- מְעוּדכָּן:
- מְקוֹרִי:
לונדון-קולקציית הגברים של ג'ונתן אנדרסון הפסיקה במקום בו הסתיימו נשים שלו בשבת. כמה מהמבטים היו מראות זה לזה, וכמובן שלא היו כאלה. (גם אם אנדרסון ישמח להכניס בחור לכלה, שמלת אחידה מצוידת עשויה להיות קצת קיצונית.) מעניין לגבי בגדי הגברים של אנדרסון הוא שהוא נשי, ובכל זאת אני יכול לראות יותר מסתם ללבוש דנדים זה. אולי זה קשור לצלליות המרובעות שלו. אפילו הדפס חירות יכול לעבוד על "אחי" אם הוא נלבש מתחת לז'קט אופנוענים.
- מְחַבֵּר: לורן שרמן
לונדון-העשן הגדול הוא מקום כה מרגש לאופנה כרגע, וג'ונתן אנדרסון הוא אחת הסיבות לכך. המעצב הצעיר הציג היום את קולקציית הנשים שלו בבית סומרסט, המטה הלא רשמי של שבוע האופנה בלונדון. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הציג נשים בנפרד מגברים. וזו הייתה הבחירה הנכונה, מכיוון שהיא נתנה לאנדרסון יותר מקום לעשות קטעים פחות אנדרוגניים. בעונה שעברה ילדתו הייתה זבל גראנג ', לבשה הדפסי ליברטי וסוודרים טלאים. העונה, היא תלמידת בית ספר קשוחה משנות ה -90, עם סוודרים של אמהיר ומגפי עבודה מעוטרים בציפי פרווה ורודה, כחולה או לבנה.
ג'יי.וו. המופע של אנדרסון כונה "סמיולוגיה של העצמי". עכשיו אנחנו לא רוצים לדבר סמנטיקה, אבל זה קצת סיקרן אותנו. הערות ההצגה היו מורכבות לא פחות, ותיארו את המופע כ"בדיקה של כימיה קקופונית, פיוס ניגודים באמצעות דו קוטביות מרקמת על מנת להשיג היפר -נורמליות, החדש נוֹרמָלִי."
LONDON-אופנה בלונדון היא חלקלקה לעתים רחוקות. כריסטופר ביילי אכן מחליק בבורברי, אבל המנטורית שלו היא דונה קארן, לא מעצבת בריטית נוספת. אז למרות שיגר הוא בית מיושן בדומה למקבילו המסומן, זה לא מפתיע האוסף של מנהל הקריאייטיב סטיוארט סטוקדייל היום היה מינימליסטי, עשיר למראה, אבל גם קצת מקומט. וזה לא דבר רע.
ריצ'רד ניקול קרא את שנות העשרים והספורט כהשראת סתיו 2011, וניתן היה לראות את האזכורים האלה בצלליות שלו-מותניים, מעילי בייסבול, ראגלאנים ושרוכים. אבל יש בגדים בבגדים של ניקול שרק קרפי משי וסאטן משי-חתוכים בקפדנות-יכולים להעניק. המחשוף הגבוה היה די כיווני-אנו צפויים לראות יותר שמלות וחולצות נעות כלפי מעלה. והרכבות-חתוכות בזוויות חדות של 90 מעלות-הביאו משמעת לסגנון שלא נראה במסלולים אחרים.