ג'ריאנה סן חואן מפרקת את תיאור האומנות של תאורות מפורסמות - ואת קרב ורסאי האגדי - במיני סדרה החדשה של נטפליקס.
לא רק רועי האלסטון פרוביק שינה את פני האופנה האמריקאית והגדיר מחדש את אופן הלבוש של נשים, הוא גם הקים אסתטיקה איקונית לעצמו ולמוזות שלו שמשנות את המשחק, שכללה ליזה מינלי, מעצבת Tiffany ושות 'לעתיד אלזה פרטי וקבוצת דגמים מגוונת שזכו לכינוי הלסטונס.
"בהתחלה זה הרגיש כמו שרביט כבד לתת אותו", אומר ג'ריאנה סן חואן, מעצב התלבושות מאחורי נטפליקס סדרה מינימלית "האלסטון", המבוססת על הספר "פשוט הלסטון" מאת סטיבן גיינס, בכיכובו של יואן מקגרגור והנהלה שהופקה (ונכתבה במשותף) על ידי ריאן מרפי. היא ביקרה לאחרונה בשנות ה -70 ב "The Down Down"(והתקופה שלפני המלחמה ב"העלילה נגד אמריקה"). עבור הפרויקט הזה, היא "נקלטה הכל"באמצעות מחקר נרחב, שכלל דיבור אישי עם המעגל הפנימי של הלסטון האמיתי - מחייט הראש ג'ינו בלסמו והעוזרת סאסי ג'ונסון. לאלסטונט כריס רויר-לחשבונות ממקור ראשון ואפילו הלוואות לבגד, כדי להיות מסוגל לפרק את המדע מאחורי ייחודו של המעצב מֵתוֹדוֹלוֹגִיָה.
ג'ו אולה (דייויד פיטו, יושב), ליזה מינלי (קריסטה רודריגס) והלסטון (יואן מקגרגור).
צילום: Atsushi Nishijima/באדיבות נטפליקס
"הבנתי את ספר הלימוד [היסטוריה אופנתית]. ידעתי קדימה ואחורה אני יכול לדקלם לך את זה. אבל, שמתי את זה והפכתי להיות מעצבת תלבושות ", אומר אלום ה- FIT, שתחילת הקריירה עבדה תחת אריק דמן על "רכלנית"ו אריאן פיליפס לסיור "Sticky & Sweet" של מדונה.
סן חואן ספדה בחוכמה לסגנונו האישי המוכר של הלסטון ושל חוגו, תוך שהוא נהנה מרשיון יצירתי לסיפור הסיפור הכללי בבמאי דניאל עולמו של מינהאן ב"האלסטון ". מקגרגור חותך דמות מרשימה בסריגי הגולף המינימליסטיים של המעצב ובשכבות מונוכרומטיות בחתימתו השחורה, השמנת והאדומה. לוחות. סן חואן השתמשה במערכת הצבעים המתועדת היטב כדי לתחום את פרקי שיא העלייה, שיא הקריירה הדקדנטית והספירלה האישית והמקצועית האולטימטיבית.
בימים הראשונים, הלסטון לובש ז'קט אפור גוון, שהמעצב במציאות כינה אותו "אורז בר", לפי סן חואן, לפני שעבר לבנים פריכים. לאחר מכן, שטוף עם תהילה וכסף לאחר הקרב האפסי על ורסאי (עוד קצת על זה) ומכור את שמו לקונגלומרט נורטון סימון, הוא מתפאר במשרדיו הגדולים במגדל האולימפי ומסיבות עם תאורות עד הבקרים המוקדמים במועדון החם ביותר בניו יורק. עִיר.
"אנחנו באמת מביאים את הלבן-על-לבן עם סטודיו 54 כאשר כל הקוקאין הוצג", אומר סן חואן. "ברור שברגע שהקוקאין יורד, זו הפעם הראשונה שאני באמת מכניס אותו לז'קט לבן".
האלסטון (במרכז), ג'ו אולה (דיוויד פיטו, שני מימין) ואלזה פרטי (רבקה דיין, ימין קיצוני) באולפן 54 עם שלג כמו קונפטי יורד. אהמ.
צילום: Atsushi Nishijima/באדיבות נטפליקס
בהגשת רעיון קידוד הצבעים למינהאן, התייחס סן חואן לשנת 1980 תמונה של הלסטון בחדר התצוגה שלו עומד מאחורי הליבה שלו. (הוא לבש אותו מראה בשנת 1977, חוגג עם ביאנקה ומיק ג'אגר - גם הוא לבוש בחליפות לבנות - בסטודיו 54.)
מאמרים קשורים:
כיצד למדה מעצבת התלבושות 'The Down' ג'ריאנה סן חואן לתקשר באמצעות תמונות
פומה של שנות ה -70 של באז לורמן מערבב את פומה וגוצ'י הנוכחי
'הלסטון' מראה עד כמה זוהר היה כוחו הרב של המעצב המאוחר-והחולשה הגדולה ביותר שלו
במקביל שלו משרדים חדשים, ראוותניים (משוכפל להפליא על ידי מעצב ההפקה מארק ריקר), הלסטון עובר לעטות אדום יותר, המחזיק גם בסמל כלומר, לדברי מעצב התלבושות: "אנו מציגים אדום כשיש הרבה מהומה, ואפשרתי לאדום לצמוח לצד הזעם שלו. בסופו של דבר, בשיא כל זה, הוא אדום לגמרי... הוא נמצא בנקודת המפנה שלו ".
