ים של נשים עוזבות מפעל לבגדים לאחר שהמשמרת מסתיימת במפעל ג'ינס.
צילום: קלאודיו מונטסאנו קסיאס/באדיבות רימייק
כפי ש Covid-19 גורפים ברחבי העולם, מארגני עובדים ופעילים שיתפו כי מותגי אופנה מבטלים הזמנות המוניות כבר מיוצרים או בייצור, מבלי להתחשב בהשפעה ההרסנית של שכר לא משולם על הנשים על המפעל קוֹמָה. אלה אותן נשים ששמרו עליהן רווחיות במשך שנים.
בבנגלדש מציינים השבוע שבע שנים להיווסדו רנה פלאזה, אסון התעשייה הקטלני ביותר של זמננו. ב- 24 באפריל 2013 קרס מבנה בניין, נהרגו 1,132 בני אדם בבנגלדש שעבורם תפרו בגדים מותגים כולל פרימרק, בנטון וולמארט.
ההקבלות שנוצרו על ידי קוביד -19 היו מפחידות: נשיא איגוד יצרני הבגדים והיצואנים של בנגלדש, ד"ר רובנה הוק, פנה לקונים בינלאומיים. היא אומרת שעם הזמנות בשווי 3 מיליארד דולר שבוטלו או מושהות על ידי מותגים, יצרניות הבגדים יגיעו לרחובות, וכתוצאה מכך תסיסה חברתית עצומה.
מאמרים קשורים:
הרשימה המובילה של H&M וגוצ'י של המותגים השקופים ביותר במיינסטרים ואופנת יוקרה
עובדים לשעבר ב- Everlane טוענים שהם פוטרו שלא כדין לאחר שניסו להתאגד
מייסדי La Ligne מסבירים כיצד הם שומרים על המערכת האקולוגית שלהם
עיתונאי הצילום קלאודיו קסיאס גר בעבר בבנגלדש וחזר לפני ההשבתה העולמית כדי לצלם ולדבר עם יוצרי הבגדים הרבים שממלאים את רחובותיה ומפעלי הלבשה, כולל משפחות קורבנות ראנה פלאזה.
"רנה פלאזה היא לא 'טרגדיה'", אמר לנו. "אני רואה בזה יותר רצח".
הסנטימנט של קסיאס מובן - העובדה שבעלי ראנה פלאזה התעלמו מאזהרות כי הבניין היה מסוכן לאחר שהופיעו סדקים במבנה יום לפני קריסתו מתועד היטב.
כאשר רנה פלאזה נפלה, לקח ימים לשלוף גופות מההריסות, למשוך את תשומת ליבם של עיתונאים, פעילים וקונים יומיומיים כאחד. עד היום התמונות האלה רודפות אותי. הקמתי מַהֲדוּרָה מְחוּדֶשֶׁת לתת דין וחשבון לתעשייה, לדחוף לבטיחות ושקיפות ולחנך קונים יומיומיים על המחיר האנושי של אופנה מהירה.
באותה תקופה התעשייה יצאה לפעולה ונעשו שיפורים בבטיחות הבנייה. "לעולם לא עוד" היה ההימנעות ממותגי אופנה, יוזמות בעלות עניין רב והשלב הנוצץ של פסגת האופנה בקופנהגן - לעולם לא יפחתו חיי אדם ויאבדו בחיפוש אחר בגדים זולים.
ובכל זאת הנה אנחנו שבע שנים מאוחר יותר, עם יצרני הבגדים שוב נותרו רעבים וחסרי ביטחון כמו וולמארט, פער, פרימרק ואחרים מסרבים לשלם עבור הזמנות שכבר הופקו או בייצור.
עיתונאי שנכנס לרנא פלאזה יום אחד לפני שהתמוטט, ניצב באתר ראנה פלאזה העקר כיום.
צילום: קלאודיו מונטסאנו קסיאס/באדיבות רימייק
שאלתי את קסיאס איך נראה אתר רנא פלאזה היום, והוא הראה לי תמונות של מגרש צמחייה. התמונות צולמו במהלך עונת המונסונים. בכל עת אחרת בשנה, הוא אומר, והנוף היה חול.
"זה ריק לגמרי", אומר קסיאס. "אין כלום." מה שמדהים אותו הוא שאין שום אזכרה להנצחת 1,132 הקורבנות.
עיתונאי של ערוץ טלוויזיה מקומי שאיתו שוחח קסיאס בביקורו בבנגלדש, שביקש אנונימיות למען הבטיחות סיבות, הצהירו כיצד ניתן היה למנוע את אסון ראנה פלאזה אם לא היה לחץ הייצור לייצר ביגוד בזול ו בִּמְהִירוּת.
"יום אחד לפני הקריסה ראיתי איך המבנה רועד. ראיינתי יצרני בגדים שאמרו שהם מפחדים מאוד לעבוד במקום כל כך לא יציב ", אמר העיתונאי לקסיאס.
למחרת, בדיוק כשצעירות נכנסו לבניין למשמרת הבוקר, הוא נפל וגבה את חייהן של 1,132 מהן.
