- מְעוּדכָּן:
- מְקוֹרִי:
אנו רואים כל כך הרבה ותיקי שבוע אופנה בתערוכות, והנחנו שאולי כולם ציניים ושקטים. אבל מסתבר שלרבים מהם יש זיכרונות ממש יפים מחוויות תצוגת האופנה הראשונות שלהם, שלרוב אפילו נותנות את הטון לשאר הקריירות שלהם. החלטנו לשאול את כולם מעורכים ועד דוגמניות ועד בלוגרים לגבי זכרונות שבוע האופנה הראשון שלהם. כל כך הרבה היו מוכנים לחלוק איתנו את רגעי שבוע האופנה המביכים ביותר שלהם בתחילת השבוע, וגם הם לא אכזבו הפעם. גלה מה אנה דלו רוסו, שלום הארלו ורבים אחרים זוכרים על ההופעות הראשונות שלהם. (ואולי תלמד טריק או שניים מג'ו זי של אל על איך להרוס מופע. כמו כן-הסיפור של טים בלנקס הוא הסיפור המצחיק ביותר אי פעם. ) דיווחים מאת לאה צ'רניקוף, שריל ווישהובר, היילי פלן, דני מאו ופאוניה סו הו תמונות: Getty
- מְחַבֵּר: שריל ווישהובר
אנו רואים כל כך הרבה ותיקי שבוע אופנה בתערוכות, והנחנו שאולי כולם ציניים ושקטים. אבל מסתבר שלרבים מהם יש זיכרונות ממש יפים מחוויות תצוגת האופנה הראשונות שלהם, שלרוב אפילו נותנות את הטון לשאר הקריירות שלהם. החלטנו לשאול את כולם מעורכים ועד דוגמניות ועד בלוגרים לגבי זכרונות שבוע האופנה הראשון שלהם. כל כך הרבה היו מוכנים לחלוק את שלהם
הזיכרון הראשון שלי לשבוע האופנה היה בעצם ללכת לארוחת פרסים בקוטרי, גאלה. קארי דונובן לקחה אותי למסיבה לאחר פרסי הקוטרי שבה פגשתי את אלזה פרטי, ואת הלסטון ופט קליבלנד ואת כל האנשים הנהדרים. וזה היה בערך ב -74 '.
זיכרון האופנה הראשון שלי היה שזכיתי להלביש את התצוגה של קלווין קליין בפלאזה. הלבשתי את קורדולה [רייר], שהייתה, אתה יודע, אמזון ואהובה וכל כך מהממת והדבר הכי מטורף קרה. אני זוכר שקלווין ביקש מקרלה ברוני להחליף את השמלה הזאת כי זה לא עבד על בחורה אחרת והיא הפילה את בגדיה ופשוט עמדה שם עירומה ומעולם לא ראיתי גופה כזאת שלי חַיִים. הייתי המום לגמרי וחשבתי, 'בסדר, עכשיו אני מבין למה הם דוגמניות'. היא נראתה כמו יצור. היא פשוט הפילה את בגדיה והלכה את השמלה והלכה בשבילו ו [קלווין] היה כמו, 'אנחנו משנים את המראה הזה'. וחשבתי 'בסדר, זה היה מדהים'.
תצוגת האופנה הראשונה שלי הייתה מרז'אן פג'וסקי, אביב 2001 או 2002 בלונדון. זה היה [האוסף] עם שמלת הברבור. הייתי בן 14 או 15. הכרתי את אחד ממקורבי המכירות מ..חנות שמכרה את מרז'אן פג'וסקי. הם אמרו, 'רק תבוא להופעה.' אני רק זוכר שראיתי את האמיש בולס, ואלק ווק היה הדגם האהוב עלי באותה תקופה. לראות אותם אז ולראות אותם שוב עכשיו... זה כל כך סוריאליסטי. ובניו יורק [ההופעה הראשונה שלי] היה מארק ג'ייקובס, סתיו 2008. בשורה הראשונה!
ההופעה הראשונה שלי באוהלים הייתה ארבע כארבע-בזמנו [זה היה ארבע כארבע]-והכל היה לבן ולבשתי שמלה לבנה ואני חשבתי 'זה ממש קל, כל מה שאני צריך לעשות זה ללכת', בלי להתבדח-עצרתי באמצע זה רועד, פשוט לא יכולתי להזיז שום דבר נוסף. הייתי צריך להיות כמו 'שמאל, ימין, שמאל, ימין'. אבל עברתי את זה.
כשהתחלתי להתמחות במארק ג'ייקובס, אני זוכר שהלכתי לתערוכת מארק ג'ייקובס הראשונה שלי, שהייתה במריטי, לפני שזה היה בעצם מלון מריטי. וזה היה בחוץ, איפה שהמסעדה נמצאת עכשיו, אבל המסלול היה לכל אורך הגוש. אני זוכר שהייתי כמו, 'זהו!' ידעתי שאני צודק. ידעתי שאני אמור לעבוד באופנה.
