חיים עם סלין קפלן!

סלין קפלן היא אחת מאותן צרפתיות שנראות מרחוק מושלמות ומאיימות להפליא. (כלומר, ראית את הארון שלה על החתן???) כשאתה אכן פוגש אותה, היא עדיין מושלמת להפליא, אבל גם אדיבה להפליא ושמחה להיות בסביבה. אהה, הצרפתים.

בכל מקרה, כשסוף סוף קיבלתי הזדמנות להכיר את סלין בזמן שראיינתי את אחד הלקוחות שלה-לור מהוובסטר-עד מהרה הבנתי שהיא תהיה הנושא של הטור הבא שלי עם חיים. סלין עשתה יחסי ציבור עבור Bourjois ו- Eres (שניהם בבעלות שאנל) במשך יותר מעשור. זה היה, עד השנה האחרונה שבה Bourjois הפסיק להפיץ את האיפור שלהם בארה"ב. היא עדיין מנהלת את מאמצי יחסי הציבור בארה"ב בארס, והביאה אותך ללקוחות אחרים בדיוק אולי להתעניין, כולל The Webster ו... חכה לזה... Laduree! שמתכננת לפתוח חנות באמריקה במוקדם מאשר במאוחר.

כמעט משום מקום, רכשה סלין את חברת הבוטיק שלה, יחסי הציבור CKPR. היא ואני ישבנו לאחרונה בבלתזאאר-כן, אפילו צרפתים אוהבים את זה שם-לשוחח על בתעשייה, איך זה להיות יחסי ציבור בעלי כוח גבוה, ולמה הסוד היחיד להשיג את מה שאתה רוצה הוא קשה עֲבוֹדָה.

פאשניסטה: ראשית, אשמח לדבר על איך שהתחלת וכיצד הגעת למקום שאתה נמצא בו עכשיו?

זה היה הדבר הראשון ועשה את זה בשבילי. אחר כך עבדתי באייר פראנס כי התשוקה הנוספת שיש לי היא טיול והייתי מקבל כרטיסים בחינם. אחר כך ארגנתי להם כמה דברים של יחסי ציבור לטרמינל חדש שהם מפתחים ושוב זה היה אייר פראנס וזה לא ממש היה סוג של יחסי ציבור שרציתי. עד אז ידעתי שאני נלהב מאופנה ויופי והתפקיד הראשון שלי בתחום היה עם בורז'וי כשפתחו בארה"ב וב- פעם הייתה להם את LaForce + סטיבנס כסוכנות וזה היה נהדר אבל הם תמיד מביאים מישהו לבית ואני כבר הייתי בבית וזה היה הַתחָלָה.

שאנל היא בעלת Bourjois אבל גם ארז. ארס עבר למשרדינו ואמרתי להם שאני ממש מצפה להסתעף, עשיתי יחסי יופי במשך X זמן רב ועכשיו רציתי לעשות משהו אחר. והם קצת סמכו עלי על התפקיד אחרי בורז'ואה. הטרדתי אותם כמעט כל יום והם כאילו בסדר בסדר אתה יכול לעשות את זה. אז זה היה פשוט להיות ממש בר מזל עם אנשים שסמכו עלי ונתנו לי את ההזדמנות לעשות את זה. ואז לא הייתה דרך חזרה. ברגע שיש לך טעם לעשות יופי ואופנה זה נגמר.

לאחר מכן, Bourjois נסגר בארצות הברית ביולי. עבדתי עבור שניהם אז ארס סגר את פעילות הלבנים והמרגמות שלו אך שמר על סיטונאות וזכייניות כך שהם שמרו עלי כסוכנות יחסי ציבור. הייתי צריך לפתוח את החברה שלי תוך חודש אחד ולומר, "אוקיי בסדר, אני אעשה את זה" ואז איכשהו התחלתי לעבוד ב- The Webster כי ידעתי שהם קונים את ארס [פריטים לחנות]. זה כל כך תענוג ואופנתיות ואני פשוט כל כך אוהב את החנות.

הוובסטר כל כך מגניב. אני לא יכול לחכות ללכת! אני יודע... אני מסתכל על האוסף שיש להם באינטרנט ואני בוחן את היצירות שהם בוחרים לבחור ואני כאילו אני רק רוצה להיות שם... אני רק רוצה להיות שם!

ואז הגיע לדורי. כמה אנשים בפריז שעבדתי איתם בבורז'ואה המליצו לי ומתוך כולם בחרו בי.

