ד"ר סימון אוריין. צילום: באדיבות
בסדרה ארוכת השנים שלנו "איך אני מצליח", אנו מדברים עם אנשים שמתפרנסים בתעשיית האופנה והיופי על האופן שבו פרצו ומצאו הצלחה.
אני מודה שהייתי קצת נבוך כשפגשתי את ד"ר סיימון אורייאן בספא הרפואי שלו באוורלי הילס אפיונה ביום חמישי האחרון, לאחר שעות. עד לא מזמן, למעשה לא הייתי אחד מ -3.6 מיליון העוקבים שלו באינסטגרם, אבל ראיתי אותו אינספור פעמים בסרט "Keeping Up with the Kardashians", שם קים, קורטני, חלוה וקריס צולמו כולם כשהם מקבלים את חתימתו טיפולים אסתטיים ללא ניתוח בחדרים הלבנים שבהם. במשך שנים, הוקסמתי מאוד לקיומו של מקום כמו אפיונה ומהאירוע והנוחות איתם נכנסה המשפחה המפורסמת הזו כדי להתמלא במחטים ולייזרים.
היום, זריקות ו המפעלים דמויי ספא בהם הם מנוהלים הם הרבה יותר דָבָר רָגִיל ממה שהיו כאשר אוריין התחיל להופיע בטלוויזיה בריאליטי. אפשר לומר שהוא היה חלוץ בסיוע לנרמל את ההליכים האלה, אותם הוא מצלם לעתים קרובות בפירוט גרפי ופוסטים אליהם אינסטגרם, שם יש לו בקלות את המעקב הגדול ביותר מכולם בתחום הרפואי. זה הודות בין היתר לקהל הלקוחות המפורסם שלו, אבל גם החשבון שלו כמעט חינוכי. אורייאן אומר שרבים מחסידיו הם רופאים אחרים.
אבל הוא לא הגיע לכאן בן לילה, למרות שאולי רצה. לאחר שעלה עם משפחתו מאיראן כנער, ויתר על חלומו להיות אמן כדי לעשות משהו "פרגמטי" יותר. הוא למרבה הצער פתח א התאמן מיד בלימודי הרפואה, וחסר הבנה של הצד העסקי והמשפטי של הדברים, הוא התקשה בשנים הראשונות לשמור על האורות. עַל. למרות הפופולריות שלו - בדרך כלל הוא מוזמן כחצי שנה מראש - הוא ספג גם ביקורת על כך שהוא חסר תעודת מועצה, עובדה שהוא שמח להגן עליה.
דיברנו על כל זה, כמו גם כיצד היותו מהגר ואמן משך אותו להליכים אסתטיים, כיצד פיתח את טכניקות החתימה שלו, תהילת אינסטגרם, קו טיפולי העור הסודי שלו וכיצד ליסה ונדרפאמפ עזר לו לבנות את קהל הלקוחות המפורסם שלו. המשך לקרוא להדגשות.
מאמרים קשורים
מדריך מלא לכל ההליכים הקוסמטיים הלא כירורגיים שאנשים מקבלים עבור 'פנים אינסטגרם'
גל חדש של מרפאות הופך את הלייזרים וההזרקות לנגישים יותר - וניתנים לאינסטגרם
תיירות יופי היא תעשייה עולמית פורחת בשקט
האם תמיד התעניינת בתחום הרפואי?
כולם רק אמרו, 'הו, אתה חכם אתה צריך להיות רופא'. אבל לא חשבתי שזה מה שאני רוצה לעשות. הייתי מאוד מוחי, תמיד רציתי להיות אמן. ציירתי ופיסלתי במכללה, עשיתי תואר באמנות. אבל ההורים שלי הגיעו לכאן כעולים, והגעתי לכאן כשהייתי בן 15, 16. אתה נהיה מעשי יותר כילד למהגרים.