בשבילי זה היה לפני כמעט 12 שנים-עשיתי את כל ההופעות בניו יורק! היה עמוס מאוד. איבדתי לדעתי 20 קילו שיער. והעיניים שלי היו כל כך אדומות ושורפות [מהסרת האיפור שלי] כל כך הרבה פעמים. כשאתה מתחיל, ואתה זה הנערה שכולם רוצים, אתה חייב ללכת עם הזרם. היה קשה להגיד לא כשכל המעצבים הגדולים רוצים אותך.
הייתי מתמחה ב אל מגזין ומישהו במחלקת האמנות היה מספיק יקר כדי להכין לי עותק של הזמנה להגיע לתערוכת קלווין קליין כאן באולפני חלב. הייתי בן 19 ובעצם התגנבתי פנימה. זו הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לתצוגת אופנה וזה היה כמו כל הדוגמניות הנהדרות, ענבר ואלטה, שלום הארלו ואני רק זכור שהיית כמו 'וואו'. ולכן בכל פעם שאני מגיע לחלב אני בעצם זוכר את זה-זה כמו להגיע מלא מעגל.
שבוע האופנה הראשון שלי [2006], הוזמנתי על ידי הת'רט לטייל ואני מחלילת דמויות אז לא חשבתי שאהיה מעורב באופנה בכלל וריצ'י וטרוור הזמינו אותי והלכתי עם פריס הילטון וקימורה לי סימונס וכל האנשים המדהימים האלה. ואני קטן ומחליק קרח ומה אני עושה כאן? רק האנרגיה וזה היה כל כך שערורייתי מאחורי הקלעים - קבל שיער ואיפור ואף אחד לא באמת ידע מה קורה והם עשו את ההצגה היפה הזו.
עבדתי בעבר ב- DIFAA (קרן תעשיות עיצוב הלוחמות באיידס) והלכתי להופעה של בוב מאקי במלון. חבר שלי שעבדתי איתו הכיר את הדגם הזה שפעם עבד עם בוב הרבה, בשם יאן. היא השתתפה בתוכנית, וכולן היו דמויות טלוויזיה, כמו הוליווד. לוסיל בול, מרילין מונרו וזו הייתה תצוגת האופנה הראשונה שלי. זה היה באיזה אולם אירועים עם כיסאות אירועים עם כריות אדומות.
אני זוכר-אתה זוכר את אליס רועי? אני זוכר שהלכתי אליה... היו לה אביזרים ואני זוכר שהייתי בסטודיו שלה בחדר התצוגה, והם הלכו וניסו דברים. אני זוכר כמו לשבת על הרצפה, בזמן שהם עשו את ההתאמה, ולהתכונן.
שבוע האופנה הראשון שלי היה הוט קוטור בפריז בשנת 1980-משהו והייתי במלון הבין-יבשתי בו הציג איב סן לורן-אני די בטוח שזה היה האינטר-יבשתי-והזיכרון הכי חי שלי חוץ מההצגה עצמה, מעולם לא ראיתי את נאן קמפנר בעבר והיא חלפה על פני והיא הקרסוליים היו כמו [מרים את האגודל והאצבע המרוחקת במרחק של סנטימטר אחד מהשני] הדברים הדקים ביותר שאי אפשר לראות אי פעם, כך שזה נשמע במחנה להגיד שהראשון שלי זיכרון שבוע האופנה היה הקרסוליים של נאן קמפנר כי התצוגה של איב סן לורן הייתה מדהימה, אבל אתה יודע מה, זה די גרפי אז אני אלך עם זה.
הזיכרון החזק ביותר שלי היה התצוגה הראשונה שג'ון גליאנו עשה בבלונדון בשבוע האופנה. כל הזיכרונות שלי עוסקים בלונדון, פריז בתחילת שנות ה -90, סוף שנות ה -80. 87, 88 אני חושב. השנים האלו. תמונה אחת הייתה הדוגמנית הזו עם כל הבגדים הרטובים האלה וכמו שעון בשיער ובעצים וזה היה פנטסטי.
לפני שהייתי דוגמנית, אפילו לא ידעתי שיש שבוע אופנה! אז, תצוגת האופנה הראשונה שלי [הלכתי] הייתה תצוגת קוטור, עבור ורסאצ'ה. זה היה מעט מפחיד. האור הכחול היה מסנוור-הוא היה בריץ, מעל הבריכה. אני חושב כאילו פרינס היה בקהל. זה לא קיבל הימור גבוה יותר מזה.
הו אלוהים, אוקיי, תצוגת האופנה הראשונה שלי כשהייתי בת 19, הייתי מתמחה בפטריק דמרצ'ליה, וזה ממש מגוחך-הוא השיג לי כרטיסים לתצוגת האופנה של שאנל כסטודנט לצילום. והוא חשב שזה יהיה נחמד להשיג לי כרטיסים כדי שאוכל לצלם אותו. אז הייתי בבור וצילמתי את התצוגה עם ה- Pentax k1000 הקטנה שלי והייתי זו תצוגת האופנה הראשונה שהלכתי אליה. והייתי כל כך עצבני!
