המותג בשם שלה פתוח כבר למעלה משני עשורים, והמעצבת ממשיכה ללמוד, לבנות ולכתוב פרקים חדשים בסיפורה.
מארה הופמן מצלצלת ביום ההולדת ה-21 של העסק שלה בצורה קצת בלתי צפויה בסגנון אולד-סקול: על ידי פתיחת החנות הראשונה שלה.
"הכוונה המקורית שלנו הייתה לפתוח אותו ב-2020, לציון יום השנה ה-20 שלנו, ואני לא צריכה ליידע אותך מה קרה", היא אומרת בטלפון בדצמבר.
בתחילת 2020, מסבירה הופמן, היא והצוות שלה חיפשו מקום, אבל התקשו לנעול מקום לחנות מארה הופמן הראשונה אי פעם. בסופו של דבר, "דחייה היא הגנה", אומר המעצב: "בהחלט התרחשו כוחות גדולים יותר, בסופו של דבר לטובתנו, כך שאנו לא היה ננעל על חוזה שכירות ואז נכנס למה שתהיה בקרוב ההתכווצות הגדולה ביותר שראינו כחברה שלנו הִיסטוֹרִיָה."
הקונספט המקורי הונח, אבל הוא לא נזרק לגמרי: יום השנה ה-20 בא והלך, ובקיץ 2021, סגן הנשיא המסחרי של הופמן נתקל במקום ב הדסון, ניו יורק שיתאים היטב לפופ אפ עונתי. הצוות אמר, למה לא?
אז, ממאי עד אוקטובר, מארה הופמן קיבלה את הטעימה הראשונה שלה מקמעונאות עצמאית, במרחק של כמה שעות נסיעה מהמטה הרשמי שלה (והמקום שבו המייסדת חזתה במקור שהיא תפתח חנות). החוויה עוררה מחדש את הרעב לחלל IRL, ודחפה את הצוות
לחתום על חוזה שכירות במנהטן ולהפוך את זה לרשמי."לעולם לא שחררנו את ההבנה שמה שאנחנו עושים זה חילופי דברים פיזיים", אומר הופמן. "יש אלכימיה בלהיכנס לחלל ולהרגיש דברים ולהריח את החלל שבו אתה נמצא. זו אינטראקציה רגשית, והיא צריכה להיות כזו".
מארה הופמן פתחה את שעריה ברחוב לאפייט 183 בסוף נובמבר, ברגל לשעבר. ספא עיסוי שנפתח כדי להכניס אור טבעי והיה מלא בצמחים, הכל על ידי הופמן עַצמָה. זה היה לנוכח מגיפה עולמית (שלא לדבר על גרסה חדשה), נוף קשה ביותר עבור לבנים וטיט ותקופה קשה הידועה לשמצה עבור סוג זה של עסקים. יכול להיות שיעבור זמן עד שהצוות יוכל להשתמש בחלל במלוא קיבולתו, אבל לעת עתה, האפשרויות בתוך הקירות המסוידים בלבן מספיקות.
בתוך החנות המלאה בצמח מארה הופמן ברחוב לאפייט.
צילום: באדיבות מארה הופמן
"בני אדם חוזרים לכמיהה לחיבור. ככה אנחנו בנויים", אומר הופמן. "העובדה שיש לנו עכשיו מרחב שבו אנשים יכולים להתכנס, להיות באינטראקציה עם מה שאנחנו יוצרים בפועל - ידענו שהרצון הזה לא ייעלם, שזה רק יגדל, במיוחד מהנפרדות שהיינו בה והבידוד, שיש מקום לקרב אנשים זה הרבה יותר חָשׁוּב."