ניסיתי לערוך כמה מופעי אמנות וניסיתי לקדם בעצמי את האמנות שלי ואף אחד לא קנה כלום, אז [חשבתי] אני מניח שזה לא יקרה. כשהייתי בן 17 או 18, הייתי גם מאוד מופנם, הייתי ביישן מאוד; גם העובדה שבאתי ממדינה אחרת תרמה לכך. גם נראה שונה מאנשים שגרו כאן. לפני שלושים שנה, זה היה הומוגני מאוד. הרגשתי שאולי אם אראה אותו דבר כמו כולם אוכל להשתלב טוב יותר.
אני חושב שאלו היו ההיכרות הראשונה שלי עם מושגי הכירורגיה הקוסמטית. כמו כן, קצת יותר אחורה כשהייתי ילד ראיתי סרט עם אליזבת טיילור, 'יום רביעי האפר', וזה נשאר במוחי. שאם אתה מזדקן אתה יכול ללכת לניתוח ואתה יכול להיראות צעיר יותר והייתי יכול להשוות את זה ליכולת לחיות ארוך יותר.
כשהייתי בן 17, שכנעתי את עצמי שאני צריך עבודת אף רק כדי שאוכל להשתלב. עבודת האף הזו עזרה לי מאוד, אבל מה שעזר היה גם ש [הרופא] הוא אמן. הוא גילה שאני מפסל, אז הוא דיבר איתי על הפסלים שהוא עושה. וראיתי נתיב שחשבתי שאוכל להשתמש בכמה מיכולות המוח הימני שלי ולהתאים אותו לחלק שהוא יותר פרגמטי. לא היה לי מושג אם אצליח, אבל חשבתי שלפחות אוכל להתפרנס מזה.
מה היו השלבים הבאים?
כשיצאתי מבית הספר לרפואה ידעתי שאני מוקסם מאוד מלייזר. לייזרים היו חדשים בשוק ורוב הרופאים לא ידעו מה לעשות איתם. אז בעצם הקדשתי את חיי ללמוד מה יש לדעת על הלייזרים, וזה נתן לי יתרון עצום מהר מאוד.
חברות הלייזר יצרו איתי קשר כי ידעתי מה לעשות עם לייזרים וכבר היה לי תואר רפואי אז זה די הכניס אותי לאזור נדיר. לא היו לי מטופלים [עדיין], יכולתי לשבת ולחקור ואז להציע תשובות.
אז היית יועץ של חברות הלייזר?
בהתחלה [הייתי] יועץ אבל הייתי מאוד נאיבי, לא ממש ידעתי כמה כסף החבר'ה האלה יכולים להרוויח ממה שאמרתי להם. ואז כמה שנים לאחר מכן, היה לייזר שפיתחתי, שהוא Cool Laser אבל לא היה לי פטנט עליו.
הפיזיקה הפשוטה שלו היא שהיא, במקום ליצור הרבה חום על העור שלך, היא יוצרת את החום שמתחת לעור שלך, כמה שכבות מתחת. היתרון העצום של זה הוא שכמובן שאתה לא נשרף אבל אתה מקבל את תופעת הלוואי של זה, וזה מה שאתה רוצה, וזה מטעה את העור שלך לחשוב שזה עתה נשרפת מדרגה שלישית. מבחינתי זה היה הגיוני לגמרי אבל לא הבנתי שלפיסיקאים שאינם מתמודדים עם רקמות אנושיות, זהו מושג חדש. אז, הם אהבו את זה. כעבור שנה או שנתיים הבנתי שיש חברה שמציגה את הרעיון הדומה מאוד הזה שחשבתי 'וואו, מוחות גדולים חושבים אותו דבר'.
אז חזרתי והבנתי שמנכ"ל החברה נמצא במשרדי שנתיים לפני כן. אז, הם קיבלו הרבה מהרעיונות שלהם [ממני]; הם המציאו תעשייה של מיליארד דולר, זו הייתה באמת חברה מדהימה והם הצליחו ממש טוב. בהתחלה הייתי מאוד מריר על זה, אבל למדתי מזה הרבה. הלכתי וקיבלתי פטנט טוב מאוד, ופטנטתי על הרבה דברים שהגעתי אליהם.
מתי זה היה?
