עבר יותר מדי זמן מאז הפרק האחרון שלנו של "איך אני מצליח, "אז אנחנו מחיות את הסדרה עם זוג מעצבים צעירים במשימה. עיצוב ג'סי פינקלשטיין וקייטי קינג JF & SON, קו שהשיקו לפני קצת יותר משלוש שנים ומוכרים מחנות LES שלהם ברחוב קנמרה 19. הקו מתמקד בטקסטיל יפה ובעבודת יד, אותם הם מייצרים מתוך הסטודיו שלהם בניו דלהי. מכיוון שהגלובליזציה והייצור הזול בחו"ל מכריחים למרבה הצער מעצבים רבים לייצר חלקים או את כל הקולקציות שלהם באסיה כדי להישאר תחרותיים ורווחיים (למרות שאנו משבחים) המעצבים הרבים שעושים מאמצים לשמור על ייצור רב ככל האפשר במחוז הבגדים בניו יורק), המשימה מאחורי JF & SON הייתה למצוא דרך לייצר באחריות חוּץ לָאָרֶץ. הנה איך הם גורמים לזה לעבוד.
איך נפגשתם? ג'סי: נפגשנו במפעל במחוז הבגדים-זה היה זוהר מאוד. קייטי עבדה באותה תקופה בחברה אחרת והחברה שלי התחילה להתאחד ואז קטי ואני התחלנו לדבר והבאתי אותה וזה הפך לדבר חדש. התחלנו בניסיון להבין איך עושים ייצור בחו"ל בצורה אחראית. באמת שלא היה לי מושג מה אני עושה עד שקייטי באה. למדנו בעבודה כשעבדנו יחד. היה אולפן בדלהי שהתחלנו לפני כמעט שש שנים וזה היה שישה אנשים. כשקייטי עלתה על הסיפון ארגננו מחדש את האולפן ועכשיו אנחנו ב -60 איש.
מה הרקע האופנתי שלך? קייטי: התחלתי כמגמת עיצוב תלבושות, זו התואר הראשון שלי. חשבתי שאני רוצה לעשות את זה הרבה זמן אבל באמת התעניינתי בדרך שבה הדברים מתנהלים עשה-יצירת דוגמאות ועטוף-אז חזרתי לבית הספר לפרסונס, קיבלתי תואר חדש ואז פגשתי את ג'סי בבית ספר בית חרושת. זה נקרא התאמה.ג'סי: למדתי מדעי המדינה ואמנות חזותית בבראון, ואז עברתי לגירסה של DC במשך שנה שבה הייתי ממש אומללה בעבודה בחברה גדולה. זו הייתה שנה מאוד קשה בשבילי ובעוד שהיא סיפקה את הצד שלי במדעי המדינה הצד השני כרסם אותי. האנשים שלי עושים הרבה עבודה בחו"ל (ובהודו) כך שתמיד הייתי בקשר עם מה שהם עשו. באמת התעניינתי בעיצוב עסק שיכול לעבוד בחו"ל באחריות אבל זה יכול להיות גם עסק קטן. ואופנה בשבילי היא החוויה המיידית והקרבית ביותר של עיצוב.
איך התחלת? ג'סי: חלק מהכסף הגיע מהעבודה הקודמת שלי ב- DC וחלקו הגיע מאנשים שלי שהיו נדיבים באמת להלוות אותו. לאחר מכן הקמנו בהודו, התחלנו עם האדון הזה שניהל את חטיבת הטקסטיל של מה שיהיה FIT אבל בדלהי.
למה הודו? ג'סי: החלטנו על הודו כי בהודו יש את ההיסטוריה המגוונת והמגוונת והעצומה ביותר של עבודת יד ופיתוח טקסטיל. לא רק לכל מדינה, אלא לכל כפר בכל מדינה יש טקסטיל משלהם. אז זה היה ברור לנו שהודו היא המקום בו עלינו להתחיל. ודלהי מכיוון שזו בירת הטקסטיל וההלבשה של הודו וכל המשאבים ממוקמים בה.
מה הדבר הכי מדליק שעשית כדי להבטיח את הצלחת החברה? ג'סי: הייתי אומר שהדבר הכי מסוכן שעשינו היה לפתוח חנות באמצע המיתון.
