מנהלת האריות ניו יורק ג'ינה בארון. צילום: באדיבות האריות
בסדרה ארוכת השנים שלנו "איך אני מצליח", אנחנו מדברים עם אנשים שמתפרנסים בתעשיית האופנה על האופן שבו הם פרצו ומצאו הצלחה.
לפני קצת יותר משנה הצטרפה ג'ינה בארון לסוכנות The Lions Model Management, המייצגת דוגמניות כמו סליק וודס, מינג שי ו סטלה מקסוול, לשמש כמנהל ניו יורק שלה. זה די רחוק מהמקום שבו התחילה את הקריירה: לסיים את התיכון שנתיים מוקדם וללמוד פסיכולוגיה ליד הבית בקווינס קולג 'בגיל 16.
"המשפחה שלי דחפה אותי להיות עורך דין או מורה וממש לא רציתי ללכת בדרך המסורתית הזו", מסביר בארון. "רציתי להתרחב בחוץ. רציתי לפגוש אנשים שהם לא רק מהאזור הכללי שלי ".
זה היה קשר מקרי עם חבר משפחה שהציג את בארון לתעשיית הדוגמנות לפני למעלה מ -30 שנה. מאותו רגע, בארון טיפסה בהתמדה במעלה הדרגות במתחם הדוגמנות וילהלמינה לפני שהצטרפה לאריות. היא הייתה בקומת הקרקע של רבים מהשינויים הגדולים ביותר בתעשייה, אז קפצנו איתה לטלפון כדי לקבל את דעתה על מה שנדרש כדי להיות דוגמנית כיום, כיצד היא קיבלה את עבודתה ולמה חינוך עצמך בתחום שלך הוא הסוד הכל.
מה עניין אותך לראשונה באופנה?
סבא שלי היה מעצב בגדי גברים. אהבתי מגזינים. גדלתי בשנות ה -70 - זוהר וסרטים, אהבתי את כל זה. אני אוהב את האמנות באופן כללי, אני אוהב את תחום הבידור, אני אוהב לראות דברים יפים, אני אוהב את אומנות הצילום והאופנה, ואני אוהב אנשים, כך שזה כמעט עבד בשבילי. אני לא זוכר שלא התעניינתי באופנה.
איך הגעת לדוגמנות במיוחד?
בעצם בחנתי כמה אפשרויות שונות של קריירה ועבודות, ואמא שלי הכירה מישהו שהיא גיסה של אחד מבעלי סוכנות דוגמנות. חשבתי 'אה, זה נשמע מעניין'. יצאתי לראיון עבודה, והתקבלתי לעבודה במקום. הכל היה על תזמון; בזמן שהגעתי לראיון, הסוכנות הספציפית הזו איבדה חבר בצוות שלה, ולכן הם התקשו לערוך מחדש את הצוות שלהם.
כשהתחלתי, שמו אותי על מה שהם מכנים לוח הפיתוח - לוח הבדיקות - ובעצם היו הפנים הירוקות. האחריות שלנו הייתה ללמד אותם איך להיראות כמו דוגמנית, איך ללכת למראות-שהם פגישות עם לקוחות - בנה את הספרים שלהם, נפגש עם צלמים ועשה עבורו תמונות מבחן אוֹתָם. עשיתי את השיחות הפתוחות, שהיו בנות שנכנסו לנסות להיות דוגמניות. נפגשתי עם צלמים ואמני שיער ואיפור שני אחר הצהריים בשבוע שעבדנו איתם; עקבתי אחר דוגמניות; הזמנתי כמה משרות בכסף קטן בקטלוגים; הזמנתי כמה מאמרי מערכת. התחלתי לעשות כמה אירועי נסיעות וצופים. זו הייתה תחילת הקריירה שלי.
אני רוצה לייעץ לכל אחד, ואני חושב שזה תקף לכל קריירה: מה שתעשה, תחנך את עצמך בתחום שאתה עוסק בו. מה שעשיתי, מחשבים קדמיים, הייתי הולך לחנויות המגזינים הבינלאומיות-ולא היה לי הרבה כסף אז, הייתי חדש-והייתי קונה חבילת מסטיק. הייתה לי מחברת קטנה בתיק, והייתי עובר את כל הבינלאומי נוגים ותסתכל עליהם ותרשום את שמות הצלמים, כדי שאפתח את העין ויתחיל לזהות השמות של מי שהיו השחקנים, ומכאן נסו לחקור כיצד להכניס את הכישרון שלי לראות את אלה צלמים.
מה למדת בימים הראשונים האלה?
