איך אני מצליח: האנאקו מאדה מאדעם

בסדרה ארוכת השנים שלנו, "איך אני מצליח", אנחנו מדברים עם אנשים שמתפרנסים בתעשיית האופנה על האופן שבו הם פרצו ומצאו הצלחה.

Hanako Maeda מביא משמעות חדשה לגמרי לחיים הביקוסטליים. כמעצב ומייסד לייבל מוכן ללבוש אדאם, מאדה משיגה נקודות קנאה גדולות תוך חלוקת זמן בין ניו יורק לטוקיו. אבל אורח החיים עוסק ביותר מסתם סילון. הדואליות של המקום הייתה יסודית בעיצוב גישתו של מאדה לעיצוב: ערבוב מזרח ומערב, מסורתי עם מודרני ואוונגרדי עם לביש. זה בדיוק הטייק החדשני שהציב את מאדה כ- מעלה והולך של פתק, ובהסתכלות על מבצע ההישגים של בת ה -25, היא זוכה היטב: הצגה בשבוע האופנה בניו יורק, מלבישה את ליידי גאגא, משיגה את פריטיה בסאקס, אליזה ווקר וסאטן ואפילו פותחת בוטיקים משלה יפן. אבל אפילו עם עיצוב אופנה בדמה - ההורים של מאדה מעצבים את פוקסיי, שפירושו טיולי ילדות למפעלים באיטליה - מאדה לא בדיוק נכנסה לתחום. "למעשה לא התעניינתי במיוחד באופנה כשגדלתי", היא אומרת. תחילה שתרדף רקע לאמנויות, Maeda הגיע לאופנה מאוחר יותר בחיים. "זה היה באמצעות חשיבה על אמנות וכיצד אופנה היא בעצם המוצא היצירתי היחיד שאתה יכול לשים על גופך אופנה הפכה לשקע המדהים הזה. ” אפילו עם הקשר המשפחתי, הקריירה של מאדה החלה בכיכר הראשונה עם התמחות (בעיקר ב

אָפנָה ופיליפ לים). התקשרנו עם המעצב לדבר על חשיבות התחרות, להפריד בין האישי למקצוען והאם NYFW באמת שווה את זה.

איך התחלת את תחילת האופנה? המשפחה שלי בעסק, כך שנחשפתי אליו בשלב מוקדם. יש לי רקע לאמנויות יפות [מאדה למד תולדות האמנות באוניברסיטת קולומביה], אבל הניסיון הראשון שלי בעבודה באופנה היה התמחות ב אָפנָה. זה פקח את עיני לתהליך האינטלקטואלי לעריכת אופנה, ראיתי כמה מחקר נכנס לסיפור אחד. לאחר מכן התמחיתי אצל פיליפ לים בסטודיו שלו, וזו הייתה חוויית העיצוב האמיתית הראשונה שלי. ראיתי את כל הצוות הזה של אנשים שעובדים יחד כדי להביא את החזון שלו לחיים, שבאמת הכשיר אותי לעבודה שלי עכשיו.

אז אופנה לא הייתה מה שרצית לעשות במקור? למעשה לא התעניינתי במיוחד באופנה כשגדלתי, במיוחד בגלל שאמא שלי הייתה מעצבת אופנה. התחלתי באמנות, אבל ככל שהמשכתי, התחלתי להסתכל על אופנה כמקור יצירתי נגיש יותר לאנשים. אני מרגיש שלאמנות יש לפעמים קהל מוגבל מאוד, אבל לאופנה אין. אז הגעתי לאופנה באופן אורגני מאוד, וזה הפך לשקע המדהים הזה להביע יצירתיות.

נודע כי קונדה נאסט, ולכן אָפנָה, מסיים את תוכנית ההתמחות שלה. מה אתה מרגיש לגבי ההתמחות שעשית? זה היה נהדר כי פגשתי הרבה אנשים שיש לי איתם קשרים מאוד קרובים. הבוס הקרוב שלי היה ורוניקה גלדהיל, שהייתה אז העוזרת של אנדרה לאון טלי. עכשיו היא ב ניו יורק המגזין, ואני עדיין שומר איתה על קשר. אז החוויה עצמה הייתה נהדרת, כי יצא לי ללכת לצילומים ולעזור עם CFDA אירועים וכדומה, אך מעבר לכך, מערכות היחסים שבניתי באמצעות ההתמחות שלי הן כאלה בעל ערך עכשיו.

מה עמד מאחורי ההחלטה שלך להקים קו משלך? כשחשבתי על הבגדים שהיו שם בחוץ, הרגשתי שאין אופציות שמשלבות אמנות ולבישות. זה בהחלט יותר רעיון יפני של אופנה. הם אוונגרדיים, אבל הם באמת חושבים על גוף האישה ומה הלקוח רוצה ללבוש. מאוד רציתי ליצור בגדים יצירתיים ואינטלקטואלים אבל גם לגרום לאישה להרגיש יפה.

אז החלטת שאתה רוצה להקים קו משלך. מה קרה אחר כך? זה התחיל בשרטוט ובניית רעיונות של מה שאני רוצה לעשות. לקחתי אותם ליוצר הדוגמאות הנפלא הזה בניו יורק, ניקולאס קאיטו, והוא עזר לי ליצור אוסף קפסולות בן 15 חלקים. לאחר מכן הצגתי את אוסף הקפסולות ההורים שלי יחד עם הקונספט שלי, והצגתי אותם על הקמת קו משלי. הכל התחיל משם.