זה היה לפני 10, 15 שנים כשמכרתי לראשונה את קבוצת הלייזרים הראשונה שלי. המכירה בפועל של הלייזרים לא הייתה ענקית, אבל זה יצר לי שם גדול, כי עכשיו הייתי ממציא מכשיר. אז הרבה אנשים שרצו לבצע הליכים, הם לא ירצו ללכת לאדם שיש לו את המכונה, הם רצו לבוא לאדם שהמציא את המכונה בפועל.
עכשיו, נתתי לך את הגרסה המבריקה של זה. זה היה הרבה עליות ומורדות, היו הרבה מאוד חודשים שלא היה לי כסף לשלם על שכר הדירה שלי במשרד, או שהייתי צריך לחזור ולעבור לדירת ההורים שלי. חשבתי שאולי קיבלתי את ההחלטה הלא נכונה, כי בהתחלה, לפני 20 שנה כשהתחלתי לראשונה, לא היה מישהו אחר שאוכל לדגמן את [העסק שלי] אחריו.
התרגול שלי היה בעיקר לייזרים אבל אז בשלב זה בוטוקס וחומרי מילוי החלו להיכנס לשוק. התחלתי לעבוד עם אלה, אבל הבעיה עם חומרי המילוי הייתה שהם יקרים מאוד בכמויות קטנות מאוד.
התחלתי לעבוד עם העברת שומן. הבעיה בהעברת שומן היא שזה כל כך בלתי צפוי. אם אתה משמין מחלק מהגוף שהוא שומן באיכות טובה מאוד, זה אומר שכל פעם שאתה צובר קילו חדש, חלק זה של שומן עולה אפילו מהר יותר משאר הגוף.
[לקוחות] היו עולים כחמישה קילוגרמים ופתאום היו להם פני ירח. אז, אז ראית הרבה אנשים מסתובבים ועדיין אתה רואה אנשים מסתובבים איתם כמו פרצופים של צ'ימון, כי הרבה רופאים עדיין מאמינים ששומן הוא מוצר טוב עבור פָּנִים.
למזלי, דיברתי עם הרבה יצרנים אלה והם העלו מספר מוצרים שונים שהצלחתי לערבב ולהתאים וליצור את סוג המראה שרציתי. ושוב, מכיוון שהעובדה שיש לי רקע בתחום הפיסול, היה לי מאוד קל ללכת ולומר שאני רוצה ליצור פנים שנחצבו, הייתי [להתאמן עם] חימר, מבלי לדאוג איך ייראה פנים ואז תראה אילו אזורים אני רוצה שיהיו לי יותר ואילו אזורים אני רוצה שיהיו לי פָּחוּת. והייתי מתרגמת תוצאה כזו לפנים האנושיות.
ואז אני חושב שאנשים ראו [הם יכולים להשיג] תוצאות בלי צורך לבצע קיצוץ ואנשים התחילו לבוא הם הביאו את החברים שלהם, ואת הסלבריטאים, ואז סלבריטאים סיפרו למפורסמים אחרים ואז, הנה אנחנו היום.
בתוך אפיונה. צילום: באדיבות
נחזור קצת אחורה, מתי פתחת לראשונה את אפיונה?
לפני עשרים שנה, זה היה החלק הנאיבי של זה. ברגע שיצאתי מהתושבות חשבתי 'כמה קשה זה יכול להיות? אני רק הולך לפתוח אימון ואנשים שבאים, אני הולך לטפל בהם״. למרבה הצער, בית הספר לרפואה, כמו רוב בתי הספר המקצועיים האחרים, הם לא מלמדים אותך כיצד לנהל תרגול. עד היום אני חושב שזה היה טיפשי לעשות את זה.
מה היו האתגרים הגדולים ביותר שעמם התמודדת בתחילת הדרך? או טעויות שעשית שהיית צריך לתקן?
