כפתיחה נפלאה לשבוע האופנה, עורכים מקוונים ובלוגרים זכו לשעות סיפור סיימון דונאן במיקום הבוקר של Barneys 'Upper West Side. השגריר שניתן תמיד לברר מהקמעונאי בכלל היה מוכן לקרוא מתוך הספר האחרון שלו (השביעי שלו), בית המקלט, קולאז 'של זכרונות קוטור... והיסטריה, החודש.
כמו שאתה יכול לדמיין, דונאן, שנמצא בתעשייה במשך כ -30 שנים פלוס, יש לו הרבה "זכרונות" ששווה לחלוק. כשהגעתי מאוחר (הלכתי לבארניס הלא נכון... שש... ) הוא חידש את ההמון עם סיפור על טום פורד שנתן לו נישואין.
מעורבב עם הצחוקים, Doonan נתן עצות נהדרות ושיתף את הרהוריו על תעשיית האופנה. משכנו אותו הצידה לשיחה קטנה על האופן שבו אופנה השתנתה עם השנים והאם הרשתות החברתיות עוזרות לנו לפגוע בה.
יש חלק בספר שלך שבו אתה מתלונן על העובדה שהמתמחים של היום הם אנשים מבחוץ "חברים במועדון זרע בר מזל" ולא "זוחלים בקצוות". אתה יכול להרחיב על זה קצת? מה שראיתי באופנה הוא שלאנשים משום מקום-כמו גליאנו או מקווין או ריק אוונס-יש אש בחלצם ויש מה להגיד. הם אנשים מבחוץ. בלנסיאגה היה מעיירת דייגים קטנה. אנשים עם התשוקה הזו הגיעו לאופנה כי היצירתיות והחזון שלהם היו מספיקים כדי להניע אותם מהמקום שממנו הם באו. אני מספר את הסיפור של ללכת לאירוע הזה ולשבת עם כל המתמחים ולכולם היו את שמות המשפחה המפורסמים האלה-הם היו ילדים של אילנים או כוכבי קולנוע וחשבתי 'אוי לא, מה עומד לקרות?' אני לא יודע אם לילדים האלה יש את האש הפנימית והקונפליקט הזה כדי לייצר סוג של תשוקה ויצירתיות נָחוּץ. זה רק סיפור אזהרה להשאיר את הדלת פתוחה עבור חריגים כדי שיוכלו להיכנס לעולם האופנה.
הזכרת שאופנה כרגע היא "הכל עליך". יש כל כך הרבה טרנדים שצריך לעקוב אחריהם-לקונים יש באמת הרבה חופש בלבוש. אבל האם הסגנון האישי בעידן סגנון הרחוב והבלוגים בסגנון אישי הפך למאוורר? לא, אני חושב שזה דבר טוב. יש לי פרק בספר שלי בשם "כשכלבות בוסיות שלטו בכדור הארץ" והוא חוזר לשנות ה -40, ה -50 וה -60, כשהתכתיבים אכן הגיעו מגבוה ונשים עקבו בעקביות אחר מגמות. עכשיו אני חושב שזה על הצרכן והצרכן שמשתמשים באופנה כביטוי עצמי, אז אני חושב שזה דבר טוב. כן, זה יכול להיות מאוד נרקיסיסטי, אז מה? כל עוד אתה נהנה ומשתמש באופנה כביטוי יצירתי וביטוי עצמי-זה המפתח, ולא משתמש בו כמו "היא נראית טוב ממני" ואתה ביקורת עצמית.
אז לאחר שהלכת לתצוגות אופנה מאז שנות ה -70, כולל התצוגה הראשונה של מייקל קורס כשהתקרה נפלה, האם התצוגות השתפרו או גרועות יותר? האם הם פחות או יותר כיף עכשיו? עכשיו נוף האופנה כל כך עצום וכל כך מצחיק וכל כך כיף. זהו ספורט צופים עולמי, ואתה חייב להיכנע אליו. אבל אם אתה רוצה לדעת אם הופעה טובה או לא, מצא את הקונה בחנות. כאילו יש כל כך הרבה עיתונות, אבל באמת, אם אתה רוצה להשיג את ה -4-1-1, לך תמצא את אחד מהקונים של בארניס ושאל אותה מה היא הולכת לקנות כי היא לא לוקחת את הרמז מאף אחד. אז בשבילי אלה הגיבורים הבלתי מעורערים, רוכשי החנויות שרוצים לכל מקום ועורכים את הדברים הבינוניים יותר. עם זה אני תמיד מדבר.
תצוגת האופנה הראשונה שהלכת אליה הייתה ביל גיב בלונדון בשנות ה -70-ציינת שהוא השתמש בכל הדוגמניות השחורות. המסלולים נעשו מאז לבנים למדי. האם אתה חושב שדברים אי פעם ישתנו? כן, אני די המום מחוסר הגיוון על המסלול. אני יודע שזה הולך להשתנות כי יש שינוי גדול בעניין ויש הרבה דאגה מחוסר הגיוון במסלול, כך שזה ישתנה.
מה עוד לדעתך הנושאים המעניינים באופנה כרגע? מדיה חברתית-אנשים באמת מתחילים להעריך את הערך שלה.
האם תתחיל להשתמש במדיה חברתית יותר? לצלם סלפי? ניסיתי לעשות זאת. זה באמת דבר של דור. כמו כשאני פוגש אנשים אני אף פעם לא חושב, "אה, אני צריך לצלם איתם את התמונה שלי," כי אני פשוט כל כך זקן שאני לא חושב על זה. ואני צריך, אני צריך לעשות את זה לעתים קרובות יותר. אבל מהפכת המדיה החברתית הוסיפה כל כך הרבה חשמל וטירוף וכיף לאופנה. אין לי תלונות.
אני חושב שיש אנשים שמפחדים מזה. תמיד גיליתי שכל הבלוגרים והעיתונאים שפגשתי לאורך השנים מקהילת המדיה החברתית, הם ממש מהנים. הם נוטים להיות יותר מכובדים, הם מוזרים יותר. הם למעשה מכסים אופנה כפי שאני חושב שצריך לכסות אותם, וזה קצרצר עם גישה שבאמת עוסקת בכיתובים מורחבים. אופנה בעיתונים ובמגזינים הפכה ל"טקסטית "מאוד ואופנה היא בעצם דבר ויזואלי. אז המדיה החברתית היא בעצם... זה מהיר, זה נשמע ביס-איי, ארעי באופן שהאופנה חולפת. זה באמת נראה כמו דרך מאוד מציעה לחפור באופנה.