עם עיניה הכחולות הנוקבות ושיער העורב הענקי, זאנה ביין מדהימה, עוד לפני שאתה מתייחס לעובדה שהיא בדרך כלל לובשת רתמה.
עובדת העור האוטודקית עשתה לעצמה שם רב מאז שהשיקה את תווית השם שלה בשנת 2010, כשהיא מתלבשת סלבס כמו מדונה, ליידי גאגא וקלואי סביני כמו גם מקורבות אופנה כמו טיילור טומאסי-היל וסאלי זמרת.
בגיל 24 בלבד, ביין כבר הייתה חלק מתעשיית האופנה במשך שנים. היא קיבלה הכרה לראשונה באמצעות בלוג האופנה הפופולרי שלה שמלת אשפה, המתעד את התפתחות הסגנון שלה מהתיכון ומהקולג 'ועד תקופת לימודים בברלין ולבסוף בניו יורק, שם התיישבה בשנת 2009. בתחילה היא עיצבה לעצמה רתמה רק בשביל הכיף, וקיבלה תגובה כל כך חיובית שבסופו של דבר הפכה לעסק מן המניין. ולמרות שאי אפשר שלא להכיר בהתייחסויות הפטיש בכל האוסף שלה, ביין גם מתקרבת לעיצובים שלה באופן פרגמטי, "בסופו של יום רתמה היא חגורה עם בִּירִיוֹת."
תלוי באולפן שלה במרכז העיר, קל להסיר את קונוטציות השעבוד ולהתמקד במורכבות המרשימה של מלאכת העור. הקירות מצופים מסמרות וכלים שלא הייתי מתחיל לדעת כיצד להשתמש בהם.
עם כל דבר שנעשה בעבודת יד, בקשות של הרגע האחרון גורמות לעתים קרובות לניקיוני כל רייט בול, וזה בדיוק מה שקרה כשוועדות Met Ball בשבוע שעבר החלו להתגלגל. זה בהחלט השתלם: דרק בלאסברג, טיילור טומאסי-היל, קונסטנס יאבלונסקי וסאלי זינגר זכו כולם לעיצוב של זאנה באן.
המשך לקרוא כדי ללמוד עוד על מה מעורר את הכישרון המתפתח הזה.
ספר לי על היחסים שלך עם אופנה כשהיית צעיר. אמי עבדה בתעשיית האופנה, כך שתמיד היה לה סטייל נהדר. מבלי לדעת, היה לה את כל אן דמולמאסטר ויוהג'י יאמאמוטו בארון שלה. יש לה טעם ללא דופי. תמיד אהבתי להתלבש אחרת ורציתי ללבוש מה שאנשים לא לובשים, אז כמובן שיש לזה כמה שלבים מביכים. אני מנסה להרוס את התמונות האלה. הייתי ממש צעיר במהלך כל העניין בבלוגים והייתי חלק מקהילת האופנה של לייב ג'ורנל וחלקתי את התלבושות שלי כך, אז אני מעלה תמונות לאינטרנט מאז גיל 13.
החלטת ללמוד אומנות במקום אופנה ... כשהייתי במכללה באמת ניסיתי לא להכין בגדים. עשיתי תואר קונספטואלי באמנויות יפות בז'אנרים חדשים. אך במקביל עבדתי בחנות בסן פרנסיסקו שהתמקדה באופנת אוונגרד כמו יוהג'י וקומס ומרג'ילה. אני חושב שבאמת הייתי צריך את ההפרדה הזו בין בית הספר לעבודה, ובמקביל המוח שלי היה באמת בעולם האופנה. אתה רק בן 24 והצלחת להשיג כל כך הרבה! אבל התחלתי ללמוד כשהייתי בן 16. ממש לא התחברתי לתיכון. זה לא היה המקום הנכון בשבילי אז נבדקתי אחרי כיתה י 'והתחלתי במכללה מיד לאחר מכן וסיימתי עד גיל 20.
ספר לי על פתיחת הבלוג שלך. זה היה בשנת 2008 כשעבדתי בחנות במהלך הלימודים, אז תיעדתי דברים בחנות ובחיי הלילה שעשיתי. ראיתי מה זוג עמיתי אופנה שלי עשו והרגשתי שבלוג במיטבו יכול להיות תיק של טעם אישי. אז המטרה שלי הייתה להתמקד בעיקר בתוכן המקורי ולהציג את כל האנשים המדהימים בקהילה שלי ומה הם עושים ומה אני עושה. דבר אחד הוביל לדבר אחר עם זה, כי באמת התחלתי לתעד את כל מה שעשיתי.
