לרבים, רודארטההדפסי סתיו 2012 לא היו אלא סידור יפה של קווים, נקודות והדפסים ביד. אבל עבור מייגן דייוויס, אוסטרלית ילידת העומדת בראש מרכז חוקי הילידים של אוניברסיטת ניו סאות 'ויילס וגם חברה מומחית ב- הפורום הקבוע של האו"ם בנושאים מקומיים (UNPFII), ההדפסים היו ניכוס חסר רגישות של התרבות האבוריג'ינית האוסטרלית שלה, כותב כותבים מדווח.
האחיות מולאווי היו די פתוחות לגבי העובדה שהן בהשראת אוסטרליה. סיפרה קייט מולבי ניוזוויק/החיה היומית רובין גבהאן ש"ההצגה התבססה על האכסניה המחוספסת ", למרות שהאחיות הודו שמעולם לא היו.
עובדה זו הייתה נקודת דבק עבור דייויס. "זה לגמרי לא רגיש לאמנות האבוריג'ינית ולרוחניות ולאדמה ולאופן שבו הם קשורים זה לזה בל ינתק", אמרה לפרוקרייטר. "האחיות מודות שמעולם לא היו באוסטרליה, כך שכנראה הייתה לה 'השראה' מספרים, תמונות, רשת או אמנות אבוריג'ינית, כולל אמנות רוק בת 60,000 שנה - שירים של שבט, סיפור, חיים ועיקרם, עם אחריות וחובות הדדיות על אדמה משפחה... אנו יודעים שהביטויים המסוימים האלה, אמנות הרוק וציורי הנקודות, הם חלק ממערכת אבוריג'ינית דתית של ידע וכי קיימות אחריות תרבותית להגנה ושימוש באותן תמונות וכן משמורת חובות. "
"כעורך דין אבוריג'יני מצאתי שהעיצובים פוגעניים", אמר דייוויס והוסיף, "מה שנראה לי פוגע יותר הוא שלא נכנסים לתרבות תרבותית פרוטוקול עם קבוצה [ילידית] מסוימת, במיוחד כשאתה זוכר את העוני המפחיד שרבים מהקבוצות האלה חיות בו בעיקר מרוחק. אוֹסטְרַלִיָה."
רק כאן, היא טועה. הגענו ל רודארטה וקיבל את ההצהרה הבאה:
"אנו מכבדים ומעריצים מאוד את עבודתם של אמנים אחרים. באמצעות הערוצים המתאימים, רישינו את יצירות האמנות האבוריג'יניות שהשפיעו על הדפסים באוסף שלנו. כתוצאה מכך, האמנים ישתפו בהכנסות היצירות בהשראת יצירותיהם ".
דיוויס, שנמצאת לעתים קרובות בניו יורק בשל עבודתה באו"ם, אמרה: "המחשבה לראות נשים מסתובבות בקולקציה המוכנה במיוחד ללבוש מחליאה אותי. כי זו התרבות שלי ומכאן אני בא. "הנה בתקווה שהחדשות האלה גורמות לה לשנות את המנגינה.
אופנה היא לעתים קרובות (תמיד?) בהשראת אמנות ותרבות מרחבי העולם. בקטע בזמן של היום ניו יורק טיימס, גיא טרביי מכנה את האופנה "גודזילה של התרבות, טורף כל מה שבדרכה". המאמר מתמקד ברומן האהבה האחרון של אופנה עם כל הדברים שנוואג'ו (הוא מצביע על זה של פרונזה שולר קולקציית סתיו 2011 בדרום מערב ניו מקסיקו בהיותה מקור הטרנד וקוראת לקולקציית הסתיו של איזבל מראנט לאותם מכנסי ג'ינס לבנים בכל מקום עם ההדפסים בהשראת נבאחו למטה הצדדים). כזכור, אומת הנוואחו התמודדה עם עירוני אאוטפיטרס שמכרו דברים כמו תחתונים ובקבוקונים שכותרתם "נוואחו". אומת נאוואג'ו הגישה תביעה בחודש פברואר, שעל פי פִּי, "הפרות לכאורה של חוק הסימנים המסחריים ושל חוק האמנות והיצירה ההודי הפדרלי, מה שהופך את זה לא חוקי להצביע על כך שהסחורה היא של ייצור הודי אותנטי כשהיא לא."
אין ספק, אנו חיים בתקופות רגישות יותר מבחינה תרבותית. מעצבים חייבים להיות זהירים בהשראתם, וחשוב שכאשר אמנות מתרבויות חיות היא זאת כשהוא מנכס שאנשים אלה מובאים, משתפים איתם פעולה ומפצים אותם, כפי שעשה רודארטה בכך מקרה.
מה דעתך על הרגישות התרבותית של האופנה?