שלושה מבטים מאת ג'יי.וו. קולקציית אביב 2016 של אנדרסון. צילום: Imaxtree
"זו העונה של אוי."
כך אמר קונה מוכר אחד שיצא מהתצוגה ביום השני בשבוע האופנה בלונדון, והביע מילולית של תחושת נפש בקרב הקהל. אחרי שבוע דל בניו יורק, שם האוספים באופן כללי חסר גם טרנדים וצבע חדשים, לונדון פתחה בסדרה של מופעים שלמרות חריג אחד או שניים, הם התמוטטו.
ואז ג'יי.וו. אנדרסון הציג את קולקציית אביב 2016 שלו בשבת אחר הצהריים, ומצב הרוח השתנה. למרות שאנדרסון, בן 31, הוא כיום המנהל הקריאייטיבי של שני בתי אופנה-הן הלייבל שלו, בלונדון, והן לואו שבבעלות LVMH, שבסיסה מדריד - הוא ממשיך להביא רעיונות חדשים לשולחן בעודו מצטיין מבחינה מסחרית עם הסריגים שלו, מה שהופך אותו למועדף בקרב מבקרים וגם קונים. המופע בשבת הביא תערובת של חולצות חזייה, מכנסי הרמון, כתפיים גדולות, סלסולים והדפסים נועזים, אמנותיים, שהיו מקומטים ומרופדים, ונתנו שמלת בוסטי כחולה מפלדה מקצה זינג עכשווי, בעוד שכבות -על טהורות הוסיפו רכות גסה לזוג שילובי סוודרים ומכנסיים תואמים. ביניהם היו חלקים שסביר להניח שיהיו פופולריים בקרב קונים וקונים: סוודרים עם צווארונים מפוצלים ושרוולי פעמון, מעילי מסילה חדים עם לוחות סרוגים ומגפיים בעלי ריבוע. אף על פי שצורות הבגד לא היו חדשות כלל, הטיפולים של אנדרסון בהן היו - ובכל זאת הכל נשאר נאמן לאסתטיקה של הלייבל שלו.
מבט מקולקציות אביב 2016 של מרי קטראנץ, רוקסנדה ופיטר פילוטו. צילום: Imaxtree
מעצבים אחרים היו במצב נפשי דומה. מרי קטראנצו, שראתה את גבולות האולטימטיביות - הקוסמוס - להשראה העונה, ייצרה קולקציית שמלות מעוצבות מבוך של תחרה, רקמה, צנרת מתכתית, פניני כרום והדפסים דמויי תכשיט שהתחרו במלכותו של לילה זרוע כוכבים שָׁמַיִם. הדפסי פרחים ושרוולים רופפים מזכירים את הלבוש הרומני; אבל אף תקופה ברומניה לא ייצרה בגדים שנראו כאלה. רוקסנדה Illincic הציעה קולקציית שמלות ומפרידים נשיים שמחשפונם וחצאיות השכבות שלהם נחתכו בצורה מדויקת לצורות גיאומטריות חדשות; בזמן כריסטופר קיין, שהמשיך להתייחס לאוספי העבר שלו, השתמש בגזרות בדרכים חדשות, ולא עורר סקסיות, אלא, בהתאם לנושא שלו "התרסקות ותיקון", נזק. חצאיות פלסטיק שקופות עם פסטלים נראו גם הן מודרניות. בזמן בורבריקולקציית אביב 2016 עיצבה מחדש את המועדפים בעבר, כמו שמלות ברודריי אנגלייז ומעילים בסגנון צבאי, היא נמנעה מהתייחסויות ספציפיות לעשור. וכן פיטר פילוטוהפיקה קולקציה שכמו רוקסנדה ואניה הינדמרץ 'שילבה את הנקבה עם התמקדות בגיאומטריה כדי לייצר בגדים בעלי משיכה מסחרית חזקה. רעיונות טריים היו מתעוררים גם בקרב מעצבים צעירים כמו זוכה פרס LVMH תומס טייט, מרקס אלמיידה ואלכסנדר לואיס.
סימון רושה, ארדם וג'יילס העניקו השראה להיסטוריה של התלבושות האנגליות בעונה זו. צילום: Imaxtree
אבל לא כל מעצב בלונדון עין שלו או שלה נוקטת בעתיד. אמיליה ויקסטד, סימון רושה, ארדם ארדם מורלוג'לו, דיקון ג'יילס ג'יילס ואמו של פרל איימי פאוני צללו עמוק לתוך דברי ימי תלבושות האנגלית - חלקן בהצלחה, אחרות לא. סימון רושההחצאיות המלאות, השרוולים התפוחים והסלסולים הונחו יפה על גופות וחבילות תחפושת בעלות תחושה גומי ומודפסת בתלת-ממד, וכך גם הצווארונים המעוטרים בפאי ופרחי ורוד זעירים של אֵם הַפְּנִינָהשמלות בהשראה ויקטוריאנית עם פרטים ספורטיביים כמו חפתים מצולעים. ארדם גם הלך ויקטוריאני העונה, חשף כתפיים ומרכזות וצירף מעילים אופנתיים יותר כדי לשמור על דברים עכשוויים. בינתיים, שטיח אדום יקירי אמיליה ויקסטד, שדחפה את עצמה לחקור צלליות חדשות העונה, סיימה עם אוסף של שמלות כבדות שהיו יותר "תחפושת תקופתית" מאשר אופנה. ג'יילס, שהציג מתחת לתקרות הצבועות ברובנס של בית הנשפים של וייטהול, אימץ את הנושא הזה במלואו, והפיק אוסף שהיה להפליא טיודור, וביניהם בגדים (שמלות פרחוניות משוחררות, חולצות פפלום רקומות, חותלות מודפסות וחצאיות משי) שיכולות לעשות את דרכן בקלות לחנות קוֹמָה. זו הייתה ההצגה היחידה שהשתתפתי בה החלו מחיאות הכפיים לפני הגמר, כאשר קארן אלסון ג'ינג'ית יצאה בשמלת מיקרו קפלים בחיתוך לייזר הראויה למלכה הגותית אליזבת הראשונה.
אז, זו הייתה עונה טובה בלונדון, וזה היה מעורר השראה לראות מעצבים משתדלים להביא רעיונות טריים לשולחן - ליצור מקוריים, מודרניים או לפחות בגדים מתחשבים, במקום לשפץ מחדש את הטרנדים של שנות ה -60, ה -70 וה -90, כפי שעשו מעצבים רבים כל כך בעונות האחרונות. נקווה שמעצבים במילאנו ובפריז חשים שאפתנות דומה.