לפרק השני של החדש שלנו תכונה, "איך אני מצליח", אנו מציגים את ג'ודי ודניאלה סניידר, האחיות מאחורי תכשיטי DANNIJO. ג'ודי, 28 ודניאלה, 25, עזבו את עבודתם כדי להשיק את הקו שלהם בדצמבר 2007, וברגדורף גודמן אסף את דניג'ו במרץ 2008. כיום, DANNIJO נמכר בכל מקום, החל מהנרי בנדל ועד הארווי ניקולס הונג קונג, ומצא מעריצים בנטלי פורטמן, בלייק לייבלי וביונסה.
למה תכשיטים? דניאלה: כשאחותי ואני היינו בני נוער מצאנו את ערכת הכלים הרפואיים של אבא שלנו ולמדנו את עצמנו איך לעשות איתם עבודות תיל והתחלנו לייצר תכשיטים לכל החברים שלנו.
ג'ודי: כשהייתי במכללה פתחנו בוטיק בג'קסונוויל, פלורידה-מאיפה אנחנו מגיעים-כדי למכור את התכשיטים שלנו. שמנו לב שיש לנו עוקבים ושהוא מתקבל היטב. מה הרקע האופנתי שלך? ג'ודי: לעמותה של דניאל, LWALA, עשינו אוסף קפסולות של התכשיטים שלנו לגאלה הגדולה שלה לגיוס כספים. אוסף הקפסולות התקבל ממש טוב אז החלטנו שזהו עכשיו או לעולם לא-עלינו להתפטר מהעבודה ולנסות. ניהלתי מכירות של מותגים פרטיים בנעליים של סם אדלמן ואחותי ניהלה מכירות פרטיות לחברת תכשיטים משובחת. אז שנינו עבדנו באופנה והיינו שאפתנים. החלטנו שנתן לו שישה חודשים עד שנה, ואם זה ימריא מצוין, אם זה לא לפחות אנחנו יודעים שניסינו. אין שום נזק בלנסות. הדבר המפחיד ביותר הוא שגרנו בניו יורק, אחת הערים היקרות ביותר בעולם, וקשה שאין לנו עבודה. אבל אתה צריך להשקיע את כל התשוקה והאנרגיה שלך ולמזלי זה עבד.
מהו העמותה הזו, LWALA, וכיצד היא הפכה לעסק תכשיטים? דניאלה: בקיץ 2006, נסעתי לקניה במהלך התמחות שהייתה לי ברשת פיננסיית נשים זו בשם 85 Broads. הפרויקט שלנו לקיץ הוא ליצור סרט דוקומנטרי שמדבר אל הדור שלך. חבר שלי מוונדרבילט שהיה בבית הספר לרפואה איבד את אמו ואת אביו לאיידס. הוא היה מהכפר הזה שנקרא לוואלה שנמצא במערב קניה ושכנעתי את הבוס שלי לשלוח אותנו לקניה לעשות סרט תיעודי על יוזמות נשים ואיידס באפריקה. בסופו של דבר החזרנו את הסרט התיעודי למדינות והשתמשנו בו לגיוס תרומות למתקן הבריאות הראשון שלהן. המצאתי ראשי תיבות - לחיות עם שאיפה לכל החיים - לייצג את שם הכפר. הרעיון מאחורי LWALA היה לגרום לצעירים להשתמש בתשוקה ובכישרון שלהם כדי להשפיע על שינוי. מכיוון שהיה לי ולג'ודי עבר של עיצוב תכשיטים, החלטנו לעצב קולקציית תכשיטי קפסולה לגאלה הגדולה שלנו לגיוס כספים וזו הייתה הצלחה אדירה.
אחד ממייסדי LWALA הלך להרווארד והיה חבר עם נטלי פורטמן בהרווארד. נטלי פורטמן חתמה על הסיפון לתמוך ביוזמה, ובגאלה שלנו לגיוס תרומות בנובמבר 2007 היא ענדה את התכשיטים והזכירה אותם ב ניו יורק מגזין. זו הייתה ההתחלה.
מה הייתה הפריצה הגדולה שלך? ג'ודי: היה לנו חסכון אישי והלוואה משפחתית קטנה והקמנו את החברה עם כ -35,000 דולר, וזה לא הרבה כדי להקים חברה. הקמנו את החברה מהדירה שלנו ברחוב סן מרקו, כך שזה היה ממש שורשי ואורגני. היה לי חבר טוב שהיה רואה חשבון והפך למנטור העסקי שלנו ועזר לנו לאורך כל הדרך. עם רקע מכירות ידענו שזה נהדר לקבל באז ולחץ אבל עד שלא תהיה לך מכירה, שום דבר לא יניע את העסק שלך או יגדיל אותו. אז דניאל ואני שמנו את המיקוד שלנו על להיות אסטרטגיים באמת עם תוכנית המכירות שלנו ולהתחיל בחנות ש בעל מוניטין רב והיכן שאנשים אחרים יחפשו מעצבים חדשים וחדשים מגמות. אז הכנסנו את האנרגיה שלנו לברגדורף כחשבון הראשון שלנו.