אז אם כן אין יחס מיוחד, הצבת את ההורים שלך כאילו הם משקיעים מסורתיים? למדתי בשלב מוקדם שחייך הפרטיים וחייך המקצועיים צריכים להיות נפרדים. וקיום יחסים מקצועיים איתם עזר לי ללמוד שמימון חשוב באמת כשאתה רוצה לעשות אופנה. זה גם עזר לי להבין שאתה צריך להיות בעל חזון, אך יחד עם זאת הבגדים צריכים להיות סחירים ולמכירה.

חילקת את הזמן בין טוקיו לניו יורק. איך זה השפיע עליך? כיחיד, זה נתן לי נקודת מבט גלובלית אמיתית - חינוך אמריקאי עם ערכים יפניים מסורתיים. מבחינת אופנה, הסגנון של טוקיו הוא ממש ספונטני ואוונגרדי, וזה דוחף אותי להיות יותר מקורי ומעניין. באופנת ניו יורק, יש קרבה בין מסלול המסלול לסגנון רחוב. על ידי שילוב שתי נקודות המבט האלה, מצאתי אסתטיקה מודרנית ורלוונטית.

Adeam נמכרת ביפן ובארה"ב. אילו סוגים של אתגרים נובעים מפריסה של מספר שווקים? החיתוך והסגנון של הדברים פחות או יותר זהים בכל רחבי הלוח. גיליתי שאם שמלה נחתכת ממש טוב, היא נראית נהדר במידה 2 או מידה 10. אני תמיד מאוד מקפיד להכין משהו שנראה טוב על גוף האישה, כך ששכלול ההתאמה ממש חשוב לי.

הצגת פעמיים בשבוע האופנה בניו יורק. איך הייתה החוויה הזו עבורך כמעצבת? זה מדהים כי לשבוע האופנה בניו יורק יש נוכחות כל כך עולמית. אתה נחשף לעורכים וקונים מכל רחבי העולם. אתה גם לצד כל כך הרבה מעצבים מוכשרים, וזה באמת דוחף אותך להיות יותר יצירתי ומקורי. להיות בסביבה תחרותית כזו היא באמת חשובה, במיוחד כאשר אתה מתחיל.

היה דיון רב אם העלות של ביצוע מופע שווה את זה למעצבים. האם זה היה שווה עבורך? כן בהחלט. טוב שיש מטרה שאפשר לעבוד אליה. עם יותר ויותר עונות ומשלוחים אתה יכול להרגיש אבוד. כך שיש מטרה קונקרטית שאפשר לעבוד אליה עזר לי למקד את האנרגיה שלי. ככל שזה היה שווה את זה, קיבלנו גם תמיכה רבה מ- IMG עם אבטחת נותני חסות להצגות שלי. זה אחד הדברים הגדולים ב- NYFW, וזה לא יקרה בטוקיו.

עד כמה אתה מעורב בהיבטים הטכניים של ייצור בגדים, כמו הדגימה והייצור? אני מעורב בכל ההיבטים של המותג. אחד הדברים הגדולים בעבודה בניו יורק הוא שהכל קורה כאן, כך שכל יום תוכלו לבקר במפעלים, להיפגש עם יוצרי התבניות, ללכת לחדר העבודה... זה איפשר לי גישה אמיתית. אחד הדברים שלמדתי מהר אחרי שהתחלתי לייבל משלי הוא שלהיות מעצב זה הרבה יותר מאשר רק להכין בגדים, וממש חשוב לי שיהיה לי תפקיד בכל היבט של מותג.

האם הובלת קו משלך היא מה שציפית שיהיה? בהתחלה חשבתי שלהיות מעצב עוסק בעיקר בשרטוט וציוד ודברים כאלה. אבל יש לך עוד הרבה דברים שאתה צריך לחשוב עליהם: יחסי ציבור, שיווק, ייצור, מכירות... אני בפגישות כמעט כל הבוקר, ואז אחר הצהריים שמורות לאביזרים. הפעם היחידה שאני משרטט היא בסופי שבוע או בלילה, כי אז אני מגיעה לפיצוץ מוזיקה בלי להפריע לאנשים.

איזו עצה היית נותן למעצב צעיר מתחיל? חשוב מאוד להאמין בחזון שלך. מעצבים רלוונטיים ואז לא. הטרנדים נכנסים ואז יוצאים. אני באמת מכבד מישהו כמו עזדין עלייה, שעושה את שלו במשך 30 שנה. אני חושב שאם אתה דבק במה שאתה אוהב כמעצב, אז כל העיתונות והמכירות ודברים כאלה יבואו בהמשך.

איפה אתה רוצה להיות בעוד חמש או עשר שנים? אנו משיקים מסחר אלקטרוני בשנת 2014, שאני מאוד מתרגש ממנו. מעבר לכך, אשמח להרחיב את אדאם לאירופה ולחלקים אחרים באסיה. אשמח גם להסתבך ב- CFDA ולשתף פעולה עם מעצבים צעירים אחרים.

בהנחה שהיית ילדה טובה, מה מופיע ברשימת המשאלות שלך לחגים? הרבה זמן לא הצלחתי לצאת לחופשה, אז חלמתי על חופשה בסוף שבוע למלון לה טוני בסנט בארת '. יש להם בריכת אינסוף מדהימה שגורמת לך להרגיש שאתה באמצע האוקיינוס, והקרואסונים הטריים שלהם המוגשים עם ריבת קוקוס לארוחת הבוקר הם אלוהיים לחלוטין.