דורמר בניקולס אוקוול בהופעת הבכורה של "מוקינג'יי". צילום: דייב ג'יי הוגאן/Getty Images
אמור מה שאתה יכול לגבי מראה פרסים לא מבוטל של מראה פרסים, אבל הם בהחלט נדבקים בראשך יותר מרוב המראות המקסימים והבטוחים היורדים מהשטיח האדום. אתה זוכר את הדבר הנחמד הזה שלבשה איימי אדמס בפעם ההיא? לא. אתה זוכר את שמלת הברבור של ביורק.
אחד חדש שמרפה שמלות לעיכול עם מראה חצוף יותר? "משחקי הכס" ו- "עורבני חקיין"שחקנית נטלי דורמר. יצרנו קשר עם הסטייליסטית שלה, לונדון, אליסון אלווין, כדי לשוחח על איך שהסגנון של דורמר התפתח מאז שהם החלו לעבוד יחד בשנת 06 ', מה מגדיר סיכון לשטיח אדום, וכיצד זה משתנה מצד אחד של האוקיינוס האטלנטי אַחֵר.
רציתי לדבר איתך כי אני חושב שהעבודה שלך עם נטלי שונה למדי מכל שמלות בת הים שאנו רגילים לראות על השטיח האדום. המבט שלה על הבכורה של "מוקינג'יי", למשל, היה משהו שהיחזר בי כאמיץ יחסית.
זה מצחיק כשאתה אומר שאנחנו אמיצים. אנו חושבים שהכל בסגנון לונדוני ואנגלי למדי, וברור שאני חושב מעט אחרת כשאני עובדת עם נטלי מכיוון שהיא בזירה [בינלאומית] שונה מאשר אנשים איתם אני עובד בְּרִיטַנִיָה. זה היה די מעניין כשהתחלנו לעבוד על דברים פרסים גדולים אלה. כולם באמריקה עושים הכל כל כך חלקלק. אני מניח ששמלות בת ים הן שטיח אדום אופייני. אני חושב שאין כל כך הרבה מעצבים בלונדון שעושים את זה-זה דבר די אמריקאי. ההלבשה הקלאסית של השטיח האדום היא מה שעושים כמה מעצבים אמריקאים.
עם נטלי, היא מאוד אוהבת [לשחק] את העובדה שהיא בריטית והיא אוהבת ללבוש מעצבים מבוססי לונדון. היא להוט לתמוך במותגים האלה, כמו בכל אחד אחר. אני מניח שזה יכול להביא זווית אחרת [לאיך שהיא מתלבשת].
זה כל כך מעניין, שחלק מההבדל נובע ממקורות מעצבים בריטים ולא אמריקאים.
אני מבוסס בלונדון, אז זה די מעניין לבוא מהצד האמריקאי ולשמוע מה כולכם חושבים על הסגנון של נטלי שם. אני מוצא את זה כל כך מרתק. עם הקרנת הבכורה של "מוקינג'יי", היו לנו מערכת יחסים ותיקה עם ניקולס אוקוול, שהוא חובב אופנה בלונדון. נטלי והוא מכירים זה את זה די טוב עכשיו, והחלטנו שהוא מישהו שאנחנו רוצים לתמוך בו. כך התקבלה ההחלטה הזו.
זה לא תמיד עובד כך. בדרך כלל הייתי מכין הרבה בגדים, והיינו בוחרים מתוך מסילה מסיבית של מעצבים שונים ומראה שונה. אבל הוא הפגין תמיכה בנטלי. אני חושב שחשוב להישאר נאמן לאנשים שתמכו במישהו אפילו מהשלבים המוקדמים שלהם בקריירה. לפעמים תקבל מעצבת שמאמינה באמת ב [שחקנית] ובאמת תמכה בה. אני תמיד אוהב אותם וחושב שהם האנשים לקיים איתם מערכות יחסים, כמו גם האנשים שלמדו לאהוב אותה עכשיו כשהיא בעיני הציבור.
אז בהתחשב בכך שמעצבים בלונדון מעצבים אחרת עבור השטיח האדום, האם זה אומר שהציבור באנגליה גם מקבל יותר מראה למראה אופנתי מאשר בארה"ב?