בתחילה האתגרים האלה לא היו הבנת החלק העסקי של הרפואה, החלק המשפטי של הרפואה, החלק של שירות הלקוחות במה שאני עושה. חשבתי שבכל חודש נוכל לשלם את החשבונות, וזה לא קרה כנראה בשנה הראשונה בערך, הייתי צריך ללוות כסף מהחברים שלי, מאחי, מאף אחד, מכרטיסי אשראי, הוצאתי את כל כרטיס האשראי רק כדי להמשיך את העסק בפעם הראשונה שָׁנָה. מה שממשיך להישאר אתגר הוא עדיין האיזון של לא לעבוד יותר מדי שעות ועדיין לחיות ולהיות עם איכות חיים הגונה מחוץ ל [העבודה].
כמה צוות יש לך, האם אתה רואה כל מטופל בעצמך?
אני רואה כל אדם שמגיע לתרגול שלנו. אבל, כנראה 50% מהם מטופלים אז על ידי אחיות ועוד 50% על ידי.
אילו טיפולים אתה עושה בעצמך?
אני עושה את כל הזריקות בעצמי. כל דבר תלוי בטכניקה שיש לו יותר קשר לקצת אמנות לעומת מדע. מטופלים מצפים ממני לעשות זאת, ולדעתי קשה מאוד ללמד, להעביר את האמנות שלי או את החוש האסתטי שלי למישהו אחר.
הרבה מטופלים שמגיעים אליי מגיעים מחו"ל כי הם לא יכולים למצוא את האדם הזה. הרבה אנשים, ידוענים שסומכים על העבודה שלי, הם סומכים עלי בגלל מה שהם ראו שעשיתי על פני אנשים אחרים והם רוצים תוצאה כזו שניתן לצפות מראש. ואני לא יכול פשוט להסתכן בכך, אין חלון ענק של טעויות שיכולתי להעביר למישהו אחר.
מי היו לקוחות הסלבריטאים הראשונים שלך?
ליסה ונדרפאמפ [מ"עקרות בית אמיתיות מבוורלי הילס "] הייתה השכנה שלי ואז היא גילתה מה אני עושה. היא אמרה, 'אני יכול לבוא למשרד שלך ולהביא את המצלמות?' ואמרתי, 'בטח'. הם צילמו את זה ובגלל העובדה שאנשים כיבדו אותה והם אהבו את העובדה שהיא לא נראית מלאכותית, הגיעו הרבה אנשים, הרבה מעמיתיה [בתוכנית] הגיע.
ליסה ונדרפאמפ הביאה את ליידי גאגא והרבה מפורסמים שהכירה, וזה נודע. הם ראו פנים של אנשים, הם הבינו שהם לא נראים משוגעים, אז הסוכנים אמרו ללקוחות שלהם וזה יצא.
ואז המדיה החברתית קרתה, כשהאינסטגרם יצא, ואז פגשתי את ג'ונתן צ'בן. הוא לא היה אז Foodgod, הוא נכנס ואמר, 'איך אין לך מדיה חברתית?' אני כאילו 'אה, אני לא יודע'. הוא אמר, 'לא, זה הדבר הכי גדול'. כמו לפני שש שנים בדיוק. הוא אמר, 'שמעת על אינסטגרם?' אמרתי, 'לא, זה אותו דבר כמו Myspace?' הוא אמר, 'לא זה הדבר הכי טוב, זה באמת קורה'. היו לו קרוב ל -80,000 עוקבים והוא אמר, 'אתה יודע מה, בוא נצטלם ביחד ונכתוב משהו ונראה מה אתה לקבל.'
אז, הוא פרסם משהו ומ -80,000 העוקבים שלו, קיבלתי 12,000, אז רק כדי להראות לך כמה אינסטגרם מדהים בהתחלה. אחר כך אמר, 'אני עומד להציג בפניך את קים'. ולמען האמת לא היה לי מושג מי זאת קים, שמעתי על קים קרדשיאן אבל חשבתי שהם חייבים להיות אנשים מאוד רועשים וגסים. מעולם לא צפיתי בתוכנית, אבל ראיתי אותם [במגזינים] בסופר, הנחתי שהם בוודאי רועשים מאוד, חשבתי, 'אוקיי, אם היא רוצה לבוא זה בסדר'.