עוד לפני הקמת החנות, הופמן והצוות שלה התארחו ללא הרף בסטודיו הישן שלהם - אורחים, משתפי פעולה, קבוצות, מארגנים. "זו הייתה כזו מתנה שהיה לנו מקום לתת לאנשים או מקום להחזיק לאנשים, וזה הפך לחלק מה-DNA שלנו", היא אומרת. "כאשר התכווצנו לחלל הקטן הזה לפני שנה, זה הרגיש כמו אובדן זמני של, 'אוי אלוהים, המקום שלנו. אין לנו את זה לתת יותר״. בחנות התחשק להיזכר, 'אנחנו יכולים להביא אנשים לכאן. אנחנו יכולים לתת את המרחב הזה לאנשים. זה יכול להיות מקום לקהילה והתכנסות'".
יש הרבה מה לבוא לחנות מארה הופמן - שילוב של תוכנית מכירת עמית לעמית שלה מעגל שלם לעסוק בקמעונאות, למכור ביצירות וינטג', להביא אמנים להציג את עבודותיהם (באמצעות שיתוף פעולה עם לישה ביי פרויקט ארכיון סטודיו) - אבל גם בזמן הקצר שהדלתות היו פתוחות, המעצבת חשה השפעה.
ברחבי החנות תמצאו פריטים מ פרויקט ארכיון סטודיו אמנים המוצגים.
צילום: באדיבות מארה הופמן
"אני כבר יכולה לראות שהיחס שלי למוצר משתנה", היא אומרת. "לחיות עם זה באופן אישי זה שונה מאשר לחיות עם זה בסטודיו שלך בזמן שאתה מעצב את זה, כי אז זה עוזב ואתה לתוך הבא - אבל עכשיו אתה חי עם זה בזמן שאנשים מקיימים איתו אינטראקציה, בזמן שאנשים לובשים את זה ומדברים על מה שהם אוהבים בזה או מה לא עֲבוֹדָה. וזה היה מדהים".
המעצבת מתרגשת מהמשוב ממקור ראשון שהיא מקבלת בזמן אמת על הרצפה, מלקוחות חדשים וישנים שמדברים על מה עובד, מה לא ומה יכול.
"יש לנו לקוחה אחת, היא מידה 18 שלנו, והיא הגיעה וידעה בדיוק מה היא רוצה, איך היא רוצה שזה יתאים, מה היא קנתה מאיתנו", אומרת הופמן. "אני חוזר לצוות העיצוב שלי ואני מתייחס אליה בשמה - כמו, 'טוב, בעצם, כך וכך תודיע לי שהיא מחפשת את זה״. זה למעשה שינה את מהלך מה שנכנס לקו הקרוב גיליונות."
מתוך המוצרים התלויים כרגע על המתלה שלו, זה ה שמלה של איימי, סגנון בודיקון נמתח עם שרוולים ארוכים מבד פופקורן שחור-לבן, שהכי הפתיע את הופמן.
שמלת איימי של מארה הופמן, הנמכרת במחיר של 595$ וזמינה במידות XXS-3X.
צילום: באדיבות מארה הופמן
"אנחנו רואים כל כך הרבה נשים שונות בעלות צורות ואסתטיקה שונות נכנסות ונמשכות אליה", היא אומרת. "זה תמיד מרתק כי שוב, אתה רואה את זה - אתה לא רואה מי קונה את הבגדים שלך באינטרנט, אבל מבלה בחנות, אתה באמת רואה. זו השמלה הנמכרת ביותר שלנו".
למרות שהכוונה לחנות הייתה שם כבר כמה שנים, הרעיון של פתיחת לוקיישן בעצם הרגיש "מהמם" לפעמים, אומר המעצב: "תמיד עבדנו על חלקים שונים וזה הרגיש פחות חשוב, פחות דחוף."
חלק אחד כזה הפך לשלב מכריע ומכריע של העסק: פרקטיקת הקיימות שלו. עברו שש שנים מאז החלה מארה הופמן לפעול למען ייצור מודע יותר ופחות מזיק לסביבה, מהחומרים שבהם השתמשה ועד איך שייצרה את הבגדים שלה. (תוכל לקרוא הכל על זה באתר המותג.) מאז, "אופנה בת קיימא" כמושג התקדם יותר לקדמת הבמה של התעשייה לקסיקון, מושלך הרבה יותר בתדירות ובחופשיות, גם כשמשבר האקלים הולך וגובר דחוף.
