בנימין ספנסר
צילום: באדיבות בנימין ספנסר
בית ספר לאופנה סטודנטים ברחבי העולם מתכוננים להיכנס לתעשייה משתנה במהירות. יש קורסים לעבור, הנחיות עיצוב לאס, מופעי מסלול להכנה וקשרים מקצועיים ליצור. ובשנה האחרונה הם נאלצו לנווט את כל זה תחת הגבלות Covid-19. בסדרה שלנו, "יומני בית ספר לאופנה, "אותם סטודנטים נותנים לנו מבט ממקור ראשון לחיי היום יום שלהם. כאן, אנו פוגשים את בנימין ספנסר, מכללת סוואנה לאמנות ועיצוב אביזרים לעיצוב B.F.A. בוגר.
אני לא בטוח אם מוקדם מדי להתקשר בנימין ספנסר מעצב שצריך לצפות בו, בהתחשב בכך שזה עתה סיים את לימודיו SCAD, אבל הילד בן ה -24 עושה עם זה דברים די מדהימים הַנעָלָה לְעַצֵב. בקולקציה הבכירה שלו, הוא עבד עם צבעים תרמוכרומיים שמשנים את צבעם בתגובה לטמפרטורה.
"שינוי הצבעים מייצג את הרגשות השונים שאנשים חשים במהלך היום", כותב ספנסר על הפיסול אוסף, שכותרתו "מטמורפוזה" והשראה אותו ממאבקי בריאות הנפש שלו שהביאו מגפה.
ספנסר כבר זכה להכרה בתעשייה. כריסטיאן לובוטין בחר בו כפיינליסט לגמר פסטיבל היירס, שלשמו יציג בצרפת באוקטובר הקרוב. הוא היה גם אחד מתוך תשעה מתוך 400 מעצבים שזכו במענק של 15,000 $ על ידי תוכנית Swarovski Creatives for Our Future, שבה הוא מתכנן להשתמש כדי "להמשיך [שלו] מחקר על צבעים תרמוכרומיים וכיצד ניתן למזג אותם עם פלסטיק ביולוגי, חומרים מגודלים וטקסטיל בר קיימא אחרים ליצירת הנעלה ומוצרים אחרים. " לבסוף, הוא זכה בתחרות מליסה נקסט של מליסה וכעת הוא נמצא בתהליכי שיתוף פעולה עם מותג הנעליים הברזילאי על מוצר שיימכר ב חנויות.
לאחר שהציג את האוסף שלו ב- SCAD's מופע סטודנטים וירטואלי ובסיימתו לקח לספנסר קצת זמן להרהר על אהבתו המוקדמת לנעליים, שנותיו באמנות מבוססת ג'ורג'יה והאוניברסיטה לעיצוב, האתגרים וציפוי הכסף שהביאו המגיפה והקריירה הנשגבת שלו שאיפות.
צילום: באדיבות בנימין ספנסר
"גדלתי בעיר חקלאית קטנה שעשיתי ספורט והייתי פעיל בחוץ. תמיד התעניינתי בנעליים, החל מאוספים וכלה בציור נעליים שראיתי במגזינים ובעיצוב שלי. עם זאת, מעולם לא חשבתי שאפשר להיכנס לתעשיית האופנה, המגיעה מעיר קטנה במיזורי. תמיד חשבתי על אופנה כתחביב ולא על אפשרות קריירה אמיתית.
"לפני המעבר ל- SCAD למדתי הנדסה באוניברסיטה אחרת במשך שנתיים. הנדסה נחשבת לעבודה מעשית ומוצלחת מאיפה אני, אז החלטתי להמשיך בה. עם זאת, לאחר שנה של לימודים ידעתי שלהיות מהנדס זה לא מסלול הקריירה בשבילי. הוריי החלו לדחוף אותי לאחור לקראת התשוקה שלי לעצב נעליים. התחלנו להסתכל על אוניברסיטאות שהציעו עיצוב אביזרים כמגמה, וכשבסוף ביקרנו ב- SCAD התאהבתי. SCAD לא רק מציעה תוכנית שאפשרה לי ללמוד עיצוב נעליים, אלא שהתוכנית לימדה גם יצירת דוגמאות ו הכנת מדגמים, שזה דבר שרבות מהאוניברסיטאות האחרות לא עשו כך ידעתי ש- SCAD הוא המקום עבורו לִי.