הלסטון חותך, מעוטר ומצמיד קפטן על אלזה.
צילום: באדיבות נטפליקס
סן חואן הציגה גם רגע תסריטאי, שנראה בפרק הראשון, כדי לסייע בהדגמת טכניקת העיצוב המפורסמת של הלסטון, אשר כלל חיתוך פיסת בד באלכסון, היישר מהבורג, כדי לעטוף ולעצב צללית רפה ישירות על אחד שלו דגמים. בזמן שהאלסטון של מקגרגור מתכונן לקראת הופעת המסלול הפורצת שלו, העוזר ג'ואל (רורי קולקין) מביא עניבה מבד כחול צבוע עם עניבה דפוס פרחים מופשט - "זה העיצוב שלי, כמו הלסטון", אומר סן חואן על הגרפיקה - ממוקם בנוחות במרכז שבו יכול להיות חור לראש לְהֵחָתֵך. "מאוד רציתי לחגוג את הקפטן כי זה מה שמילה נרדפת להלסטון", היא אומרת ומציינת שבחרה גוונים תוססים להתבלט מההעתק של המופע של אולם התצוגה המוקדם בהשראת סוק במדי מרוקו בהלסטון. היה מְעוּצָב מאת החבר אנג'לו דונגיה בשנת 1967. "וזה [משהו] שנוכל לעשות על ההטיה, שהיא אבן יסוד לקול היצירתי שלו."
כיצירה ביוגרפית, הגישה המהפכנית של "חתך על ההטיות" לא רק צריכה להיות מודגשת, טוען סן חואן, אלא הפגין גם - במיוחד עבור הצופים: "איך היה נראה בסצנה, אם הוא יעטוף פיסת בד על [רבקה דיין כ אלזה פרטי], הפעילה אותו על ההטיה, כך שאנשים שאינם יודעים מהי 'ההטיה', יראו ויזואלית ריבוע שהופך ל יהלום?"
לאחר מכן, מקגרגור המועמד לאמי היה צריך לתאר במדויק את המלאכה במצלמה, בעזרת מעט עזרה מהמומחים. "אני, עצמי, לימדתי את יואן איך לעשות את זה מההתחלה עד הסוף ועבדתי איתו על מושגים קטנים, כמו איך להחזיק סיכה - ואתה יודע, לא לדקור את רבקה - או להחזיק מספריים", אומר סן חואן. "תחשוב על האופן שבו אמן אוחז במכחול. כאילו זה טבע שני ".
ברגע מטא להפליא, הלסטון וליזה על המסך מתלוננים על ידי פטריק מק'מלאן האמיתי בדרך לאולפן 54.
צילום: פטריק מקמולן/באדיבות נטפליקס
לסצנת סטודיו 54 נוצצת, האלסטון, בלבן האופורי שלו, בורח למועדון עם החברה הטובה ביותר ליזה מינלי (קריסטה רודריגס) לבושה בחליפת חרוזים מלאה (למעלה). המראה המסנוור הוא בהשראת סגנונות הלסטון המועדפים על האיום המשולש האגדי, כמו אנסמבל כחול נלבש למסיבת יום ההולדת שלה בשנת 1979. "זה חליפת סרבל מאוד מתועדת, אבל אין לי הוכחה שזה היה אפילו בסטודיו 54", אומר סן חואן. הגרסה שלה כוללת חלוק שרוול קימונו תואם וחגורת אוביי משי-סאטן-חתימות הלסטון-אבל בגוון פטל-סחלב קורן כדי לצוץ באמת בסצנה.
ואז, לצורך עבודת החרוזים המשוכללת של החליפה, פנתה סן חואן למעצבת מניו יורק נייעם חאן, שהחל את דרכו כחניך הלסטון בשנת 1978, כשהיה רק בן 20. הקשר בין המעצבים חוזר עוד יותר: הלסטון עבד גם עם אביו של חאן, שיצר יצירות למלוכה בהודו, עבור קולקציות בגדי הערב שלו. "הוא היה כל כך מקסים ביכולתו לשחזר אותו בחדר העבודה שלו", אומר סן חואן.
היא באמת נאלצה לשלב את ההיסטוריה האופנתית שלה בצורה אמנותית עם סיפורים יצירתיים לתארה של 1973 הנודעת קרב ורסאי, שתוכנן על ידי פובליצינית כוח האופנה אלינור למברט (קלי בישוף קליפת פה עם מענג). גיוס הכספים המרהיב הציב את החלוץ הצרפתי - איב סן לורן, הוברט דה ז'יבנשי, פייר קרדין, עמנואל אונגארו ו הכריסטיאן דיור של מארק בוהן - נגד המהפכנים האמריקאים: אוסקר דה לה רנטה, ביל בלאס, אן קליין, סטיבן בורוז ו האלסטון. בתחילה סירב הלסטון להשתתף, אך בסופו של דבר האירוע הביא יראת כבוד בינלאומית לאופנה אמריקאית, כמו גם סימן את נקודת המפנה בקריירה של הלסטון.
ג'ו, האלסטון, פאט אסט (שוואנה האמיק, מאחורי מקגרגור), ליזה ואלזה נכנסים לוורסאי.
צילום: Atsushi Nishijima/באדיבות נטפליקס
כפי שמתואר במיני סדרה, הלסטון ופמלייתו (כולל דילון כפט קליבלנד) מצעד לחדר העבודה בוורסאי ונראה כמו "תושבי ניו יורק שחיים את הפנטזיה המופלאה ביותר שלהם בפריז", אומר סן חואן (למעלה). הלסטון מגביר את מונוכרום הסימן המסחרי שלו עם תעלת פטנט נוצצת, בעוד אלזה, ליזה ומאיירת האופנה ג'ו (דיוויד פיטו) עטופים בפרחי פרווה שמנמנים ובגבי ראש מפוארים.
סן חואן מודה שעיצוב לאוספי מסלולים מזויפים מרובים - ולליזה, הפותחת וסוגרת את המנה האמריקאית - הוכיח אתגר יצירתי ו"מרתיע ". בשילוב אופנה ועיצוב התלבושות שלה, התמקדה בלבוש ערב בלבד למונטאז 'הקולקציות האמריקאיות. "כך שזה הרגיש כמו קרשנדו להופעה", היא אומרת.
עבור מסלול "דיסקו-לפני-דיסקו" של הלסטון, סן חואן יצרה שמלות הכוללות את כשרון המעצב עם פאייטים ברורים (להלן)-"אשר נוצץ לחלוטין ומדגיש את אור הבמה, שהוא הכיר, ולכן לא הכל שיפון, אתה יודע, שכולם ימותו על שלב."
אלזה, מגובה הלסטונים, במהלך קרב ורסאי.
צילום: באדיבות נטפליקס
עם זאת, סן חואן לקחה "הרבה חירות יצירתית" עם פרשנותה לאוספים הפריזאים, הנראים בקצרה, כאשר חברי החברה הבינלאומית נודדים בקהל. "כן הנהנתי לכמה מהצלליות, אבל הדבר החשוב ביותר שלי היה רק להראות ניגוד ל בגדים אמריקאים להראות רגישות מסורתית הרבה יותר מול רגישות צעירה וחופשית יותר ". היא אומרת.
עבור מספר הסיום של ליזה, סן חואן יצרה חליפת חצאית פאייטים שחורה, כובע עליון ופפיון (להלן), הומאז 'להופעה זוכת פרס האוסקר של מינלי ב"קברט ". במציאות, מינלי לבש שמלת חרוזי גבוה-נמוכה עם חרוזים להופעה בפריז. (בנוסף, עובדה מהנה: היא קיבלה אוסקר על "קברט" בשמלה צהובה של האלסטון באותה שנה.) "נאלצתי לעזוב את מוח ספרי הלימוד שלי על כך שעשיתי את זה במדויק. ובאופן אותנטי ומושלם, וקח קצת חופש יצירתי [לעשות סתם] רגע יפה על המסך שמרגיש כמו מופע מדהים ", אומר סאן חואן.
ליזה בתלבושת התייחסות 'קברט' בקרב ורסאי.
צילום: באדיבות נטפליקס
סן חואן פיתחה מערכות יחסים עם מותגים כמו טיפאני ושות '. ללוות יצירות אותנטיות של אלזה פרטי מהתקופה (כשהמוזה של הלסטון החלה את תפקידה העיצובי בבית התכשיטים המפורסם), אך בעיקר בנויה בהתאמה אישית. התלבושות, בעזרת "צוות חייטות נפלא ונפלא שעבד את עצמו עד עצם כל יום" ודרך קוביד -19 נרחב פרוטוקולים. היא גם התחברה עם הקואליציה של תעשיית התלבושות להעסיק חנויות אומנות וברודווי בברודוויי, מכיוון שפרנסתם נפלה במהלך המגיפה. "[הבאנו] כמה שיותר מהעבודה שיכולנו, כולל עבודות מילאן או עבודות גמר", היא אומרת.
מציאת יצירות הלסטון מקוריות וניתנות לתקופה מהתקופה הוכיחה את הקושיה ואף "כובשת הלב" של מעצב התלבושות. אבל, במובן מסוים, המחסור. הציע ריפוד כסף שאולי הלסטון עצמו העריך.
"לעתים קרובות [החלקים] ניזוקו או נשחקו, וחלק ממני אוהב את זה", אומר סן חואן. "כי אני בטוח שנשים דווקא נהנו ללבוש אותן ולמעשה שתו ורקדו ונהנו בלילה בבגדי האלסטון שלהן."
לעולם אל תחמיץ את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.