מתי התחלת להבין שהבלוג הוא שער לקריירה? כשהגעתי לראשונה לניו יורק עשיתי הרבה צילומי מסיבות ועבדתי עם Refinery29 לשנייה. הייתי מוזמן לדברים מסוימים בגלל בלוגים, אבל מעולם לא חשבתי שזה מה שעשיתי. בכל שנה שהיה לי בלוג הייתי חושב, האם אני עדיין אכתוב בלוג בשנה הבאה?
אז, הרתמות - איך הן נוצרו? אז עלינו לחזור אחורה לסן פרנסיסקו. עשיתי לעצמי רתמה בזמן שעבדתי בחנות ההיא ואנשים שם ובבלוג-לאנד אהבו את זה. אז עברתי לברלין ולא הבאתי את הציוד שלי, כך שכזה הושהה, אבל כשאני עבר לגור בניו יורק והיה סופר שבור חשבתי שאוכל להרוויח כמה דולרים בעסקי הרתמה שוב. משם, תוך כשנה וחצי, זה ממש התפוצץ.
האם ידעת איך להכין רתמה בדיוק ככה? ובכן חשבתי שאם אוכל ליצור חגורה אוכל לעשות רתמה, זה רק כמה רצועות נוספות. תמיד הייתי ערמומי ועשיתי דברים כל חיי.
מה יפתיע אנשים בתהליך ייצור הרתמות? כמה זמן להכין אחד? כל מי שמכיר את התהליך הטכני של עור פשוט יהיה המום מאיך שאני מכין את הדפוסים שלי. מעולם לא הוכשרתי כיצד ליצור דברים כך שכל הטכניקות שלי הן שלי. הכל מצויר בעיפרון, יש לי כמה דוגמאות על נייר גרוטאות מלפני שלוש שנים שאני עדיין משתמש בהן. אני יכול לעשות את הדבר הבסיסי ביותר תוך 20 דקות מכיוון שהכנתי אותו כל כך הרבה זמן, אני יכול לעשות את זה בעיניים עצומות. אבל זה רק אני. היצירה המסובכת ביותר שלי, השלד, היא עשייה של יומיים.
אז היכן מכרת אותם בימים הראשונים האלה? התחלתי ב- Etsy כי זו הייתה דרך קלה ופשוטה להעלות את הדברים באינטרנט, והיה לי בלוג מספיק גדול בעקבותיו שהמשכתי לקוחות לשם. ואז התחלתי למשוך את העניין של אנשים בתעשייה בעיקר כי יש לי כל כך הרבה פנטסטי חברים שרוצים לשחוק את הדברים שלי, וזוג עיניים אחד רואה משהו ופתאום העניין הוא דרבן.
יש דוגמאות מוקדמות לתשומת לב כזו? אני חושבת שחברתי קריסטין גלגוס שהיא מאפרת כוכבת-על היא אחד האנשים המסוגננים ביותר שאני מכיר, והיא לבשה רתמות על סטים. ואז כמובן הסטייליסטית וכולם שם רואים ופתאום ידעו על זה.
איך החלטת לחלק את זה לקריירה? זה בטח היה חורף 2010 כשיצרתי את לוקבוק הרשמי הראשון שלי. הייתה לי חנות מקוונת חדשה שהופעלה ל -1 בינואר 2011 ועזבתי את עבודתי גם אז.
מה היה באוסף הראשון ההוא? הכל היו חתיכות רתמה. הרבה רצועות דקיקות ארוגות ולראות עד כמה רחוק אני יכול להגיע עדיין עם הרתמה כבסיס.
מה היו האתגרים המוקדמים של העסק שלך? ובכן בערב השנה החדשה ממש כשהתחלתי את העסק החלקתי ונקעתי את פרק כף היד. היה לי האתר החדש שלי וקיבלתי למעלה ממאה הזמנות באותו החודש הראשון, וגם אני נסעתי לאירופה שבוע וחצי. טסתי את החבר הכי טוב שלי לניו יורק כדי לעזור לי, אבל אז הייתה סופת שלגים והיא תקועה בדירה שלי ואני תקועה באירופה, והיא שלחה את כל ההזמנות האלה. זה הראה לי שאתה צריך לדעת שאתה יכול לייצר כשאתה מקבל על עצמו הזמנות. לכל מעצב קטן שזה אתגר גדול.
כמה אנשים יש לך לעזור לך עכשיו? דניאל נמצא כאן במשרה מלאה, ואנו מבצעים אודישן של מתמחים חדשים. הבאתי את הדגימות שלי למפעלים והם פשוט מנידים בראש, כמו, "אני לא יודע מה לעשות עם זה". יש עדיין כל כך הרבה עבודת יד.
כיצד התפתחו האוספים מאז הראשון? למעשה, החזרתי כמה חלקים מהאוסף הזה. אני תמיד מפנה לארכיון שלי. מאז עבדתי רבות עם טכניקות חיתוך צבע וקימורים, לא רק רצועות. באמת נכנסתי לחגורות, כי עד כמה שאני אוהב רתמות כל כך קל לחגור חגורות. בכל אוסף אני מתחיל לכסות יותר את הגוף.
