הם ראו לעצמם דרך בתעשייה כי הוא סלל את שלו.
אנדרה ליאון טאלי היה נהדר בלמשוך אנשים לעולם האופנה. למעשה, זו הייתה העבודה שלו. גדלתי בשנות ה-90 על דפדוף בבעיות של אמא שלי אָפנָה, וככל שהתבגרתי נהייתי אובססיבי יותר ויותר לטורים של טאלי - משלוחים צבעוניים מפסטיבלי קולנוע אירופאים, מופעי מסלול אייקוניים והתמודדויות מרגשות עם מפורסמים. פחות התעניינתי בבגדים במגזין מאשר באנשים ובעולם שמאחוריהם. כתיבתו הייתה מושכת, משמחת וקצת רכילותית, אך גם מהורהרת, יפה ועניינית. זה עמד בניגוד לטון היותר חגיגי, מיושן, לפעמים מתנשא, של רוב הכתיבה האופנתית; הייתה נגישות בתשוקה ובפתיחות שלו. הוא קילף את הווילון מספיק כדי שאף אחד כמוני לא יוכל לדמיין את עצמי יום אחד מאחוריו.
זו רק אחת הדרכים שבהן טאלי, מי נפטר ביום ינואר 18 בגיל 73, נתן השראה לדור של אנשי מקצוע בעריכת אופנה שאולי לא ראו לעצמם דרך בתעשייה אלמלא סלל את שלו.
"הוא נתן לעורכי אופנה אישור לקחת את עצמם ואת עבודתם ברצינות, אבל בצורה שלא חייבת להיות מודעת לעצמה וללא שמחה", אריק דרנל פריצ'רד, מחבר עטור הפרסים של "חיי אופנה: קווירים שחורים והפוליטיקה של אוריינות
"וסופר, מורה, מלומד ואלכימאי המתאר את עצמו, כותב לי במייל. "כלומר, תצוגת הגאונות הלא מתנצלת שלו קבעה את הרף לטיפול הדורות הבאים של עורכי אופנה אופנה כעשייה אינטלקטואלית ויצירתית שיכולה לצאת מתוך ולעורר מחשבה ושמחה עמוקה בּוֹ זְמַנִית.""תמיד התפעלתי מהדרך שבה הוא דיבר על אופנה", הדהדה עורכת האופנה והיופי העצמאית, שלבי יינג הייד. "הוא מעולם, לפחות כלפי חוץ, לא נתן לפוליטיקה של כל זה לעמעם את התשוקה שהייתה לו למלאכתו."
טאלי היה, כמובן, אחד מהאנשים השחורים הראשונים והבודדים שעלו באותה תקופה בשורות תקשורת האופנה האקסקלוסיביות מבחינה היסטורית. לא היה לו אילן היוחסין האופייני לעולם האופנה, לאחר שגדל בדרום המופרד ולמד ב HBCU, וזה ללא ספק עיצב את נקודת המבט שלו על העולם הזוהר שפעם חלם עליו מסתננים. עבור אלה עם רקע דומה, קיומו גרם לעבודה באופנה להרגיש לפחות בר השגה.
טאלי עם עורכי ווג אחרים ב-2008
צילום: אנדרו ה. ווקר/Getty Images
"לראות מישהו שחור ודומי תופס מקום כל כך עצום באופנה היה משמעות עבורי", אומרת שלבי אייבי כריסטי, היסטוריונית אופנה ותלבושות, שעבדה פעם ב- אָפנָה. "ידעתי שאני עומד על הכתפיים של ALT ויכולתי להיות בחלל הזה רק בגלל היסוד שהוא הניח."
מעבר לקיים, טאלי הודיע על נוכחותו בכל נקודת ציון במסע הקריירה שלו. בין השאר הודות לאישיותו המגנטית, המוגזמת וסגנונו האישי הראוותני, הוא הפך לדמות ציבורית אהובה - האיש החביב המתנשא מעל אנה ווינטור בשורה הראשונה. ובניגוד לרוב חבריו למושב, הוא לא היה לבן, לא ישר, לא רזה, ולא בא מעושר וזכות. הוא היה בולט אם רצה או לא. אבל, חשוב מכך, הוא נשען אל הייחודיות שלו.