אז היא נכנסה והגענו לזה ממש טוב, היא הייתה נחמדה מאוד, מתוקה מאוד, מאוד ארצית, והיא אמרה, 'האם זה בסדר אם אביא את המצלמה שלי בשבוע הבא?' אני כאילו, 'כן, תביא זה.' אז היא הביאה את זה ואז היא בעצם פרסמה כמה דברים [באינסטגרם] ואז סוג זה פתח את כל האינסטגרם לאנשים שמרגישים בנוח עם פרסום. דברים.
ואז היא כמובן הייתה מלכת האינסטגרם, של המדיה החברתית, כך שאנשים שעקבו אחריה באו לראות מה אני עושה, והם רצו לקבל את התכונות שלה.
מדוע אתה חושב שהפכת לרופא הרפואי המבוקש ביותר באינסטגרם?
אני חושב שזה בגלל, מספר אחת, אני לא מרפא סרטן, אנחנו לא מראים מקרים רעים, זהו אור הצד של הרפואה, ויחד עם זאת זה קשור, אין אדם שחושב שזה מושך רַע. אז, אם אתה חי בחברה, כולם רוצים להיות מיליונרים או אטרקטיביים, זה רק גורם לך להיות טוב יותר בחברה, טוב יותר בעסקים, טוב יותר במציאת השותף הנכון בחייך.
יש לי קרוב ל -50,000 רופאים שעוקבים אחריי, הם משתמשים בו כעיתון הרפואי האחרון והגדול ביותר. לא בגלל שאני עושה משהו בהכרח טוב יותר מכל אחד אחר, אבל אני מנסה למצוא דברים שהם ייחודיים וחדשים ומרגשים ויעילים ובטוחים. ובמקום לפרסם אותם בכתב עת רפואי שייקח אולי חמש שנים עד שזה יקרה פורסם, ברגע שאני יודע שמשהו יעיל אני מפרסם אותו למחרת, כך שכולם יקבלו את אותה הגישה לזה. זה באמת יצר סביבה נחמדה לא רק למטופלים שלי, אלא להרבה רופאים לתקשר.
איך בוחרים את מי לצלם, איך נראית אותה שיחה?
כל כך הרבה אנשים רוצים להיות בסרטונים וזו הפכה למשימה קשה לבחור ולבחור. אני לא רוצה שיהיו לי 20 אותם הליכים אז אני מנסה לבחור אנשים שיהיו להם תוצאות יפות יותר ואני מרגישים שיכול להיות הבדל [משמעותי] במראה שלהם והם ישמחו עם המראה שלהם תוֹצָאָה. לפעמים הם יושבים מולי ואני פשוט חושב שזה יהיה מאוד חינוכי ואני שואל את המטופל אם יהיה בסדר עם זה.
האם נותנים להם הנחה או משהו בתמורה?
אם זה משהו שאני מבקש מהם לעשות, אני נותן להם הנחה, אז אני נותן להם הנחה כדי לאפשר לי לפרסם את זה.
בסך הכל, איך אתה מרגיש שהמדיה החברתית שינתה את התחום שלך?
בגלל העובדה שזה כל כך שקוף, אנשים מבינים אילו בחירות יש להם, ולכן הרבה יותר קל להם לקבל החלטות. אתה יכול לעשות הרבה בדיקות הפניה מהירות כדי לראות אילו דברים אתה אוהב. אולי אתה אוהב את הדרך שבה אני עושה עצמות לחיים, אולי אתה אוהב של מישהו אחר, כדי שתוכל לראות גלריות של אנשים, זה כמו להסתכל ברזומה שלהם.
נניח שאתה רואה משהו שרופא מפרסם ואתה רואה שהמטופל מפרסם משהו, אתה יכול למעשה לדמיין את המטופל ישירות ולומר, 'מה דעתך?' זה יתרון עצום מאוד.