תצוגת האופנה הראשונה שלי שהתרסקתי. הייתי מתמחה ב רֵאָיוֹן מגזין בשנת 1993 או 94, אני לא זוכר אם זה היה סתיו או אביב ויצחק מזרחי ערך מופע בבניין שלנו בחלל פנוי בקומה השנייה בברנט ואנחנו פשוט הלכנו במעלית כדי ללכת הביתה והדלתות נפתחו ודחקנו אותנו לקהל קטן כי הצ'ק -אין היה למטה, אז פשוט מיהרנו להיכנס זה. זה היה אחד הדברים הכי מרגשים שראיתי.
הייתי סטודנט כאן. בדיוק עברתי לכאן מטורונטו בשנת 1990 והלכתי ל- FIT והייתי צריך ללכת לתצוגות אופנה, זה היה הדבר היחיד שרציתי לעשות. אז מצאתי כרטיס ביקור של מישהו, אני לא יודע מי זה והתרסקתי על אוסף הגראנג 'של מארק ג'ייקובס בפרי אליס. עמדתי מאחור ליד אזור קבלת הדלת וראיתי את ההצגה, לא ידעתי כעבור 20 שנה שזו הולכת להיות אחת ההופעות האגדיות. אבל בזמנו זה היה פשוט פנומנלי כי בשבילי לראות את קלאודיה שיפר וכל הבנות האלה על המסלול ואז לראות את מארק ג'ייקובס, היה שווה להעמיד פנים שאני מישהו אחר.
ובכן, זה היה בלונדון ולא כתבתי בלוג יותר מדי זמן, ולמען האמת, פשוט הייתי עצבני מכל התהליך. פשוט די פחדתי מהופעות. אני חושב שההופעה הראשונה שלי לא הייתה לוח זמנים ואני אפילו לא זוכר את שם המעצב. זה היה בשנת 2006. ופשוט ניסיתי להתגנב בכל מקום אפשרי. לא היה לי כרטיס. וניסיתי מאוד עם בגדים-ואני עדיין עושה את זה אבל לא באותו אופן. כאשר אתה עושה את שבוע האופנה הראשון שלך, אתה כמו 'אוווו שבוע אופנה!' אני חושב שלבשתי משהו שהכנתי בעצמי ומעיל בלנסיאגה מאיביי. אני חושב שפיל אה צילם. הוא אמר שהפנים שלי היו הרבה יותר שמנמנות אז.
הזיכרון הראשון שלי לשבוע האופנה היה התצוגה של הת'רט כנראה ב -2001, ובסוף איכשהו מילאתי שקיות מתנה לתערוכה על מנת לקבל כרטיס לחדר העמידה, למשל, דרך חבר וזה היה אחד המרגשים ביותר... אתה יודע, זה היה מדהים. אמנדה לפור הלכה על המסלול, אני חושבת שאנה ניקול סמית 'הייתה שם וזה היה מופע תיאטרלי מאוד, אז פשוט חשבתי במוחי ש'אולי כל תצוגות האופנה הן כאלה'.
הנה העניין בשבוע האופנה: הוא בשל לרגעים מביכים. למה? כולם מתלבשים עד תשע, נועלים את העקבים הגבוהים ביותר, וכל כך מודאגים מהאופן שבו הם תראה, ואיך כולם חושבים שהם נראים, שכאשר משהו משתבש הלחיים מיד הולכות אדום בהיר. וזה לא עוזר שכולם מסתכלים למטה לטלפונים כשהם צריכים להסתכל בחבל החוטים שעומד להכשיל אותם. בילינו בימים האחרונים לקטוף את כולם, החל מעורכים ועד סטייליסטים ועד מעצבים, לרגעים המביכים ביותר שלהם. והם באמת מביכים. קרא על סימון דונאן כשהזבוב שלו נפתח כשהוא רוכסן בזמן מאוד לא מתאים, ג'נה ליונס מתרחקת מהמושב בשורה הראשונה, תלוש מחרוזת G של בטסי ג'ונסון, ועוד הרבה, הרבה, הרבה יותר. זוכרים את YM? ראו זאת "אמור הכל" לתעשיית האופנה.
דוגמניות מבלות זמן רב בכסאות שיער ובאיפור בתערוכות ולצילומים, ויש להן גישה לכמה ממעצבי השיער ומאיירי האיפור המוכשרים ביותר בעולם. אין ספק שהם אספו כמה רמזים ליופי בדרך, ולכן בחודש האופנה החלטנו לשאול כמה מהדוגמניות הטובות ביותר בעסק אילו טריקים למדו. שוחחנו עם ג'ורדן דאן, קוקו רושה, אנדריי פג'יץ 'ועוד רבים מאחורי הקלעים בהופעות בניו יורק, מילאנו, פריז ולונדון. לחץ כדי ללמוד את כל סודות היופי שלהם.