כשאני שואל את קסיאס מדוע נראה שהבנגלדשאים לא כל כך מתייחסים לאתר של הקטלניים ביותר כישלון מבני בהיסטוריה, הוא ענה, "מותגים השקיעו הרבה כדי להפוך את התווית לדימוי של בְּטִיחוּת. אם יש הרבה התמקדות ברנא פלאזה, זה לא טוב לעסקים ".
בדיוק כמו העלווה שגדלה באתר Rana Plaza שנשכח כעת, תעשיית האופנה המשיכה הלאה והבטיחה לעולם שהענף מעתה יהיה בר קיימא.
קבוצת נשים העובדות במפעל ג'ינס בבנגלדש.
צילום: קלאודיו מונטסאנו קסיאס/באדיבות רימייק
אולם ברגע שמגיפת הקוביד -19 פגעה, רבים מאותם מותגים שהיו מעורבים בהתמוטטות ראנה פלאזה, כולל פרימרק וולמארט, ביטלו הזמנות שהופקו וכבר בייצור, גורם למחסור נזילות חמור למפעלים שבתורם אינם מסוגלים לשלם ליצרני הבגדים שלנו. נשים הפגינו ברחובות דאקה, ללא יכולת להתרחק בבטחה. רבים מקבלים שכר מופחת בעוד שאחרים לא שולמו כלל. מדובר בנשים ללא חסכונות, גישה לבריאות או ביטחון תזונתי.
בניסיון לחזור לאתר Rana Plaza, Casillas נאלץ לקפוץ על קיר כדי להיכנס, כיוון שהקרקע היא רכוש פרטי.
"אם אתה חופר בין השיחים," אמר, "עדיין תוכל למצוא תוויות אופנה". תוויות אלה מצביעות על ייצור בגדים בנטון, ג'יי סי פני, מקום הילדים, ג'ו פרש, פרימרק, וולמארט ועוד כשהבניין נפל וגבה כל כך הרבה חיים. התעשייה אמנם המשיכה הלאה, אך משפחות הקורבנות יצרו אנדרטה מאולתרת בהמשך הדרך מהאתר המקורי. הם לא שכחו.
ערימת פרחים מיובשים מאנדרטת השנה הקודמת באתר ההנצחה רנא פלאזה. אלה הושארו ככל הנראה על ידי בני משפחה של הקורבנות.
צילום: קלאודיו מונטסאנו קסיאס/באדיבות רימייק
ה נגיף קורונה מגיפה פגעה בכולנו קשה. כשאנחנו צועדים לקריסה כלכלית, דואגים לבריאות שלנו, למשרות ולחיסכון, זה גם הזמן לאיפוס כאשר זה יקרה מגיע לרכישת בגדים זולים וחד פעמיים שאינם מספרים את מלוא המחיר של העלות המדאיגה על חיי אדם ושלנו כוכב לכת.
בממוצע, יצרנית בגדים בבנגלדש לוקחת הביתה 156 דולר לחודש תוך עבודה שעות נוספות "חובה". לשם השוואה, תעשיית האופנה העולמית שווה בערך 2.5 טריליון דולר, ושמונה חברות האופנה העולמיות המובילות כולן להרוויח יותר ממיליארד דולר בשנה. אפילו שבע שנים אחרי רנא פלאזה, יצרניות הבגדים חיות בתנאים לא סטנדרטיים ומרוויחות עוני. מגיפת נגיף הקורונה לימדה אותנו שכאשר עסקים מתכווצים למותגים וקמעונאים, זה הופך להיות שאלה של חיים או מוות למיליוני הנשים שמייצרות את הבגדים שלנו.
פסי רכבת בבנגלדש.
צילום: קלאודיו מונטסאנו קסיאס/באדיבות רימייק
אז מה השתנה בשבע השנים שחלפו מאז ראנה פלאזה? זה נראה הרבה ולא הרבה. כן, המפעלים נעשו בטוחים יותר - אבל המירוץ של האופנה לתחתית נמשך, ושומר על יוצרי הבגדים שלנו לכודים בעוני ללא רשתות ביטחון.
כקונים יומיומיים, יש לנו את הכוח ברגע זה של איפוס לדרוש הגנה טובה יותר על העבודה והסביבה. יש לנו את הכוח להצביע בבחירות, אבל גם לבחור להצביע בקולותינו והדולרים שלנו עבור המותגים שלא הפנו עורף ליצרנים. רק לפני שבע שנים איבדנו 1,132 חיים צעירים שעבדו בזעם לתפור בגדים שבכל מקרה עתידים להגיע למזבלות. אל לנו לשכוח את האנשים הפגיעים ביותר בעולם במהלך המשבר הזה.
מאמר זה נכתב על ידי איישה בארנבלט וצ'לסי גראסו מ מַהֲדוּרָה מְחוּדֶשֶׁת, ארגון ללא מטרות רווח שקיים כדי לשפוך אור על הפרות זכויות האדם ועוולות סביבתיות שנגרמות על ידי תעשיית האופנה.
הישאר מעודכן לגבי הטרנדים, החדשות והאנשים המעצבים ביותר את תעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי שלנו.