אבל, כמו לכל דבר אחר, יש לזה השלכות שליליות. אני חושב שהרבה אנשים מנחים שזה עדיין הליך רפואי, זה צריך להיעשות על ידי רופא ברוב המקרים. יש לזה תופעות לוואי, וחשוב מאוד שתתקשר עם הרופא שלך.
כמו כן, אני מברך על העובדה שלאחרונה כמו כנראה לפני כחודש בערך, אינסטגרם החליטה לחסום תמונות אלה של הליכים קוסמטיים בפני כל אדם מתחת לגיל 18.
אתה יכול לספר לי קצת על האפיונה בה אנו נמצאים היום? איזו אווירה רצית שיהיה בה?
רציתי שזה יהיה מפואר ויפה, ויוקרתי, אך בו זמנית ביתי. רציתי להרגיש שאתה במלון בוטיק חמישה כוכבים בניגוד למשרד רפואי סטרילי ומפחיד. נהגתי ללכת לכל בוטיק, הייתי נוסע לשאנל או לראלף לורן ולמלון ווין בווגאס והייתי רושם הערות, הייתי מצלם את כל מה שאהבתי שיש שם.
אז מה הלאה לך ולאפיונה? יש תוכניות להרחבה?
הבעיה, שוב, היא בקרת איכות. אני חייב להיות כאן. אני לא חושב שיהיו לי מספר משרדים, תמיד עדיף שיהיה לי משרד אחד שאוכל לספק את רמת הטיפול שאני רוצה.
הרבה מה שאני עושה זה טיפוח העור אז הייתי שם הכל בצנצנות קטנות ונותן למטופלים שלי והבנתי שהמטופלים שלי ממש אוהבים את מה שאני נותן להם. וכנראה לפני שנה בערך, לפני שנתיים, הכנסתי אותם לצנצנות יפות יותר.
רק רציתי שזה יהיה הטוב ביותר בקטגוריה וכל אחד מ [מוצרי טיפוח העור] שבדקתי. רק בשביל הניקוי בלבד בדקתי כנראה 20 חומרי ניקוי שונים הנמכרים ביותר בשוק. מעולם לא עשינו שיווק בשביל זה, זה בעצם גידול כת: הם רואים את זה, הם אוהבים את זה, הם מזמינים יותר.
יש ביקורת מקוונת על העובדה שאתה לא מוסמך על ידי הלוח. זו הייתה בחירה? אנשים מפספסים משהו?
יש באמת לוח אחד בקליפורניה שנוגע לכל מה שקשור לקוסמטיקה וזה ניתוח פלסטי; לכל לוח אחר אין שום קשר לקוסמטיקה. דרמטולוגיה היא דרמטולוגיה, רפואת עיניים היא רפואת עיניים. התחום היחיד שקרוב לכל דבר אסתטי הוא ניתוחים פלסטיים, ואני לא עושה ניתוחים פלסטיים.
ברוב הארץ מה שאני עושה נעשה על ידי אחיות, לכן בשבילי ללכת ללוח יצירתי של רפואה אסתטית שאינו קיים הוא חסר תועלת. בנקודה זו בקריירה שלי, אני לא צריך את זה כדי לאמת את מה שאני עושה. אני לא רוצה להיות מעל כולם, רק שיש לי אנשים משלי שרואים מה אני עושה, וההוכחה היא בפודינג.
איזו עצה היית נותן למי שמקווה להיכנס לתחום שלך?
זה רעיון טוב מאוד למצוא מנטור, או לפחות מישהו שתוכל לדגמן אחריו את התרגול, שתוכל ללמוד ממנו וללכת מהם את טריקי המסחר. קח כמה קורסי עסקים, ואם אתה רוצה להיות בתחום האסתטיקה, אתה באמת צריך להבין אסתטיקה בכל התחומים. אתה צריך להבין מה אופנתי עכשיו, מה המעצב הטוב ביותר, הבתים, זה דבר ויזואלי. אם אינך אדם ויזואלי, כנראה שזה לא התחום המתאים לך.
הראיון הזה נערך לשם הבהרה.
צילום דף הבית: פול ארצ'ולטה/פילמג'יק
לעולם אל תחמיץ את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.