עשה יותר ממה שמצפים ממך. אהבתי את זה מיד - האווירה, הקצב, אהבתי הכל בזה - אז כשאתה אוהב משהו, אתה רוצה לעשות יותר. לא צריך לשאול אותך.
החלק השני בה הוא - ושוב, אני חושב שזה יכול לחול על כל קריירה, אבל בקריירה הזו בפרט - מערכות יחסים חשובות ביותר. תעריך אותם, וגם מנטורים.
איך הגעת מלוח הפיתוח הזה לרמת הבמאי?
כשראו שאני מהומה, מחוסר מונח טוב יותר ושאני ממש טוב עם הלקוחות ועם בנות, הן קידמו אותי לסוכן שהתמקד יותר במה שהן מכנות 'כסף'. שיחקתי איתו גם טוב אחרים.
כשראו שאני מצטיין בזה, קיבלתי שוב קידום ליותר מדוגמניות הכוכבות. שמתי לב לסוכן שם שעבד עם חוזים. היא יצאה פעם בחופשה, והם הושיטו לי משהו רק כדי לראות אם אני יכול להתמודד עם זה, ועשיתי טוב מאוד, אז מזה הם התחילו לתת לי עבודות יותר ויותר גדולות.
אנשים היו באים אלי לעתים קרובות לייעוץ, אז אני חושב שמכאן שהם חשבו שיש לי איכות מנהיגותית. הפכתי להיות ראש חטיבה - דירקטוריון - ואז מזה זה רק הלך וגדל. אני חושב שזה בגלל שבאמת לקחתי הכל, התרגשתי ושמחתי, ואף פעם לא פחדתי מעבודה קשה. הם פשוט המשיכו לתת לי יותר וכל אתגר שלקחתי, לקחתי בהתלהבות וביחס חיובי.
הפכתי לבמאי בגיל 27, ואז לקחתי קצת חופש כשיש לי את הבן שלי, שהתברר שיש לו כמה צרכים מיוחדים, אז הייתי בפנסיה למחצה במשך שבע שנים. כשחזרתי לעסק, אמרתי, 'אה, אני אחזור להיות סוכן, ופשוט לעשות את המפתח הנמוך הזה', וזה לא החזיק מעמד. הפכתי לדירקטור בסוכנות לשעבר שלי, וילהלמינה, בכמה חטיבות, סוג של רוב הכסף שם, ומשם הגעתי לאריות.
מה משך אותך לאריות?
בראש ובראשונה, האדם הראשון שדיברתי איתו - ג'וליה קיסלה, המנכ"לית שלנו - אהבתי את הפשטות שלה, את הכנות שלה, אבל הכי חשוב, את הצהרת המשימה של האריות. הרעיון של האריות הזכיר לי את הפעם הראשונה שהתחלתי בעסק ואת הדברים שמשכו אותי לעסק; הם יצירתיים במיוחד. זו סוכנות קטנה, כל נערה היא ייחודית וממותגת, כביכול, ונראתה כאינדיבידואל ולא כמפעל ענק ענק. אהבתי את הרעיון של זה: לחזור לזמן להיות יותר יצירתי. אחר כך פגשתי את שלושת השותפים, אותם כיבדתי באופן מאסיבי לפני שפגשתי אותם על סמך המוניטין שלהם.
הכבוד שהיו להם לדוגמניות - מדובר בכישרון, לא בך, וכל החלטה שתקבל מבוססת על ההחלטה הטובה ביותר עבור אותו כישרון וסוכנות, והם חיו זאת. זה גרם לי להרגיש כל כך נרגש שיש אנשים בחוץ שהם לא רק מדהימים בעבודתם, אלא אנשים טובים באמת ורוצים להשתמש בתעשייה הזו כדי לעשות טוב בעולם.
כיצד אתה והצוות שלך הדוגמניות מעצבים את הפרסונה הציבורית שלהם או יוצרים לעצמם את הקריירה מונעת האישיות הזו?
מספר אחד, אנחנו מדברים איתם על כל מה שקשור אליהם - התשוקות שלהם, המטרות שלהם. אנו עובדים איתם מדי יום לקראת מטרותיהם הקטנות ומטרותיהם לטווח הארוך.
אנו מעורבים בכל היבט בקריירה שלהם - האינסטגרם שלהם, האינטרסים החיצוניים שלהם, האירועים שהם הולכים אליהם, איך הם מתלבשים, הכל - תלוי ברמת הילדה. ברור שאם הילדה הייתה בעסק זמן מה והיא ברמה של כוכב, לא הייתי צריך לעזור לה כיצד להתלבש, אבל על פנים חדשות ייתכן שאנו עושים זאת. אנו מסתכלים על כל כישרון כמותג בפני עצמו, כך שזה בדיוק כמו כל מותג אחר; אתה צריך לוודא שהכל משווק כראוי, אבל הם בני אדם, כך שאנחנו כל הזמן לתקשר איתם כדי לדעת היכן הם נמצאים, כי המטרה שיש לך כאשר אתה בן 20 עשויה להשתנות בגיל 22, או אפילו תוך שישה חודשים.