זה אותו דבר כאן. אם משהו לא מקובל לפעמים זה לא מוצא חן בעיני. לפעמים חבילת האופנה אוהבת את זה ומבינה את זה, ואז כולם לא מבינים את זה באמת. סטייל די אקלקטי כאן, בלונדון במיוחד, אבל מה שאני צריך לזכור הוא שלונדון היא כמו ניו יורק. אתה יוצא רחוק יותר בעיירות קטנות שבהן אופנה כזו אינה נמצאת בחיי היומיום של [אנשים]. אתה רק צריך ללכת עם הבטן שלך ולהאמין במה שאתה חושב שנכון ובמה שאתה והצוות חושבים שנכון.
מה התהליך שלך כשאתה בתחילת מערכת יחסים עם שחקנית, ואתה מבין איך הכי נכון לעצב אותה? אתה יוצא לשתות קפה להכיר?
זה האידיאל שלי, לפגוש אותם או לדבר בטלפון כדי להבין מה הם אוהבים, מה נותן להם השראה. יש אנשים שבאמת עוסקים בבגדים ויש אנשים שפשוט לא. בעולם אידיאלי הייתי רוצה לחקור אותם, מהיכן הם באים, מה הם עושים. אם מדובר בעבודה חד פעמית שבה הם מקדמים טלוויזיה, קולנוע או מוזיקה, אתה מחליט במיוחד מה אתה מחפש באירוע מסוים. כאשר מדובר במערכת יחסים ארוכה, אתה מבין כיצד הם רוצים להיתפס במשך זמן רב. מי הם?
איך ההשקפה ארוכת הטווח הזו חלה על אופן העיצוב של נטלי לאורך השנים?
בתחילת הדרך נטלי חשבה מי היא כשחקנית ואת הסגנון האישי שלה. אתה יודע, כשאתה צעיר אתה מתנסה הרבה, וזה לא קשור לנטלי, אבל רק באופן כללי אתה עוקב אחר ההמון. זה אופנתי או אופנתי ואתה לובש את זה כי כל החברים שלך. ואז פתאום אתה מפתח זהות משלך. היא החלה ללמוד על מעצבים ולהבין בגדים. היא נעשתה בטוחה מאוד כשהיא הולכת על השטיח האדום ולכן היא מבינה איך היא רוצה להיראות ואיך היא רוצה להיתפס, כלומר לוודא שהיא תמיד נכונה לעצמה.
בטקס פרסי הגילדה לשחקן המסך במריוס שוואב. צילום: פרידריך מ. בראון/Getty תמונות
אני מרגיש שנטלי נחתה על המכ"ם שלי כשגילחה חלק מהראש שלה בשביל "מוקינג'יי", כי זה היה מראה כל כך גרוע. איך התספורת ההיא השפיעה על איך שעיצבת אותה?
זה הגדיר אותה, לא? אני יודע שלאנשים אחרים היה ראש מגולח בעבר; זה לא רעיון מהפכני. אבל בשבילה זה היה רגע כה מכריע מכיוון שאנשים היו רגילים להיות בעלי מנעולי בלונדיניות מפוארים השיער והיותה רכה ויפה, והיא עדיין נשארה זאת, אבל זה נתן לה משהו באמת חָזָק. מבחינת הלבוש הרגשתי שאם נראה את ראשה, הכל חייב להיות נקי ופשוט, כך שכולם התמקדו בשיערה ולא היה הרבה דברים אחרים. חליפה מחויטת, או שמלה בעלת קווים נקיים והייתה לבנה ושחורה ומינימאלית.
זה נכון, זה לא תספורת מקורית במיוחד. אבל משום מה זה פשוט נראה לה טוב יותר מאשר על הרבה אנשים.
חשבתי שזה מבריק. כשהיא התקשרה ואמרה שזה עומד לקרות זה היה סודי ביותר. זה היה מדהים וזה שינה את מה שאתה יכול ללבוש, איך אתה נראה, איך אתה מרגיש, ולכן זה גרם לסגנון שלה להתפתח. היא לא תמיד הייתה צריכה להיות בשמלה יפה. אני חושב שזה באמת אתגר אותה וחושב, "מה אני רוצה להיות מכאן? איך אני אמורה להיראות ולהרגיש ולהיות עם תספורת כל כך חזקה? "והיא כנראה הרגישה שיש לה את זה במשך שנים. זה מרגיש כאילו זה הלך מהר.
האם יש אירועים מיוחדים שאתה מרגיש שהם טובים או גרועים יותר לדחיפת המעטפה מבחינה אופנתית?