"מהזמן שלי ב- SCAD, מה שאני אזכור יותר מכל הם מערכות היחסים שבניתי, הן עם הפרופסורים שלי (שאני מכיר שיעודדו ויתמכו בי אפילו לאחר סיום הלימודים, ואני מתכוון להישאר איתו בקשר לאורך כל הקריירה) ועם חברי, בין אם באמצעות חברות ובין אם להיות חלק מזה תַעֲשִׂיָה. אני רואה את עצמי שומר על קשר עם רבים מהאנשים שפגשתי ושיתפתי איתם פעולה בתקופתי ב- SCAD ואני מקווה שנעבוד יחד שוב כשנצא לקריירה שלנו בתעשייה.
"כשאני מעצב, אני תמיד מתחיל בסיפור. איזה סיפור אני רוצה שהמוצר יספר, או איך אני רוצה שהצרכן ירגיש כשראה את המוצר לראשונה ואז ילבש אותו? לאחר שאני יוצר את הסיפור מאחורי היצירה, אני מתחיל לחקור צלליות שיעזרו לספר את הסיפור בצורה הטובה ביותר. מחקר הסיפור והצלליות בדרך כלל מוביל אותי לאיזה סוג של פיתוח טקסטיל ישמש על הנעל. עם זאת, הסדר של כל השלבים הללו ניתנים להחלפה ולפעמים ישתנה בהתאם לסוג ההשראה שמגיע אלי ברגע זה.
צילום: באדיבות בנימין ספנסר
"כפי שרבים יודעים, המגיפה גרמה לכולם לקחת צעד אחורה ולהעריך מחדש את הדברים החשובים בחיים. זה גם גרם לנו להעריך מחדש את אופן העבודה שלנו ואת המגבלות שהטילנו על עצמנו, בין אם זה היה צורך למשרד להיכנס או לחשוב שהדרך היחידה לייצר נעליים היא באמצעות מכונת תפירה וחבורה של תעשייה צִיוּד. המגיפה אפשרה לנו לחזור אחורה כשהיינו ילדים וכל מה שהיה לנו זה הדמיון שלנו לתת לנו להשתולל.
"המגיפה השפיעה גם על התמחות שהיתה מתרחשת במהלך קיץ 2020 ועל הניסיון החיוני שהסטודנטים היו צוברים. התקבלתי להתמחות אצל ראלף לורן, אך עקב המגיפה ההתמחות הותאמה לווירטואלית. צברתי כל כך הרבה מהניסיון, למרות שזה היה וירטואלי, ומרגיש לי כבוד שהייתה לי ההזדמנות לעבוד עם צוות העיצוב של ראלף לורן. אבל מכיוון שהייתי בבית, זה נתן לי את הזמן לחפש דרכים אחרות להיות יצירתיות ולהתמקד בעיצובים שלי. בסופו של דבר הקמתי סטודיו במוסך שלי עם אחד החברים הטובים ביותר שלי, כמו גם שעבדתי בחברת הזנק המתמקדת בייצור כיסויי ראש מגן.
"גם אני אימצתי את האתגרים של חוסר גישה למכונת תפירה ולציוד הטיפוסי הדרוש לייצור נעליים. השתמשתי בתקופה זו כדי להתנסות בשיטות שונות לייצור נעליים בטכניקות דפוס בת שני או שלושה חלקים.