"הנוכחות של אנדרה לאון טלי הייתה, עבורי, חנון אופנה של ילדים-מתבגרים, אישור שאהבתי מכל הלב לאופנה, היסטוריה ומלאכת תדמית היו יותר מאשר נטייה גחמנית לנשגב שמבזבז זמן ולא יוביל לשום מקום", מסביר פריצ'ארד. נוכחותו של טאלי אמרה לו: "'כן, הדבר הזה שאתה מעריץ, שלחלק מהאנשים הזה הופך אותך למוזר, יש לו יעד שיכול לשמח אותך. כן, יש שיגידו שאתה יותר מדי, ומצפים ממך לעשות את עצמך קטן כתנאי של קבלה ואפילו מעט בטיחות כצעיר קווירי שהיה שונה, אבל לאותנטיות יש תגמולים. כן, הספרייה החיה של ההיסטוריה התרבותית, האדם החכם ביותר בחדר, לא רק יכולה להיות אלא כבר היא, למעשה, אדם שחור'".
עם הזמן, הנראות והמוניטין של טאלי המשיכו לגדול; בנוסף לפרסום שני זיכרונות, הוא הופיע ב"גיליון ספטמבר" ב-2009 וב-2017, בסרט התיעודי שלו, "הבשורה על פי אנדרההוא גם הופיע לעתים קרובות בתוכניות אירוח, ושפט ב"הטופ מודל הבאה של אמריקה".
אמירה רסול, מייסדת ומנכ"לית The Folklore, פלטפורמת מסחר אלקטרוני יוקרתית למותגי אופנה אפריקאים, החלה את קריירת האופנה שלה ככותבת ועורכת. בגיל ההתבגרות, היא התוודעה לטלי באמצעות "גיליון ספטמבר".
"עד להשפעה היצירתית שהוא עשה אָפנָה, האופן שבו הוא נשא את עצמו והכבוד שזכה גרמו לי לדעת שאפשרי לשגשג בסביבה מסוג זה", היא מספרת לי. "עצם הנוכחות של טאלי ב אָפנָה היה מעשה של מרד, וכמורד בעצמי מתבגר, ידעתי שאני רוצה להיות חלק מהתנועה המרדנית הזו. בלי לראות את טלי בסרט הזה, אני לא בטוח אם הייתי חולם מספיק גדול כדי לחשוב שאי פעם יהיה לי Vogue.com Byline רק שנתיים מהקולג'."
טאלי עם אדוארד אנינפול ב-2018
צילום: Dimitrios Kambouris/MG18/Getty Images עבור The Met Museum/Vogue
זה לא יהיה מוגזם לומר שעורכי האופנה והעיתונאים הבולטים ביותר של בלאק שעובדים היום אולי לא נמצאים איפה שהם בלעדיו. מיד לאחר מותו, רבים פנו לרשתות החברתיות לזכותו בסלילת הדרך.
"בלעדייך לא היה אני" כתבתי בריטי אָפנָה העורך הראשי אדוארד אנינפול. "אנדרה ליאון טאלי הלך כדי שאוכל לרוץ," צייץ בטוויטרGQ ראש תחום התוכן העריכה בצרפת פייר א. M'Pelé, הידוע גם בשם Pam Boy. "עבור כל הילדים השחורים שרצו לראות את עצמם באופנה, אנדרה היה מגדלור קבוע של תקווה", כתבתי הסטייליסטית ועורכת האופנה גבריאלה קארפה-ג'ונסון, שבשנת 2021 הפכה לאישה השחורה הראשונה שסיגננה אָפנָה כיסוי. "אי אפשר היה שלא לשאוף להיות בדיוק כמוהו: חסר פשרות, מבריק, עילאי ורב כישרונות".
כמובן, כמו רוב פורצי הדרך, טאלי לא בדיוק הגיעה לראש ההיררכיה של תעשיית האופנה ללא פגע. הוא פתח על האפליה והקנאות שבה נתקל במהלך הדרך ב-"The Chiffon Trenches: A Memoir" של 2020. למרות שהסיפורים האלה מייאשים, הראו איך הוא היה מתמיד, נוסף על כל השאר - שהוא הצליח להשיג כל כך הרבה ולהביע את עצמו בצורה כל כך לא מתנצלת תוך שהוא נאלץ להוכיח שוב ושוב את ערכו מאחורי סצנות. "אתה לא קם ואומר 'תראה, אני שחור ואני גאה'", כתב. "אתה פשוט עושה את זה וזה משפיע על התרבות."