תמיד יש אירועים שבהם אתה מצפה לשמלה. אני אשמח לומר שמישהו צריך ללכת ל SAGs וללבוש חליפת מכנסיים או סרבל או אפילו משהו אחר, כי כולם תמיד שם בחליפה ארוכה. פשוטו כמשמעו, מדובר בדפי שמלות, וכולם זהים לא? סאטן או משהו שבו אתה חושב, "אוי לא ..." אני לפעמים חושש משמלת סאטן. אני מנסה לרוץ לכיוון השני כי זה גורם לי לחשוב כשהייתי שושבינה.
בכל אירוע עלינו לחשוב מה קורה. כמה מהלקוחות שלי אוהבים לחשוב הפוך: "אם כולם לבושים בחליפה, אני לא רוצה להיראות כמו כל השאר. "אני רוצה לבלוט או ללבוש חליפת מכנסיים או להעז להיות שונה, לפרק אותה קצת. תמיד נראה שיש כללי שטיח אדום לאירועים, אבל זה די נחמד כשאתה יכול לפרוץ את הגבולות. עם נטלי בפרסי ה- SAG, אני חושב שהצגת השיער שם יכולנו לקחת את זה לכל אירוע שהיא השתתפה בתקופה ההיא.
אני חושב שהשטיח האדום די בטוח. אנחנו לעתים קרובות - אם זה אירוע צעיר יותר כמו אֲנָשִׁים מגזין - יבחר מעצב צעיר יותר כמו בית הולנד או מישהו בסגנון זה. אם מדובר בשטיח אדום גדול, אנחנו הולכים למישהו מבוסס. אני אוהב לרוב הדברים מעצבים קרובים, מעצבים מלונדון שאני מאוד אוהב להציג בפני אנשים. כאילו, בואו נתמוך בהם. גם אני לא הייתי מפחד לעשות את זה בשביל שטיח אדום.
דורמר בקומיק-קון ב- M Missoni. צילום: Imeh Akpanudosen/Getty Images
איך נראה לוח הזמנים שלך כרגע, כשעונת הפרסים יוצאת לדרך?
זה לא גרוע כלכך. כמה מהבנות איתן אני עובדת עדיין בחופשה אז יש דברים שאנשים לא הולכים אליהם וזה בלתי צפוי אבל גורם לחיים להיות קצת יותר רגועים. כרגע זה פרסים והכנות. אנחנו עושים בקשות לדוגמא, מרכיבים לוחות לאנשים. אני עובר על רעיונות ומתחיל את כל התהליך של התקשרות. אחר כך נכנסים ישר לשבוע האופנה בניו יורק ולשבוע האופנה בלונדון, כך שזה יעסיק אותי עד סוף פברואר.
כמה זמן הכנה יש לך בדרך כלל לאירועים?
זה מאוד תלוי מי זה וכמה זמן יש להם לפני האירוע. בעולם החלומות שלי הייתי אוהב חודשים, אבל זה לא תמיד עובד ככה. אני חושב שככל שיש לך יותר זמן, כך יש לך הזדמנות טובה יותר להשיג קטעים מדהימים. זה יכול להיות כל דבר, החל מכמה חודשים עד שבוע, וזה אף פעם לא מספיק זמן.
האם אתה מרגיש שיש תמורה להיות יותר נועז על השטיח האדום?
אני תמיד חושב [אחרי האמת], "האם זה היה מסוכן?" אבל אתה צריך למתוח תחתיו וזו ההחלטה שקיבלת.
לקיחת סיכונים קשה, כי אתה כנראה מרגיש שלקחנו הרבה סיכונים, אבל אין כאלה הרבה אפשרויות לשמלת בת ים בלונדון, אז אולי זה כמעט כאילו זה לא חלק מהמחשבה היומיומית שלי תהליך. אני לא נכנס לאולם תצוגה ו [רואה] מאות שמלות. [במקום זאת] יש מאות דברים גדולים מדי, שאתה פשוט יודע שהם לא יעבדו על השטיח האדום. אני חושב שהדברים האלה מסוכנים ביותר. זה דבר בלונדון: כל דבר גדול מדי הוא מה שהייתי מתרחק ממנו.
זה כמעט כאילו אנחנו צריכים להגדיר בעצם מהו "סיכון".
זה מגדיר סיכון, לא? חשבתי על [נטלי] בפרסי ה- SAG בשנה שעברה. כל הזמן הסתכלתי על זה וחשבתי: "איך זה יירד?" חושבים על השיער, חושבים על השמלה, כך שבאופן שהרגיש מסוכן, אבל החבילה כולה לא הייתה מסוכנת, רק שונה ממה שעשינו לפני. כל דבר מעט שונה יכול להיות מסומן כסיכון.