צילום: באדיבות בנימין ספנסר
"בשנה האחרונה, האתגרים הגדולים ביותר עבורי היו בריאות הנפש, אובדן יקיריהם ותחושות חוסר וודאות שהביאה המגיפה. כשחקרתי את הרעיון שלי לאוסף הבכיר שלי, ידעתי שאני רוצה שזה יהיה רלוונטי למה שקורה כיום בעולם. שיחקתי ברעיונות שונים סביב המגיפה, אבל הסיפור שהרגיש הכי טבעי והכי קרוב ללבי התמקד בשיחה של בריאות הנפש. בריאות הנפש היא משהו שהתמודדתי איתו לאורך כל חיי ומשהו שתמיד הסתתרתי והתביישתי בו. על ידי יצירת אוסף המתמקד אך ורק בחקר בריאות הנפש ושינוי הרגשות, זה לא רק נתן לי במה להביא מודעות להיבטים שונים של בריאות הנפש, אבל זה גם היה מאוד טיפולי, ומאפשר לי להרגיש יותר בנוח לדבר על עצמי מאבקים.
"האוסף הבכיר שלי נקרא 'מטמורפוזה'. 'מטמורפוזה' היא השתקפות של העלייה הנפשית בעיות בריאות שאירעו עקב המגיפה, אובדן יקיריהם, הסתגרות וכלכלית חוסר יציבות. האוסף לוקח השראה מהמאפיינים הפיזיים של בעלי חיים שונים וכיצד הם משתנים ביחס לרגשות שהם חשים. נעשה שימוש לאורך כל הזמן בצבע תרמוכרומי - הם מאפשרים לשנות את צבע כל נעל ביחס לטמפרטורת הסביבה בה נמצאת הנעל. שינוי הצבעים מייצג את הרגשות השונים שאנשים חשים במהלך היום. 'מטמורפוזה' נועדה לשאול מה באמת 'נורמלי' וליידע אנשים שזה בסדר אם הם מרגישים שהם שונים, כיוון ששונה זה מה שהופך כל אחד מאיתנו למיוחד.
"לאחר שפיתחתי קונספט שהרגשתי מאוד לגביו, ידעתי שהמיקוד העיקרי של האוסף שלי יהיה בחדשנות בפיתוח טקסטיל. רציתי שהחומרים שלי ישקפו את מרקמי בעלי החיים השונים וידעתי שלא אוכל להשיג זאת באמצעות חומרים מסורתיים. דיברתי רבות עם הפרופסור שלי, מייקל מאק, ועם בכירה בסיבים, קתרין סאורס, על חומרים שונים שיכולים לשמש אותם להשגת ההשפעות שחיפשתי. משם עבדתי ליצירת עשרות דוגמיות חומר באמצעות גומי נוזלי, שרף, עור, צבעים תרמוכרומיים וכמעט כל דבר שיכולתי לשים עליו את הידיים עד שיהיה לי גרעין של חומרים שהרגשתי חזק על.
צילום: באדיבות בנימין ספנסר
"לאחר שהחלטתי באיזה סוג פיתוח טקסטיל אני עומד להשתמש, התחלתי ליצור צלליות. התהליך שבו השתמשתי היה שונה בהרבה מהתהליכים הקודמים, מכיוון שהייתי ממוקד ביצירת צלליות חדשות לגמרי. המטרה שלי הייתה ליצור נעליים לבישות, אך גרמו לאנשים לשאול מה הפרמטרים של נעליים בעצם. התחלתי להתמקד במיזוג חפצים שונים יחד, כגון גבישים ולב אדם או מדוזה וקומקום, ליצירת צלליות חדשות לגמרי.
"בגלל הניסויים שעשיתי עם הצלליות שלי ופיתוח הטקסטיל, היו הרבה ניסויים וטעויות ביצירת האוסף שלי. לא הייתה נעל אחת שבה הכל התנהל בצורה מושלמת לפי התכנון, אבל זה גרם לתהליך להיות מרגש.
"כשיצרתי את הקונספט הראשוני לאוסף שלי, התמקדתי באמת כיצד אוכל להציג האוסף כדי להציג את שינוי הצבע של הנעליים ולקשור את נושא הרגשות המשתנים יַחַד. ידעתי שאני רוצה לעשות סרטון או מיצב אמנות חיה; עם זאת, עם המגיפה, החלטתי להשתמש בווידאו בלבד כדי להציג את האוסף. שיתפתי פעולה עם כמה תלמידי SCAD שיעזרו לי להציג את האוסף האחרון שלי: מליה אקורי (B.F.A., אופנה מרצ'נדייז, 2021), שביימה את צילומי האוסף ומליסה צ'ילסון (B.F.A., קולנוע וטלוויזיה, 2021). בשיתוף פעולה עם מליה ומליסה הצלחתי להביא את החזון מאחורי הקולקציה לחיים. SCAD באמת לימד אותי להעריך שיתוף פעולה בין-תחומי, והפתיחות שלי לעבוד עם סטודנטים אחרים כדי להציג את האוסף שלי הפכה את המצגת להרבה יותר משפיעה.