הופמן ממהרת להכיר בעבודה הבלתי נלאית והחיונית שכבר נעשתה על ידי חבריה במרחב הזה, שאפשרה לה ולצוות שלה ללמוד ולבצע את השינויים שעשו עד כה. ("בכנות, זה כל העבודה של זה: אם אתה באמת בפנים ומסור לזה, אתה מבין שאם ספינה אחת עולה, כל הספינות עולות. זה לא ספורט תחרותי. ואם אתה עושה את זה מהסיבות הנכונות, אתה באמת רוצה שכולם יעשו את זה.") ואז, יש את הצעדים הגדולים שקרו בשנים האחרונות, שאיפשרו כמה שינויים משמעותיים במה שהמותג יכול לעשות ברמת הסיבים: ראשית, זה היה להחליף בד בגדי ים קונבנציונליים מבוססי פולי-ספנדקס ל חומר ממוחזר, כעת היא פועלת לקראת מעבר מבד מבוסס נפט לחלוטין; זה התרחק מכותנה קונבנציונלית לטובת כותנה אורגנית, כעת כותנה ממוחזרת; זה היה משחרר קבוצת מוצרי קשמיר וצמר עשוי כולו מחומרים שלאחר הצריכה. לאחרונה, מארה הופמן הרחיבה את שלה הצעות מועילות לאקלים, ובסופו של דבר המטרה היא להשתמש ב"כמה שיותר סיבים ממוחזרים, אבל בעיקר סיבים טבעיים ממוחזרים".
"רק לחשוב כמה הוצע, איך אנשים קפצו על זה, איך מילס הגיבו - הפרויקטים האלה כל כך חשובים לנו וכל כך מרגשים, אבל הם נבנו במהלך השנים", היא אומר. "הם לא היו שם."
תוכלו לקרוא על החומרים המרכיבים כל מוצר מארה הופמן - וכיצד נוצרה היצירה - באתר המותג.
צילום: באדיבות מארה הופמן
הופמן משלמת את זה קדימה על ידי שקופה ככל שהיא יכולה, בין אם זה מול לקוחות או מול מתחרים, לגבי איפה המותג נמצא, מה הוא למד ולאן הוא רוצה להגיע. שוב, זהו מאמץ קבוצתי: "שום דבר לא יכול להיות קנייני אם אתה פועל למען הטוב."
ישנן גישות שונות, במיוחד כשחושבים על קנה המידה של העסק. אם אתה מבצע קטן, היא אומרת, הצעד הראשון הוא "להיכנס ולבדוק את החברה שלך, למעשה לקבל באמת להתפכח בעניין ולהבין איך החלקים עובדים ואיפה אתה תורם למשהו טוב יותר ואיפה אתה נמצא לֹא. כך ניגשנו לזה, על ידי בחינת מה בסדר, מה צריך לשנות בדחיפות ובמה נוכל לקחת דקה ולעבוד לקראתו כמטרה".
עם זאת, כל מי שעוסק בייצור מוצרים צריך לענות על שאלה קשוחה וקיומית: למה אתה בכלל עושה את זה?
"אם אין לך נקודת מבט מסוימת כרגע ואתה רק מייצר בגדים כדי להיות בעסק, אתה לא צריך להיות כאן", היא אומרת. "אתה פותר בעיה? האם אתה חלק מפתרון בתוך העיצוב שלך? איך בעצם העיצוב עצמו מצדיק לתפוס מקום? כי השורה התחתונה היא, אנחנו לא צריכים עוד בגדים. אנחנו לא צריכים להיות כאן. אנחנו לא בני קיימא רק מעצם העובדה שאנחנו מייצרים בגדים חדשים. זו כשלעצמה מערכת עמוסה. זה כשלעצמו שולל את הקיימות".
