איטלקי. התחנך בסנט מרטינס. מאומן ב קלואה. גר בלונדון.
זה הסיפור של המעצבת סרפינה סאמה בפחות מ -140 דמויות, אבל ברגע שתראו את הבגדים בוודאי תרצו לשמוע עוד. מה שאני כל כך אוהב בקו של סמא, נקרא אייסה ארפן, היא לבישותו. אופנה בלונדון נוטה להיות פרועה ובלתי מוגבלת, ומרענן לראות מעצב צעיר עושה משהו שהוא באמת לא אחד מהדברים האלה. שזה מעין מרד בפני עצמו.
למעשה נראה כי ארפן מושפעת יותר ממעצבים בריטים מהדור הקודם לה-פיבי פילו, סטלה מקרטני וקלייר וייט קלר, שמייצרות בגדים אמיתיים לנשים אמיתיות-ממנה בני דורו. דיברתי עם סמה בשבוע שעבר על האוסף, ולאן היא תרצה לראות אותו הולך.
פאשניסטה: ספר לי עוד על איך שהתחלת.
Serafina Sama: התחלתי במרכז סנט מרטין בלונדון. לפני סיום הלימודים עשיתי קצת ניסיון בעבודה אצל מרני, לאנווין ומארק ג'ייקובס. ואז סיימתי את הקולג 'וקיבלתי עבודה בקלואה, אז עברתי לפריז לכמה שנים. עבדתי שם עם [מעצבי קלואה לשעבר] פאולו מלים אנדרסון וחנה מקגיבון. אחר כך חזרתי ללונדון וילדתי את התינוק שלי אז הדברים קצת האטו. במשך כשלוש שנים עשיתי פרילנסר, התייעצתי ועשיתי הרבה מחקר עבור קלואה, לואי ויטון, אקנה ושארלוט אולימפיה. ואז התחלתי ממש לפספס לעצב משהו אישי. כמו כן, קיבלתי המון השראה מכל המחקר הזה!
לפני שני קיצים התחלתי, ממש כבדרך אגב, אוסף קטן של שמלות. כותנה, במידה אחת, עם חגורת אלסטי או עניבה. זה היה רק לחברים ולמשפחה, ועשיתי את זה מפה לאוזן, אבל אז מכרתי לא מעט מהם. אז זה נתן לי קצת יותר ביטחון ודחיפה להתחיל במשהו קצת יותר רציני. התחלתי לעבוד עם הרעיון ליצור ארון בגדים קטן של פריטים שניתן לשלב ולשלב אותם בדרכים שונות, רצוי יותר בהשוואה ליצירות היומיומיות שלך. ואז לפני כשנה, הצגתי את האוסף הראשון שלי.
מי היו מהחנויות הראשונות שקנו?
טקס הפתיחה, שהיה ממש מרגש, ו- Corner.com. ו Département Féminin, שהיא חנות ממש יפה בטולוז, צרפת. הם לקחו את הסיכון בעונה הראשונה!
אלה שלוש גדולות לעונה הראשונה שלך. וכמה עונות אתה עכשיו?
זה השלישי שלי.
איך אתה רואה את האוסף מתקדם?
אנחנו עדיין צוות ממש קטן. זה רק אני ועוזר אחד, אז אני לוקח את זה צעד אחר צעד. אשמח לראות את זה צומח לאט, אורגני, להפוך לאוסף שלם. אשמח להציג כמה סריגים, בתקווה לסתיו ולחורף. בעונה זו, הצגתי לראשונה את ההדפסה. זהו שיתוף פעולה עם מאייר, מרסלי גוטיירז. אני חולם לעשות אביזרים בשלב כלשהו בעתיד אבל אני צריך להיות מציאותי ולקחת צעד אחד בכל פעם.
היה איזה שיתוף פעולה עם שרלוט אולימפיה, נכון?
כן כן. היא עשתה את הנעליים שלי לספר הלוק שלי במשך כל שלוש העונות. הם עדיין לא בהפקה, אבל כמובן שאשמח בעתיד לראות איך זה יכול לעבוד.
איך זה - כרגע - להיות מעצב חדש בלונדון? אני מרגיש שלפני חמש או שש שנים היה פרץ זה, וכל האנשים האלה עלו למקום. עכשיו, כולם הולכים ומתבססים.
אני חושב שזה מקום טוב להיות מעצב כי יש קצת יותר מקום להתחלה. זה קשה, ולפעמים העיצובים שלי לא ממש מתאימים למה שמישהו בדרך כלל מצפה של לונדון כי [סצנת האופנה] נוטה להיות קולני יותר וניסיוני וקצת יותר רַעיוֹנִי. הייתי רוצה להציע משהו שהוא יותר קשור. אני חושב על נשים אמיתיות כשאני מעצב אז אני חושב עליי הרבה. אני מאוד רוצה שהבגדים יהיו לבישים ואולי לא מושכים את העין כמו מעצבים אחרים, לא כאוונגרד. אבל מבחינתי החשק הוא מאוד חשוב.
זאת נקודה טובה.
הייתי רוצה להיות משהו שיכול להחזיק מעמד יותר מאשר להשפיע עליו מאוד מדי פעם והמגמה משתנה. הייתי רוצה לאט לאט לבנות משהו עם זהות חזקה שיכול לפנות לנשים ולהתפתח בעתיד, טוב יותר מאשר לעשות משהו חזק מאוד אבל לשנות את זה מעונה לעונה. אני לא חושב שזה באמת מי שאני.
נכון, וגם ככה אנשים לא באמת מתלבשים.
יש כאלה שכן! אני מעריץ גדול של הרבה מעצבים בלונדון אבל אני חושב שאני צריך להישאר נאמן לעצמי במקום לנסות להיות משהו שאני לא.
מבחינת קהל הלקוחות שלך, מישהו הפתיע אותך? האם היה מקום בעולם שבאמת נמשך לדברים שלך שלא ציפיתם להם?
החנות בטולוז-שמוכרת תוויות כמו סלין-בוחרת פריטים קלאסיים יותר ללקוח מבוגר. ואז אני רואה מה טקס הפתיחה בוחר וזה שונה לגמרי; זה קהל צעיר ואופנתי יותר. מעניין אותי מה בוחרות החנויות במזרח התיכון והונג קונג והיפנים. אני מוצא שזה ממש כיף ואני אוהב לנסות ולכלול את האלמנט הזה, כדי להיות מסוגל לפנות לשווקים שונים.