אני נהנה ממש ב שבוע האופנה בלונדון. הנה למה:
1. מקום הטופשופ. יחד עם שלו ייחודי הצגה, טופשופ נותנת חסות לא מעט מעצבים מתפתחים, כולל פיטר פילוטו, ריצ'רד ניקול, ומרי קטראנצו. המקום עצמו-שוק בילינגסגייט הישן בעיר-אוורירי ומלא אור, אבל מה שבאמת מדהים הוא האוכל. כֵּן. לא רק שב- Topshop יש מים ללא הגבלה, שמפניה ואספרסו בהישג יד, הם גם מגישים תפריט חדש לכל מופע. כמו, תפריט בן ארבע מנות כולל קוקטייל ייחודי. (הבוקר בפיטר פילוטו, זה היה יוגורט וגרנולה, חטיפי בייקון, מאפינס שזיפים ומיץ תפוזים סחוט טרי. אתמול בלילה בריצ'רד ניקול זה היה זיתים, שרקוט, גבינת ברי כמהין... הרשימה נמשכת, אבל אתה מבין את הנקודה.) בכל מקרה, הכל בחינם. זה נכון-חינם.
2. ההרשמה היא עניין של מה בכך. אני אפילו לא נרשם רשמית לשבוע האופנה בניו יורק כי זה כל כך כואב. בלונדון, זה הכרחי כי אתה נסרק בכל פעם שאתה נכנס לחדר חדש בבית סומרסט (התשובה שלהם למרכז לינקולן.) החדשות הטובות? זה לוקח 2 שניות. פשוטו כמשמעו. הם לוקחים את תעודת הזהות שלך, מחפשים אותך והכרטיס שלך מופיע באורח קסום. ההרשמה גם נותנת לך גישה לאוטובוס האופנה-מציל חיים לאלו מאיתנו שלא תמיד יש להם גישה לרכב.
3. טרקליני עיתונות. Somerset House מתגאה בטרקלין עיתונות גדול, בו הם מגישים קפה, מים חינם, וכן אוכל! ה- wifi למעשה עובד ותמיד הוא עמוס-אך לעולם לא גַם צָפוּף. היכולת להיכנס לשם לשעה -שעתיים הופכת את העבודה שלי לקלה יותר. יש להם גם "בר בלוגר" עם המון מחשבים ניידים זמינים לשימוש.
4. המסיבות הטובות ביותר. אני נוהג לשלוח כתבים אחרים למסיבות בשבוע האופנה בניו יורק, בעיקר כי אני מיואש מכדי ללכת, אבל גם כי אני לא אוהב במיוחד ללכת. (ברור שיש חריגים לכלל הזה, כמו Rag & Bone.) בלונדון המסיבות ממש כיפיות! אני רוצה ללכת! אני לא תמיד עוקב אחרי-אמש כיסתה עבורנו אמילי את הבש של מולברי מכיוון שלא יכולתי להתקלף מהמחשב-אבל אני רוצה ללכת! הלילה יש א אהבה מסיבה עם אלכס וואנג, א אַחֵר מסיבת מאג, מסיבת לינדה פארו, מסיבת האפטר של ג'יילס... כל כך הרבה. ולמעשה אני מתרגש מהם, אפילו עם שש שעות שינה מתחת לחגורה שלי.
5. אוליביה פאלרמו. אוקיי, לא אוליביה במיוחד, אלא הרעיון של אוליביה. הבריטים אוהבים את הסלבריטאים שלהם, ויש הרבה מהם. השורה הראשונה כאן היא כל כך אקלקטית-מקירסטן דאנסט ועד סמנתה קמרון, שישבתי לידה היום בהולי פולטון-וזה מוכיח לי שהבריטים אינם אלא סנובים.
נ.ב: תודה גדולה ל סברובסקי על חסות הטיול שלי ל- LFW.