בתוך חמש שנים, טום מקפיד על האתוס המעשי שלו תוך הסתכלות על השטיח האדום

השעה הייתה 9:15 בבוקר ביום העבודה, וציפיתי למצוא לי המעצבים רמון מרטין וריאן לובו בבהלה קלה. זה היה רק ​​שלושה ימים לפני שלהם אביב 2016 אוסף יגיע למסלול ההמראה - זה יקרה בשעה 16:00. היום אחר הצהריים - ואף על פי שהאולפן שלהם בצ'לסי היה מזמזם מפעילות, הייתה תחושת רוגע יוצאת דופן.

חמש שנים עברו מאז שהצמד האוסטרלי השיק את טום בניו יורק-ובשלב זה נראה שמדובר בפעולה חלקה. "האוסף מוכן; הכל כאן, "אמר לובו. "אנחנו יותר מסודרים [בימים אלה]. ויש לנו צוות, אתה יודע, אז זה לא כמו השנים שבהן היינו צריכים לעשות הכל בעצמנו. אנחנו אף פעם לא אומרים לעולם, אבל אין יצירות של הרגע האחרון ".

בתקופה שבה נראה כי מעצבים נעים לכל כיוון - שנות ה -70, ה -80, ה -90, הנורמקור, האנדרוגני, המינימליסטי, אתה שם זה-טום, שבגדיו הנקיים והלא קשקשים משכו קונים ברשת נט-א-פורטר, סאקס השדרה החמישית ומודא אופרנדי, הוא עִקבִי. או ליתר דיוק, היא מכירה את עצמה: תחרה עשויה להופיע בכבדות בעונה אחת, בקפלים ובפסים לאחר מכן, אך אם לשאול את דבריו של ריאן, "צורה ותפקוד תמיד מנצחים את הפנטזיה." חולצות כותנה, חולצות, מעילים בסגנון תעלה ושמלות קוקטייל נינוחות עמודי התווך. הבגדים משובצים בכבוד עמוק גם לנשים - טיפוסים יצירתיים חזקים במיוחד כמו ג'ורג'יה אוקיף, דורותי פארקר ודונה קארן, שכולן, עונה כזו, שימשו כמוזות.

את בגרותו של טום אין ספק שאפשר לגבות את זהות של המייסדים. ביניהם, יש להם ניסיון של כ- 30 שנה בתעשייה. מרטין חתך את שיניו בסטודיו הדונהיל, אלברטה פרטי וז'אן פול גוטייה לפני שהפך מנהל העיצוב של דרק לאם בשנת 2007, בעוד שלובו הוא סטייליסט ידוע שעבד גם כקונה וכ עִתוֹנָאִי. בשנת 2013 קיבל טום את ההפסקה הגדולה הראשונה שלה: א מועמדות ל- CFDA/אָפנָה קרן אופנה, שפתחה מיד דלתות לרוכשים ועיתונות גדולים.

לקראת תערוכת אביב 2016 שאלנו את מרטין ולובו על פיתוח הקולקציה האחרונה שלהם, מה אנחנו יכולים לצפות לראות בתערוכת המסלול שלהם ביום חמישי וכיצד הם התפתחו מאז קרן האופנה שלהם ימים.

מתי התחלת לעבוד על האוסף?

מרטין: התחלנו לדבר על זה כשיצאנו לטיול - החופשה הראשונה שלנו מזה הרבה זמן. נסענו לטורקיה ביוני או יולי, לאיסטנבול ולבודרום [ומאוחר יותר לוונציה]. עשינו את זה כבר חמש שנים, אז יש לנו דברים שבדקנו בעבר שרצינו לחקור שוב, וגם לגלות דברים חדשים. אני מניח שהאוסף הספציפי הזה חוזר הרבה יותר אחורה מכל זה כי ההשראה העונה היא פיונה הול, שהיא אמן אוסטרלי ששנינו גילינו עוד לפני שהכרנו אחד את השני, בתיכון, כשגילינו לראשונה אמנות ותרבות. [השנה היא] הנציגה האוסטרלית בביאנלה בוונציה, והיה מופע נפלא, אני מניח רטרוספקטיבה, של עבודותיה משנות ה -80 ועד ליצירותיה האחרונות. שקענו בחדר הזה.

לובו: תמיד יש צורך כלשהו להתבסס על הדעות של האוסף די מוקדם, רק כי זה משפיע על כל דברים שאתה עובד עליהם ממש מוקדם, כמו סריגים או אביזרים - דברים שלוקחים הרבה יותר זמן כי יש לנו אנשים אחרים שעובדים עליהם אוֹתָם.

האם יש דברים מסוימים שהקונים מבקשים לעונה אחר עונה?

ריאן: כן. חלקם כן, חלקם עבדנו איתם הרבה זמן. זה יותר על מה הם מגיבים. יש דפוס לאופן שבו הם קונים ודברים מסוימים שמצליחים וממשיכים להצליח באמת. אנו מבצעים תיקונים קטנים עבורם. ואז יש גם דברים שאנחנו באמת מאמינים בהם שלא יכולים לעבוד בעונה אחת כי זה היה חדש מדי או שאנשים לא בהכרח ציפו לזה מאיתנו או רוצים או צריכים לקנות את זה מאיתנו. אנו מנסים להחזיר אותו במצגת חדשה ולראות אם הוא יכול לעבוד שוב.

מעיל הטרנץ 'הוא אחד הדברים שאתה עושה שוב ושוב.