קייטי: הפסקנו סיטונאות ופשוט הכנסנו את כל הביצים שלנו לחנות, ורק קיווינו שזה יעבוד וזה הצליח. הבעיה בייצור היא לעתים קרובות שיש כל כך הרבה מתווכים ואתה מנותק מהאנשים שמייצרים את הבגדים. כך הרגשנו לגבי הסיטונאי. הרגשנו מנותקים מהלקוח. כשיש לך אולם תצוגה וקונים וחנויות אתה אף פעם לא באמת יודע מי קונה את הבגדים שלך.
ג'סי: זה מגיע לעקרון הפתיחות הזה. לקוחות היום מאוד רוצים להיות מעורבים במוצר שהם קונים-זה כמו תעשיית המזון. שקיפות היא מילת המפתח. חשבנו 'בואו נשמור את זה אנכי ונעשה הכל בחנות'. זה גם מעורב את הלקוחות. כרגע יש לנו עסק הזמנת לקוחות משגשג שבו לקוחות יכולים להיכנס ולראות אותנו מעצבים ולא רק לשנות בגדים למידותיהם, אלא גם לשנות את הצבע וההדפס.
קייטי: לא ידענו כיצד אנשים יגיבו. פשוט הצענו, ואנשים מאוד אוהבים את זה. אנשים רוצים להיות מחוברים יותר לאופן שבו הדברים שלהם עשויים ולמה שהם לובשים.
מהם האתגרים הגדולים ביותר שלך? ג'סי: שטח. האתגר הגדול ביותר שלנו הוא שיש לנו את שתי החברות האלה ושתיהן, תודה לאדון, מצליחות די טוב, וקשה לאזן. אנחנו צריכים יותר מקום בדלהי.
JF & SON היא שתי חברות? יש שני חלקים ל- JF & SON: יש את חברת העיצוב שלנו ויש לנו חברת ייעוץ והפקה אז אנחנו עובדים עם מעצבים ועושים פיתוח וייצור. אנו מבצעים את כל עבודות היד והחרוזים והרקמה. אנו מתייעצים לקראת טקס הפתיחה, פט פילד, אנו מוכרים דוגמיות לוונה קאווה, הגאפ, DKNY, כך שמדובר בתוויות גדולות וקטנות. אנו עוסקים בייצור בחו"ל שהוא באיכות טובה, נעשה בזמן, אך הכי חשוב, נעשה בצורה אחראית. אחראי במובן זה שכולם מקבלים פי שלושה משכר המחיה וכולם מתייחסים אליהם כיחידים יצירתיים, לא רק לאנשים שעשו משימות חובה. חשוב שלכל אחד תהיה איזושהי אוטונומיה לגבי מה שהוא עושה ושאנחנו מחוברים לכל שלב בתהליך.
מה הן המטרות שלך? ג'סי: מטרת החברה היא למעשה שיהיו הרבה מהאולפנים הקטנים הללו בפיתוחים שונים מדינות שעובדות עם אנשי מלאכה מקומיים כדי לנצל את הכישורים המקומיים ואת המלאכה שיש להביא אליהם חנות. אז התחלנו בדלהי רק בגלל שהיא תופסת רשת כל כך רחבה. אנו מקווים שאולי יום אחד, וייטנם.
מי הכי עזר לך בדרך? ג'סי: פעם עבדנו עם קוס ואן דן אקר. הוא המציא את הסוודר של קוסבי.
קייטי: הוא היה ממש גדול בשנות ה -70. הוא ראה את הדוגמאות שלנו וממש התרגש ורצה לעבוד איתנו אז לקחנו אותו לאולם התצוגה שלנו והוא היה כמו, 'לא, לא, לא, זו לא הדרך שבה אתה רוצה לעשות את זה, אתה צריך שתהיה לך חנות ותעבוד מהמצב שלך חנות.'
ג'סי: והסתכלנו עליו כמו 'אתה משוגע' ואז פתאום, אני לא יודע למה, היינו בדיוק כמו 'בורג את זה'.
קייטי: חשבנו על זה וזה התחיל להיות יותר ויותר הגיוני.