"אני לא מגזים כשאני אומר שחלק גדול מההישרדות שלי בתעשיית ההוצאה לאור הוא בזכות אנדרה", אומר קוסמופוליטי מנהלת היופי ג'ולי ווילסון, שעבדה איתו במהלך מלגה. "אנדרה הראה לָנוּ (אנשים שחורים וחומים) שלמרות האסימון, חוסר הכבוד והמאבק שאנו עלולים לעבור, אנחנו עדיין יכולים להמריא ולחרוט מורשת, גדולה או קטנה ככל שתהיה".
המירוץ של טאלי בהחלט לא היה הסיבה היחידה שהוא עורר בנו השראה, אבל, בגלל דעות קדומות, זה כן עיכב אותו והפך את חייו לקשים ובודדים יותר. ולמרות שהדעה הקדומה הזו בהחלט לא נעלמה, התוצאה מלאת התקווה היא שהדורות הבאים לא יצטרכו להשקיע כל כך הרבה מזמנם וממרצם במאבק נגדה. כפי שמגדיר זאת פריצ'ארד, "הוא עשה דרך לאלו שבאו אחריו פשוט לעשות את העבודה שלהם."
אלה שהלכו בדרכו הרחבות של טאלי מבינים את אחריותם מלידה, ונוף העריכה האופנה ימשיך לגדול יותר בשל כך.
"אני חושב שלקח ששמעתי מהמסע שלו הוא כמה חשובה הקהילה בין קריאייטיבים אחרים - במיוחד קריאייטיבים שחורים -", מציינת כריסטי. "חשוב לתמוך ולעבוד עם בני גילך".
טאלי עם אנה ווינטור בשנת 2000.
צילום: ג'ורג' דה סוטה/Getty Images
"עבור עורכי אופנה ומבקרי תרבות שחורים, הוא הציג דרך אחת למנף את כל ההשפעה שהייתה להם בתפקידם כדי ליצור יותר מרחב וטיפול ארוך פרקטיקות של הדרה, תוך יצירת נתיב שבו יש מקום לדורות הבאים ליישם טקטיקות שונות גם לאותן מטרות", משתף פריצ'ארד.
כמובן שאנשי מקצוע בתחום האופנה מכל הגזעים צריכים ללמוד מהחיים והמורשת של טאלי, ולהתבסס עליהם. לגבי מקום להתחיל? "אנחנו יכולים לשאול את עצמנו עד כמה אנחנו כבר יכולים להיות בעניינים של שוויון, הכלה וצדק אם [טלי] היה מסוגל לעשות את כל הדברים שהוא אמר שהוא רוצה לעשות בקלות ובקצפת, לשבת באי הנוחות שמגיעה עם התגובה, ואז ללכת לעשות את העבודה כדי שלא נצטרך לשאול את השאלה הזו על פורץ הדרך הבא שהופך לאב קדמון", מציע פריצ'ארד.
רק לפני כמה שנים החלה התעשייה סוף סוף להכיר בכשלים שלה בטיפול שיטתי גזענות במוסדותיה, ושיחות רציניות התעוררו סביב יצירת הזדמנויות נוספות למיוצגים חסרים קבוצות. אבל פריצ'רד מציין שלעתים קרובות סופרים ועורכים נשארים מחוץ להם, בטענה שניתן לעשות יותר כדי לתמוך במי ששואף לתפקידים עיתונאיים יותר, במיוחד.
ברור שטאלי לא היה רק פורץ דרך. הישגי הקריירה שלו, הידע, התובנה, התשוקה, הנדיבות והדרך שלו עם המילים היו כולם יוצאי דופן ראוי להכרה - יותר הכרה ממה שהוא קיבל בסופו של דבר - ללא תלות במראהו או רקע כללי. החלל שהוא משאיר אחריו הוא עצום, אבל למרות שיש עוד עבודה לעשות, חלק מהמורשת שלו היא קהילה של אנשים מוכשרים וחרוצים שמסוגלים למלא אותה.
לעולם אל תחמיצו את החדשות האחרונות של תעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.