אז נתקלת בסוכנות יחסי ציבור משלך? כן, ועכשיו אני חייב... ואני אספק כמובן. אני יודע מה אני עושה אבל זה לא היה תוכנית אב למען האמת. לפני עשר שנים אמרתי שכן יום אחד תהיה לי סוכנות ויהיו לי לקוחות שאני אוהב אבל זה היה אותו דבר. החיים דחפו אותי לעשות את זה ואני אוהב את זה... כי יש לי תחושה שאני עובד עם אנשים ששום דבר לא משווה. וזה ממש חשוב לי כי יש לי תחושה שאם הייתי עובד עם שלוש חברות בגדי ים הייתי מרגיש שאם הייתי עובד עם העיתונות יש לי תחושה שאם הייתי אומר שזה מה שאני מאמין שזה יערער... זה לא לְהַדהֵד. איפה שהחברות האלה יש לי מזל גדול. 100% אני צרכן. הצבעתי עוד לפני שעבדתי שם.

בכל דבר באופנה, אם אתה לא באמת אוהב את המוצר, כמו כשאנחנו כותבים על דברים, אם אנחנו לא באמת אוהבים אותו, זה ברור ואז הקוראים לא מעריכים את זה. אם באמת אכפת לך ממשהו זה מהדהד יותר עם עורכים אני בטוח ... אני קונה דברים ב- The Webster במשך שנים, אני לובש ארז במשך X שנים. עוד לפני שהתגורר בארה"ב. אותו דבר לגבי בורז'ואה. ולדוריי ...

האם אתה מתרגש מ Laduree? זה מדהים. אני צובט את עצמי שאני כל כך שמח. היית בבורג'ואה עשר שנים לפני כן? בורג'ויס וארס בבית במשך 11 שנים.

ועשית את שניהם? כן.

מה ההבדל בין יחסי ציבור ליופי לבין יחסי ציבור אופנתיים באופן כללי? יחסי ציבור ביוטי הרבה יותר תחרותיים. זה מלמד אותך להיות יצירתי באמת. כשיש לך אוסף צבעים אתה צריך למצוא סיפור מאחוריו. יש הרבה מחשבה שעומדת מאחורי זה ואתה צריך להיות ממש יעיל.

יחסי ציבור אופנתיים... זה עשוי להיות קצת פחות יצירתי מכיוון שהמעצב הוא היוצר ולכן זה יותר מערכות היחסים, מציאת זוויות סיפור והכל. אני ממש שמח שהתחלתי ביופי כמגרש אימונים וכבית ספר ועובד בורג'ויס וזה היה מעולה קריאייטיב ופריז נתנו לי לשלוט חופשי וההבנה שלי לגבי השוק האמריקאי הייתה ממש טובה הִתקַדְמוּת. אני חושב שההפך היה קשה.

כשאנחנו מחפשים כותבי יופי זה באמת חשוב לי שהם כתבים טובים באמת ויש להם את זה... כמו עורך היופי שלנו עכשיו היא אחות ויש לה את הרקע הרפואי הזה וזה מאוד חשוב לי כי היא טובה מאוד בכפליים בודק. זה דורש הרבה יותר תשומת לב לפרטים. ואפילו בטיפוח העור או האיפור כמו כל האלרגיה, כל ה- FDA... זה הרבה יותר מדעי. אני מרגיש שכאשר אתה עובד עם יופי כשיש אוסף שיוצא וזה לא פנטסטי אתה תמיד יכול למצוא את הדרך לעקוף אותו כי זה סיפור צבע. אם אתה עובד אצל מעצב ופתאום האוסף אוסף, מה אתה יכול לעשות? יש לך שישה חודשים מזה. לעשות את שניהם הוא הטוב ביותר מכיוון שהם ניזונים זה מזה.

יש לך בן? יש לי בן בן 14.

הוא לא בבית ספר? הוא בניו יורק. הוא היה רחוק. אביו גר בתאילנד אבל עכשיו הוא בניו יורק ואוהב לטייל, הוא כמובן דו לשוני. מה הוא חושב על כל האופנה שלך? לקח לו זמן להבין. אני זוכר שהיה לי את הסוודר הזה של קלואי. ממש כמו ישן אבל הוא חוזר עכשיו לסגנון... זה סוג של סוודר רוגבי. עם "F" ענק על זה. ולפני שנים לבשתי אותו ובני היה כמו: "אוי מאמאן, אתה תמיד כל כך מפואר!" זה לא נכון! והוא אמר, "תראה שיש אפילו" F "כמו מפואר על הסוודר שלך." עכשיו הוא מתחיל להבין. הוא מקבל את זה ואני כמובן עוזר - אני רוצה שהוא ייראה חמוד ומגניב ואז למחרת צלם אופנה עצר אותו ברחוב ואמר "אלוהים אתה נראה כל כך מגניב שאני אוהב את התיק שלך ואת הנעליים" והוא אמר "אוי אולי הוא מכיר את אמא שלי." "וזה כנראה הבחור לא אבל הוא סוף סוף מתחיל להבין שזה העסק, ככה אנחנו חיים בניו יורק מבחינה כלכלית אז הוא מתחיל לתפוס את זה. אני זוכר את השנים הראשונות גם כשעשינו מאחורי הקלעים עם בורג'ואיס והיינו עושים את האיפור שהייתי עושה יש את צוות האיפור ולארגן את הראיונות מאחורי הקלעים ולפעמים אם זה היה סוף השבוע הייתי לוקחת אותו איתו לִי. "אז מה אתה עושה, אתה שותה קפה ומדבר עם אנשים? זה התפקיד שלך מאמן? " בעצם סוג של! זה כיף, זוהי דרך מדהימה להיות יצירתי... כיף לדבר עליה ולחשוב עליה. יש לך באמת תחושה שאתה לא באמת עובד. זה מה שאני מנסה ללמד את בני. זה כמו לעשות טוב בבית הספר, כך שתוכל לבחור את העבודה שלך ולעשות משהו שאתה אוהב כי אז זה לא נטל לעולם והיום עובר וזה אף פעם לא נטל. זה בר מזל.

תמיד יש אנשים שרוצים להיות באופנה אבל רוצים להגיע לפסגה ממש מהר. זה נשמע שאתה פשוט עבדת קשה מאוד והתעקשת מאוד על הכל. האם יש לך עצה בנושא? מה הדבר החשוב ביותר להצלחת העסק הזה? סבלנות, שאין לי. קודם כל, זה עסק ענק ואתה צריך לקחת את זה ברצינות, אבל לא ברצינות עד לרמה- מכיוון שזו רק אופנה, אתה לא מרפא סרטן. אם דבר אחד לא קורה בדיוק כמו שאתה רוצה באותו יום, דחה את זה, זה בסדר. זה לא ניתוח לב פתוח. עם הצוות שלך, האנשים שאתה עובד איתם, אתה תמיד מספק את המיטב שלך אבל זה בסדר. צעד אחורה, קרא הרבה. כי זה מעורר רעיונות ויצירתיות. וזו הדרך שבה אתה חוזר אחורה ומוצא דרכים חדשות להתמודד עם זה. זה מה שאני עושה.

אילו מגזינים אתה אוהב? עכשיו אני חייב לקרוא את הבלוגים. אני אוהב ט, אני אוהב צרפתית אָפנָה, אני אוהב בריטית אָפנָה, קראתי כמובן את כל הפרסומים האמריקאים, להשראת אופנה, אחרת היא איטלקית אָפנָה, מספר, זו השראה אחרת. אתה יודע גם צריך לדעת מה קורה בעולם. רק להיות כמה שיותר מודע למידע. זה קשה כי עכשיו אתה מופצץ בזה ואתה עדיין צריך לעשות את העבודה שלך. זה ונסיעות עוזרים לי לחזור אחורה-אז העיניים שלך תמיד פקוחות. להיות על הטרנדים זה הדבר החשוב ביותר. מאיפה ראית לאחרונה שאתה באמת בהשראתך? לפני כמה חודשים הייתי בברזיל ובבואנוס ארס. בכל מקום בברזיל ובבואנוס ארס היא אופנת הגברים הטובה ביותר אי פעם. וחנות הגברים של וובסטר כמובן!-וזה נכון!-אבל... וואו. אני באמת רוצה ללכת כל כך רע! אני מתכנן טיול לזנזיבר שיהווה סוג אחר של השראה. כשאתה בר מזל מספיק כדי להתנתק מהקצב של ניו יורק... זו עצה שאני הייתי אומר. אתה צריך להאכיל את היצירתיות. למרות שאתה לא אדם יצירתי, עליך להפוך אותו לנגיש לעיתונות. זה כמו ללכת לחנות מכירת היוקרה, ויש לך איש מכירות שלא יודע מה קיים בניו יורק, איפה התערוכה החדשה, מהי המסעדה החדשה. אתה מוכר לי משהו מפואר שהוא חלק מאורח חיים ואתה לא מסוגל לדבר על אורח החיים הזה וזה מפריע לי.

אז אתה צריך להיות מעוגל היטב. סופר מועיל.

עם ארז, אני יודע שהזמן הזה באמת עמוס אבל הוא חייב להיות עסוק כל הזמן כי תמיד יש ... הלבשה תחתונה או השחייה. פברואר עד אפריל-מאי הוא השיא ואז יש לכם ספטמבר, אוקטובר, לכל מתנות חג המולד, החופשות הקריביות. וההלבשה התחתונה לחודש פברואר. אבל זה תמיד עמוס. הייתי רוצה לחשוב שארס, אין באמת תחרות.