למה רתמות? אני מתכוון שאתה כל כך הרבה מעבר לכל קונוטציה של השעבוד, אבל זה תמיד יהיה שם ... זה באמת משנה מה שאתה לובש. אני מתכוון, לאנשים פלוס רצועת פלוס טבעת ו מסמרת יש קשר מיידי של מה זה אומר. אבל אם מעולם לא ניסית אחד אתה מרגיש כל כך בטוח ומאוחסן, וזו תחושה נחמדה שיש לך. היו לי בחורים שניסו את החלקים שלי ואומרים שהם מרגישים שהם עומדים זקופים יותר. עם היצירות שלי אני מנסה לקדם תנועה, בעוד שבעבדות מסורתית אולי רתמות נועדו להגבלה וכאלה.
מי המוזות שלך? מאז ההתחלה החברים שלי באמת היו ההשראה הכי גדולה שלי. אני תמיד מדמיין איך הם ילבשו דברים ובמה הם ירגישו בנוח. בניו יורק יש את האנשים המעניינים והמוכשרים ביותר.
עברתם רגע 'הצלחתי'? תמיד אזכור את הסרטון 'אתה ואני' של ליידי גאגא. הכנתי כעשר יצירות בשביל זה, תשע לרקדנים ואחת ליידי גאגא. זו הייתה בקשה סופר -אחרונה ומאוד אינטנסיבית. המתמחה היחיד שלי היה מחוץ לעיר וקמתי במשך יום וחצי רצופים. זה היה בשביל ניקולה פורמיצ'טי, ואני אוהב לעבוד איתו ועם החזון שלו. זה היה אחד הדברים שבהם קיוויתי לאבד את כל השינה הזאת שווה את זה, וזה היה!
איך התחברת לראשונה עם פראבל גורונג? יש לי חבר משותף עם מנהל האופנה שלו, והוא ציין בפני חבר שלי שהם מעוניינים בכמה רתמות לקולקציית קיץ אביב 12 שלו. חבר שלי הציג אותנו, וזה היה פשוט התאמה מצוינת לעבוד יחד. לפרבל יש רעיונות כה חזקים לאוספים שלו והחלטות אסתטיות חזקות. עבדתי איתו ארבע עונות.
ספר לי על Met Ball השנה, האם הבקשות האלה היו גם ברגע האחרון? ידעתי על הנושא וקיוויתי שמישהו יעניין אותו. האדם הראשון שפנה אלי היה העוזרת של סאלי זינגר, וחשבתי שזה מדהים כי היא כל כך גדולה. ואז הסטייליסטית של איימי פיין קולינס, פרדי לייבה, יצרה קשר, והוא סיפר לי שיש לה שמלת קוטור שלא יכולה לחגור חגורה או צווארון, אבל הוא רצה אחת מהאזיקים שלי. אבל כמובן שגם כשאתה מלווה אתה אף פעם לא יודע אם מישהו ילבש אותו. ואז באינסטגרם ראיתי את טיילור טומאסי-היל לבש את אחת הרתמות שלי לארוחת ערב כמה לילות לפני כן, והלילה לפני הגאלה של מט, אחד מחברי הצוות של מודה יצר קשר וביקש ממני להכין אחד לדרק בלאסברג לשנה הבאה יְוֹם.
ספר לי על כמה מהיצירות הקיימות באוספים, כמו מסכות הפנים ... בסופו של יום אני אוהב לעצב לעצמי, אבל אני לא באמת אלבש רתמת פנים, אז לפעמים אני חייב לשנות את דרך החשיבה שלי לעריכה או גרפית יותר, כמו מה שייראה מדהים על גוּף. זה לא תמיד הכי קל ללבוש. חלקי הפנים היו מעט ברגע האחרון מהאוסף האחרון; פשוט חשבתי שמשהו חסר. התברר שהם ממש פופולריים. אנשים שלחו לי במייל ושאלו מתי הם יהיו זמינים לרכישה - מעולם לא חשבתי שזה יהיה רבי מכר!
האם יש מישהו שאתה מת להתלבש עליו? כלומר, אני פשוט אוהב כאשר אנשים עם סגנונות שונים לובשים את מה שאני מכין. היו לי אנשים שהגיעו לחתונות עם רתמה בצבע בהיר מעל שמלה בצבע שמפניה. אני אוהב את זה. מבחינת שיתופי פעולה, כן הייתי רוצה ליצור דברים שמתאימים לתפיסת מעצב אחר שהם לא בהכרח מה שהייתי עושה אבל זה באמת פותח את עיניי בפני סוג חדש של עיצוב.
תמונות: באדיבות