מה אתה מחפש בכישרונות חדשים היום?
אנו מחפשים, מבחינת יופי, מישהו שהוא ייחודי ומעורר השראה לצוות מנקודת מבט ויזואלית. האישיות היא באמת חשובה - לחפש מישהו שיש לו את הניצוץ החברתי הנוסף הזה. אני לא יודע איך להגדיר זאת, אלא רק מישהו שכולנו מתרגשים ממנו ורוצים לעבוד איתו, מישהו שהיית רוצה לבלות איתו. אנחנו מחפשים בנות שנראות פוטוגניות ובעלות סגנון אופנה, או משהו שנוכל לעבוד איתו וללמד אותן אם אין להן את זה מהשער.
אנו מחפשים אנשים שיש להם אינטרסים מחוץ לדוגמנות, רק בן אדם מלא; כיום מותגים וצרכנים רואים אותנטיות. הם לא רוצים פנים אנונימיות ויפות במימד אחד, הם רוצים מישהו שהם יכולים להתחבר אליו רמה עמוקה יותר ונראית אותנטית תוך מכירת משהו, אז אנו מחפשים זאת כאשר אנו לוקחים כישרון.
איך ראית את התעשייה משתנה מאז שהתחלת?
המדיה החברתית היא ללא ספק השינוי הגדול ביותר. בצד החיובי, זה לתת לבנות קול שבו לא היה להן קול קודם. אבל זה גם, מצד שני, יצר הרבה תחרות שלא הייתי צריך להתמודד איתה כשהתחלתי - לא רק עם הרבה דגמים, אלא שעכשיו אתה מתמודד עם משפיעים. משפיעים, בעיני, הם קטגוריה שונה מהדגמים, אבל אין ספק שיש יותר תחרות.
מהו החלק האהוב עליך בתפקיד?
חיבור לקבוצה כל כך מגוונת, מדהימה של אנשים, מסוכנים ועד דוגמניות וכלה בלקוחות, שאם הייתי מורה או עורך דין בקווינס, כנראה שלא הייתי חווה. ולהגשים חלומות של מישהו - אם אני מקבל לקוח או עבודה לילדה שהיא מאוד מאוד רוצה, זה עושה אותי כל כך מאושרת.
מאמרים קשורים
איזו עצה תהיה לך למי שמחפש להיכנס לדוגמנות היום?
למד כל מה שאתה יכול על תעשיית הדוגמנות - וזה כולל אילו דגמים רלוונטיים, צלמים, סטייליסטים, שחקנים ותיקים. תהיה בריא בגוף שלך, בנפשך. אתה צריך להיות בטוח, ולהיות מוכן להיות מאוד מאוד חזק, להיות מסוגל לקבל דחייה, אבל שמור על עין על הפרס. קנה לעצמך סוכנות שמאמינה בך ומתייחסת אליך בכבוד ובכבוד, לא רק במספר, כי גם אם לוקח קצת זמן להגיע לאן שאתה רוצה להגיע, אם יש לך אנשים שמאמינים בך, זה העניין אקס פקטור.
ראיתי כמה סוכנויות שנמצאות בראש, והסיבה שהן מדהימות היא בגלל שלקחו בחורה ו גם אם כולם היו אומרים: 'אוי, לא, לא, לא, הבחורה הזאת לעולם לא תעבוד', הסוכן הזה היה אומר 'הו כֵּן? צפו, ובסופו של דבר הבחורה ההיא הצליחה. אתה חייב שיהיה לך מישהו שמאמין בך, נקודה, סוף הסיפור. אבל אתה צריך להתחיל להאמין בעצמך.
מה אתה מחפש באנשים שיהיו חלק מהצוות שלך?
אני מחפש תשוקה בתעשייה. אני מחפש אישיות טובה, מישהו שהייתי רוצה לבלות איתו 10 שעות ביום. אני מחפש מישהו שנראה שהוא עובד קשה, מישהו שיכול לשכנע אותי שהם צריכים להיות חלק מהצוות שלי - כי אם הם יכולים לשכנע אותי, אז הם יכולים לשכנע לקוחות לראות את הכישרון שלנו.
רוצה קודם כל את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה? הירשם לניוזלטר היומי שלנו.