דניאל: כל כך ישר מהפגישה הזו עם רואה החשבון שלנו אחרי שהוא אמר לנו, "צא ותבצע מכירות", אמרתי, "בסדר אנחנו הולכים של ברגדורף. "היו לנו את כל התכשיטים שלנו כי הבאנו אותם להראות לרואה החשבון שלנו, אז ג'ודי ואני קפצנו במונית ופנינו לכיוון של ברגדורף.
ג'ודי: כאן היא חסרת פחד.
דניאלה: התקשרתי לברגדורף בדרכנו וקיבלתי את עוזר הקונה בטלפון (כבר שלחנו ואימייל וקיבלנו את התקן "אנחנו לא מעוניינים ב הפעם "תגובה) ואמרתי," זאת דניאלה מדניג'ו, אנחנו רק באים מפגישת יחסי ציבור, נשמח לחמש דקות מזמנך לקבל את עצתך. "אז אמרה בסדר גמור. אנו יודעים שברגע שנפגשנו איתה, המוצר שלנו היה מדבר בעד עצמו. אין ספק שזה היה מזל. אבל ברגע שקיבלנו את הפגישה היא קיבלה אותנו, את הסגנון שלנו, את האישיות שלנו, והיא אהבה את היסודות של מה שראתה, היא אמרה שזה היה קצת עצבני מדי עבור הלקוח של ברגדורף. אז עשינו אסטרטגיה איתה ושאלנו אם נוכל לחזור ולהראות לה אוסף חדש. היא אמרה, "תוך כמה זמן?" אמרנו: "בשבוע הבא". אז נתקנו.
אנחנו בניו יורק וזה מרוץ חולדות וידענו שאתה באמת צריך להיות אסרטיבי כדי לפרוץ את הדלתות ולומר "זה המותג שלי, זה מה שאני עושה".
מה הדבר הכי מדליק שעשית אי פעם בקריירה שלך, אחרי שהופעת אצל ברגדורף? ג'ודי: דניאל פגשה את מילה יובוביץ 'בחדר האמבטיה של מלון באוורי ושלחה את תכשיטיה באותו לילה בשתיים לפנות בוקר והיא לבשה אותם למחרת בבוקר בראיון.
דניאל: היא אהבה את השרשרת שלי ולכן זו הייתה הזדמנות לומר, "אוי אתה צריך לענוד אותה?" עדיין יש לי אותה מנטליות עד מתי אני רואה מישהו שלדעתי יתאים מאוד לדאנג'ו-וזה לא כולם-אני אלך ואקריב את עצמי במראה של כְּלִי. כי לא אכפת לי. זה לא שאני מנסה לגרום להם ללבוש חבילת תיק.
ג'ודי: אני מתחבאת בפינה כשהיא עושה זאת.
מי עזר לך ביותר בדרך? ג'ודי: אף פעם אין רק אדם אחד כי יש כל כך הרבה דברים שקשורים לפתיחת עסק. רואה החשבון שלנו היה ממש מועיל, ברור שהקונה אצל ברגדורף שהרים את השורה, הראשון שעורך שכתב עלינו. זה היה שילוב של אנשים. וההורים שלנו היו תומכים-עצבניים-אבל תומכים.
דניאל: תומכת ברגע שקיבלנו את זה של ברגדורף!
מה האתגרים הכי גדולים שלך עכשיו? דניאל: עכשיו אנחנו בנקודה שבה יש כל כך הרבה הזדמנויות, זה לדעת אילו לדחות ואילו מהם לנצל כי אתה יכול להפיץ את עצמך דק מדי כמותג ולא להגיע לשום מקום. הידיעה עם אילו שותפויות ללכת הן אתגרים שעומדים בפנינו מדי יום.
ג'ודי: סירבנו לעבוד עם מעצבים שלא חשבנו שהם מתאימים. עד ש- DANNIJO יוכר בשם מותג הלייף סטייל הזה שיש לו מותרות נגישות, אתה לא רוצה לבלבל את הלקוח שלך. שיתופי הפעולה כל כך גדולים וזה נהדר אבל אתה צריך לוודא שזה תואם את משימת המותג שלך.
היכן אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים? ג'ודי: הקמנו את החברה הזו כי לא ראינו שום דבר אחר בחוץ שזה זה אסתטי-דניאל יותר בוהמית והשראת רוקנרול ואני קצת יותר קלאסית ו שמרני. אנחנו תמיד שואלים את כולם "מה תווית תכשיטי האופנה האהובה עליך?" ורוב הנשים לא יודעות לענות על שאלה זו. אז אני חושב שזה אומר משהו על השוק שאנו נמצאים בו כרגע שאין מותגים הידועים כמותג אביזרים. אז אנחנו משקיעים את המאמצים בידוע כמותג אביזרים נלווה.
וכבונוס נוסף, הנה סרטון בלעדי מאחורי הקלעים של אוסף הסתיו של DANNIJO: