אני נוטה לומר שאני לא מאמין שזה היום השלישי היחיד בשבוע האופנה בפריז. אבל אני גם מתעבת להגיד את זה, בהתחשב בכך שארגיש כך עד היום השישי, שבו אתחיל להגיד, "אני לא מאמין שזה כמעט נגמר".
יום חמישי, כמובן, היה ארוך, ושלי התחיל בקארבן. מְעַצֵב גיום הנרי עשה הבוקר שני דברים טוב במיוחד: חצאיות צמר מעל הקרסול-אותן הצליח לתת תנועה עם חריץ אלכסוני עמוק-ומגפיים גבוהים בירכיים, שהם פופולריים כרגע, אבל מאוד קשים מושלם. מה הפך אותם למיוחדים? אורכו האמצעי של הנרי היה קו A, אך עדיין צר מספיק כדי לא להיראות רטרו מדי. והמגפיים הצליחו כי הם היו קצת יותר רחבים מהירך, והוסיפו מעט קלות. המראה של הנרי אינו מפתה בדרך כלל, אבל שילוב העונה של תלמידת בית ספר וסקספוט העניק לו יתרון חדש.
בְּ נינה ריצ'י, המעצב פיטר קופינג עשה את מה שהוא עושה הכי טוב: בגדים אלגנטיים שנשים ממש ילבשו מגיעים בסתיו. אני אוהב חליפת חצאית, וחצאית העטיפה האפורה שלו והבלייזר התואם לא אכזבו. החיתוך הראה גם הרבה צווארונים (מי לא, העונה?), והחביבה על שמלת בלוזי בלבנדר היפה ביותר.
אחרי ריצ'י, סטפני ואני נסענו באוטובוס האופנה לריק אוונס - אני אוהב את
אוטובוס אופנה! - היכן שישבנו בשורה הראשונה לצד כולם. (כן, אוון הדף אוזן באוזן ספרו של מארק ג'ייקובס NYFW ויצרה פריסה שאפשרה רק שורה אחת של מושבים.) אליסה דיווחה יוֹם חֲמִישִׁי על צוות הדוגמניות של אוונס, שהורכב ברובו מאי-מקצוע. (מגיב באינסטגרם נעלב מכך שקראתי להן "נשים אמיתיות", בהתחשב בכך שגם דוגמניות אמיתיות, לעזאזל. אני מניח שהוא צודק.) בכל אופן, לבגדים - בעיקר טוניקות ומכנסיים בשילוב עם מגפי עור שהזכירו לי את בנסימונים - היה להם מראה צינורי. (נראה היה שהם מחייבים את הדוגמניות - מקצועיות או לא - לסוג של הקפצה במסלול.) מעילי הלבד והז'קטים של הצמר היו מושכים במיוחד.לבסוף, זה הגיע אל כריסטיאן ווינאנץ, שאת הדברים שלו אני רואה מדי פעם על המדפים האלה בציפור בברוקלין. בחירת הצבע שלו העונה הייתה מיומנת: הוא השתמש בפסטלים, אך לא באופייניים. (אפרסק חיוור, אבוקדו וכחול שמיים שלטו במקום ורוד ולבנדר.) והוא הצליח איכשהו לגרום לטלאים של קליקו להיראות עתידניים יותר מיושנים.