "אז זה הופך להיות יותר אופנה אמיצה ויותר 'צעירה'. יחד עם זאת, אנחנו מנסים לשמור עליה שונה מאוד מכולם, כי היא במסע המיוחד שלה".
פגי ומריאן, לא חולקות את השמשיה שלה.
צילום: אליסון כהן רוזה/באדיבות HBO
מריאן מתפתחת לכחולים פסטליים שובבים אך מעודנים וצהובים של קרם חמאה, עדיין מעוטרים ברקמה והדפסים פרחוניים, אך בצלליות אופנתיות אופנתיות יותר.
"היא הופכת לגברת צעירה שמאוד מודעת לחברה סביבה, והיא כמו ספוג, שסופגת את כל המידע הזה", אומרת וליקה-מימונה. "אנחנו עוקבים אחרי המסע שלה לפיתוח סגנון משלה המתאים לניו יורק. ניסינו עם מריאן. אולי דחפתי את זה רחוק מדי, פה ושם, אבל אני גם חושב שזה מה שקורה כשצעירים מנסים להגדיר את הסגנון שלהם".
לעולם אל תחמיצו את החדשות האחרונות של תעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.