לובו: כן, מעיל התעלה. כמה סגנונות חולצות, חולצות, חתיכות תחרה. יש דברים מסוימים שחוזרים יותר והם בדרך כלל קונים, שלעולם אי אפשר לנחש. אנחנו תמיד מופתעים ממה שמוכר. לא בהכל, אבל בכמה דברים.

מרטין: נעשה סיכום בסוף העונה ותמיד יהיו כמה סגנונות ואנחנו כאילו, "הם קנה זֶה?"

לובו: וזו עוד סיבה לגרום לנשים לעבוד בצוות שלנו מכיוון שאנחנו לא לובשים את הבגדים. יש לנו מושג מה אנחנו חושבים שנשים אולי ירצו ללבוש ולקנות מאיתנו, אבל אנחנו לא באמת יודעים. זו הסיבה שיש לנו סטייליסטית וחשוב מאוד שיש נשים בצוות. כי הם אלה שלובשים אותו בסופו של יום.

השתתפת ב- CFDA/אָפנָה קרן אופנה בשנת 2013. איך זה עיצב את המותג?

לובו: זה שינה את העסק לאין שיעור, באופן מיידי.

מרטין: אספנו אותנו חנויות כמו סאקס ונט-א-פורטר ומודא [אופרנדי].

לובו: והיתה לנו רק ארבע עונות מאחורינו בעבר. למרות שאנחנו מרגישים ותיקים בתעשייה, היינו התינוקות בתחרות. אז זה פשוט הביא לנו תשומת לב רבה, כאילו פתאום היינו לגיטימיים ואושפנו בעיני אָפנָה ואת ה- CFDA. ואני מניח שבתעשיית האופנה האמריקאית זה האימות האולטימטיבי.

מרטין: אתה צריך לנסח מה העסק שלך, מי אתה, מה אתה עושה, מה אתה מנסה להשיג - זה באמת עורר את זה עבורנו, מה הם שאנחנו מנסים להשיג.

כיצד היית מאפיין את ההתפתחות שלך מאז? האם היו אבני דרך משמעותיות?

לובו: ההלבשה קייט בלאנשט. עוד יבוא, אבל אנחנו לא יכולים להגיד כלום עדיין.

מה אתה יכול לספר לי על קולקציית האביב?

מרטין: העבודה של [פיונה הול, המוזה של העונה] אינה אופטימית במיוחד. זה עגום מאוד, אין לה הרבה אמונה באנושות. אבל יש מלאכת יד אמיתית שלקחנו ממנה-יש אלמנט ממש נגע ביד לכולם של הבגדים, כל הסריגים, שהם סרוגים בעבודת יד ואפליקים עם חרוזים ו גבישים. יש הרבה לעטוף ידיים. יש משהו כל כך ארצי וכנה וצנוע וחרוץ בפיונה. היא הייתה באוסף בדרכים מילוליות מאוד. היא עשתה סדרה על פחיות סרדין - לא יכולנו לעשות פחיות סרדין כי זה היה מילולי מדי, אז עשינו הדפס סרדינים [כמו גם הדפס שרך]. מעולם לא הראינו הדפסה על המסלול.

מרטין: ולכל הדברים האלה יש גישה דומה לאלו של פיונה עם עבודתה. מדובר באילו משאבים יש לנו, מי הם האנשים איתם אנו עובדים, מי אנו יודעים כדי ליצור את הדברים האלה איתנו. יש חבר שלנו שצייר עבורנו את השרך [הדפס]. הסריגים נעשים בעבודת יד בניו יורק. הכל נוצר בחדר הזה על ידי האנשים סביבנו במקום לנסות לייצר דברים בעזרת משאבים מרחוק. הבאנו הכל להפסקה אינטימית יותר.

שניכם מאירים כשאתם מדברים על עבודתה.

מרטין: כיף לשמוע. אנחנו רוצים שאנשים יידעו עליה. זה לא שאנחנו צריכים לחנך מישהו על ג'ורג'יה אוקיף, אבל מישהו כמו פיונה הול, זו אולי הפעם הראשונה שהיא אי פעם בשבוע האופנה. לא שיהיה לה אכפת. היא לשמצה... היא לא מדברת עם אף אחד על מישהו על העבודה שלה. אפילו לא לעיתונות.

לובו: כמו כן, נודע לנו כמעין אווירת קוקטיילים מזדמנים ויש הפעם קצת יותר שטיח אדום ב [האוסף], שהגיע בזמן, כשאנחנו נכנסים לעונת הפרסים.

נשאלת זאת פעמים רבות בעבר, אך כיצד היית מתאר את האתוס העיצובי שלך?

מרטין: אנחנו אף פעם לא שולחים שום דבר שאישה לא יכולה ללבוש. זה מאוד תכליתי, מאוד פונקציונלי. אנחנו פשוט מייצרים בגדים שמתאימים לחיי האישה, משתלבים ביום האישה, משתלבים בארון הבגדים של האישה. והיא מרגישה בהם יפה והיא מרגישה מעוצמת בהם כי הם עובדים בשבילה, לא להיפך. ואני חושב שהם מסוג הבגדים שנשארים גם בארון נשים. יש לנו אנשים שאומרים לנו שהם מתבלות דברים - עכשיו כשיש לנו היסטוריה של התווית - עד שהם הופכים לבלבלים. זה פשוט אמיתי. זו הנקודה.