ברגע שאתה כנה לגבי זה, הנושא הופך למה שאתה עושה כדי, לכל הפחות, להפחית את שלך להשפיע על העולם סביבך, אומר הופמן: "האם יש דרכים בתוך החברה שלך שאתה מסוגל לעשות זֶה? האם זה דרך ניהול הפסולת שלך? האם זה עם הפסקת השימוש בבדים מבוססי נפט? זה באמת אינדיבידואלי, תלוי מה חברה מייצרת ומה היא מייצרת, איפה הם עושים את זה ואיך הם עושים את זה".
עם החנות החדשה שלה, מארה הופמן רוצה להגיע ולדבר ישירות עם הלקוח שלה.
צילום: באדיבות מארה הופמן
זהו תהליך ומחויבות מתמשכים, כזה שדורש לא רק הרהור עצמי וענווה, אלא הערכה מחדש מתמדת. ועבור הופמן והצוות שלה, זה מעבר לחפירה עמוקה בסיבים (אם כי, זה היה חלק גדול מזה).
קחו את המאמצים האחרונים שלה לכייל מחדש את העסק, תוך שימת פחות דגש על סיטונאי ויותר על ישירות לצרכן (DTC): זה התחיל כאשר הצוות החליט לא לייצר את קולקציית סתיו 2020 שהתקבלה היטב לאחר שחווה עיכובים הקשורים ל-Covid-19 בייצור שלהם שותפים בסין ובאיטליה עוד לפני שניו יורק נכנסה לנעילה, מה שגרם לכך שהם יכלו לשלוח רק כ-30% מה קו אביב.
"זה השאיר לנו מלאי מלא שכל כך הרבה מהשותפים הסיטונאיים שלנו ביטלו עלינו", היא אומרת. "היינו כמו, 'אנחנו נצטרך לעבוד על כל מה שכבר הכנו קודם. אם אתה רוצה להיות שותף איתנו, הנה הבגדים שיש לנו להציע'".
זו הייתה קריאה קשה לביצוע, אבל כזו שבסופו של דבר תאמה את ערכי המותג: "זה קובע קצת יותר משמעת. אתה לא יכול לצאת מהיותך עם ערימת דברים על ידי יצירת דברים נוספים - אנחנו פשוט לא יכולים לעשות את זה." זה גם נקשר לרעיון הקהילה ולדאוג אחד לשני, להבטיח שכל מי שתורם לעסק שלך, לאורך כל שרשרת האספקה, ייבדק לאחר.
"אי נוחות, כמו תמיד, היא הזרז הטוב ביותר לגרום לך להתקדם לעבר משהו שיכול להיות פשוט מערכת הרבה יותר טובה", היא אומרת.
זו תקופה קשה להיות בעסק - וסביר להניח שתמשיך להיות תקופה קשה להיות בעסק ב-2022 - אבל הופמן נשאר אופטימי. ובעיקר, השראה.
"אני תמיד נכנס ל-vogue.com כדי לראות את כל התוכניות. אני אוהבת לראות את מה שכולם יוצרים", היא אומרת. "אני אוהב לראות שוב את התנועה המיוחדת הזו. עליתי בשנות ה-90. סיימתי את הלימודים ב-99' ופתחתי את העסק שלי על ידי הכנת כל היצירות המיוחדות במינה. אני רואה שתמיד יש את החזרה הזו, המחזור המעגלי הזה בתוך אופנה, למה זה אומר להשתמש בחומרים שכבר קיימים".
יש גם את המעצבים הצעירים שעולים, "החיבור בין מותגים ואנשים שונים ו רעיונות" והתחושה הזו "שנוכל לעבוד אחד עם השני ולשתף פעולה בדברים" שהופמן אוהב. ואז, כמובן, יש את ה"בייבי" החדש שלה בלפאייט.
"יש כל כך הרבה אפשרויות ופוטנציאל", היא אומרת. "החנות מאוד מרגשת אותי. זה משהו שאני אתן לו את הלב והנשמה שלי. אני מרגיש ממש חי עכשיו. אני יודע שהקול שלי נשמע שחוק, אבל אני באמת חי".
לעולם אל תחמיץ את החדשות האחרונות של תעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.