אין ממש... רק חשבתי על זה. זה ממש צרפתי אָפנָה. אני מרגיש כמו כל צרפתי אָפנָה יש בו ארס. אני תמיד צוחק עם הפרסומים של קונדה נאסט כמו "כדאי שתשכור לי תא במשרד שלך או בקומה התחתונה" כי זה כל מה שאנחנו עושים זה לדוגמא סחר בפרסומים האלה, כמו ארבע ביום כי יש להם צילומים שונים לאחד מגזין.

זה מרגיש שמבחינת עיצוב, אין באמת שום דבר ברמה הזו. וההתאמה - ישנם מותגים אחרים שלא אציין, אך הם חמודים. ואני שופכולי אז למרות שיש לי אוסף מסיבי של ארס אני אהיה כנה שאוכל לשנות בגדי ים שלוש פעמים ביום... בברזיל אני אף פעם לא לובשת אותו דבר, אבל עדיין הייתי מסתכלת וזהו לְהַתְאִים. אין השוואה. למה? זה קיים מאז 1968. זו באמת אדריכלות הגוף, הכל נלמד לשלמות. הבד הוא בד ייחודי של ארס שלא מיועד לאף אחד אחר.

היינו החברה הראשונה - 1968 הייתה מהפכת הסטודנטים בצרפת. והגברת, המייסדת שיצרה את ארס, אמרה שהסיסמה הגדולה היא "sous les pave" מתחת לבנים - הבגדים שלהם, החוף. כל תלמיד היה חולה על עבודת עבודה, עבודה ומנטליות של הישגי-יתר. והיא לקחה את זה והקימה חברת בגדי ים אבל כל השנה. לא הייתה חברת בגדי חוף - זה היה עונתי. אבל היא אמרה שאתה יודע מה, הלקוח שלי הוא מטוס הסילון. כשהקיץ שלה בברזיל זה החורף בצרפת ולהיפך. עד היום יש לנו בגדי ים בכל ימות השנה. זה לא עונתי.

מהו בגד הים החתימה? בגד הים האייקוני ביותר מארס? יש לי שניים שאני יכול לחשוב עליהם: הפונסה שנחתכה בלייזר-עד היום אנשים שואלים!-והניקו שהיתה עם הפתקים.

והאם הם עדיין מייצרים אותם או שזה… בכל עונה יש לך אוסף רחב באמת אבל יש לך אחד שתקוע בזמן. ואתה יודע שזה ארס. ושנים מהיום אתה עדיין יודע שזה ארס. בכל מקרה יש עותקים... הרבה. העונה אני חושב שזה Cache Cache. האם הם הולכים לא מעט אחרי ההעתקים? בצרפת?

כֵּן. כן, אבל בארה"ב החוק קצת שונה. זה לא נחשב להעתיק אלא אם כן יש לך אותו שם... כמו אם יש לך תג Eres. אם יש לך שינוי עיצוב של 20% ...

אנו מריצים את הפוסטים האלה המציגים עותקים לא מעט. הם ניסו להעביר את זה בקונגרס כמו בעשר השנים האחרונות וכנראה שזה לעולם לא יהיה אבל בעצם יהיו לך שלוש שנים לשליטה מלאה בעיצוב שלך ואם מישהו יעשה משהו תוכל לפעול. זה יהיה נהדר. נתקלנו בבעיות ...

זה מתסכל…. כולם מעתיקים.

זה יותר מפריע לי כשזה עיצוב חדש. כאילו אם מישהו מכין תיק מרופד, אני לא מתכוון לקנות אותו כי אני אוהב את תיק שאנל הקטן שלי. אבל זה תיק מרופד, הוא קיים שנים על גבי שנים. אבל כשזה עיצוב חדש שמפריע לי. אני לא רוצה לקנות... במיוחד בגלל שהבגדים מתייקרים. אם משהו עולה 400 $, אני לא רוצה לקנות את העותק של 150 $, מה הטעם בזה, זה לא הגיוני. בין המסלולים שמתפרסמים לגמרי... אני חושב שזה הולך לוובסטר או ללכת לארז או אפילו לדאורי איכשהו, זו החוויה, זה הייחודיות. אתה יכול ללכת ל- The Webster ולקנות את היצירה שלאף אחד לא תהיה מכל אוסף.

נ.ב-אם אתה אוהב את סלין כמונו, היא שוכרת מתמחים בקיץ. שלח למייל קורות חיים ומכתב כיסוי ל [email protected] .