צילום: באדיבות בנימין ספנסר
"תמיד היה מרגש עבורי להראות לראשונה לעמיתי ולפרופסורים שלי את הצבעים התרמוכרומיים שבהם נעשה שימוש. לראות נעל לשנות את הצבעים לגמרי מול העיניים שלך זה לא משהו שאנשים רבים ראו בעבר, כך שתמיד יהיה הרבה בלבול והתרגשות על פניהם.
"עכשיו כשסיימתי, אני גאה באיך שהאוסף שלי יצא. תמיד יהיו דרכים לשפר את זה, אבל אני נרגש לראות איך אוכל להתקדם עם כל מה שלמדתי ב- SCAD.
"אני נרגש מאוד להציג את עבודותי ב- SCAD FASHION 2021. על ידי הצגת האוסף שלי באופן וירטואלי, האפשרות גדלה שאנשים בכל רחבי העולם יראו את עבודתי. זה מאפשר גישה וראות גדולים יותר, כך שמותגים ומעצבים אחרים יוכלו לצפות בעבודות שלי.
"ההכרה בידי שני ארגונים יוקרתיים כמו פסטיבל האופנה הבינלאומי (פסטיבל היירס) ותוכנית סברובסקי קריאייטיב לעתידנו הייתה אחלה דבר כבוד בשבילי, ולא יכולתי לעשות זאת ללא תמיכתם של הפרופסורים שלי ב- SCAD שעודדו אותי להגיש את העיצובים שלי לתחרויות הגלובליות האלה ולחבק אותי לאורך דֶרֶך.
צילום: באדיבות בנימין ספנסר
"לאחר סיום הלימודים, אני מתכוון למקד את זמני לעבודה על מענקי סברובסקי למען עתידנו ושיתוף הפעולה של מליסה. אני גם אקדיש זמן לבניית המותג שלי, תומאס בנימין, והקולקציה הראשונה שלי שאני מתכננת להוציא בשנת 2022. אני גם מחפש תפקיד עיצובי במשרה מלאה בתעשיית אופנת היוקרה.
"כשמדברים על המקום שבו אני רואה את עצמי בעתיד או על מטרות הקריירה האולטימטיביות שלי, אנשים תמיד אומרים לי שהראש שלי בעננים. כשאני אומר להם שיום אחד אהיה המנהל הקריאטיבי של אחד מבתי האופנה המובילים בצרפת, הם אומרים לי, 'אבל אתה לומד נעליים לְעַצֵב.' כשאני אומר להם שיום אחד בית תומאס בנימין ימשיך לדורות הבאים, הם צוחקים או מתנהגים כמוני מְטוּרָף. אבל מה שהאנשים האלה לא רואים הם השעות והשעות שבהן עבדנו על מלאכתי והמסירות שהייתה לי ללמוד מהפרופסורים והמנטורים הטובים ביותר ב- SCAD. אני גדל כל יום, תמיד דוחף את עצמי ואף פעם לא בסדר עם המקום שאני נמצא בו - אני תמיד שואף ליותר ולהיות יותר. המטרות האלה שיש לי לעצמי לא יקרו בין לילה ויש גם הרבה צעדים קטנים יותר שאני חייב לנקוט לפני שאני יכול להשיג עד קו הסיום, אבל דבר אחד שתמיד ידעתי הוא שכאשר מישהו אומר שאני לא יכול להשיג משהו זה דוחף אותי אפילו קשה יותר. יש שיאמרו שהאמונה העצמית שלי היא נאיבית, אבל לאותם אנשים אני אומר: אתה לא יכול להשיג אם אתה לא מאמין ".
לעולם אל תחמיץ את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.