ביום חמישי האחרון אחר הצהריים, כששבוע האופנה הגיע לסגירה של כמה שדרות מערביות, ישבנו ליד הבית הקודם שלו בספרייה הציבורית בניו יורק הסמוכה לבריינט פארק, שם רודארטהקייט ולורה מולאווי היו בהישג יד כדי לדון בנושא שלהם ספר צילום חדש: רודארטה, קתרין אופי, אלק סות ' (JRP | רינגייר).
לצורך הפרויקט שיתפו קתרין אופי ואלק סות ', שניהם צלמים (לא אופנתיים), ששיתפו פעולה עם המולאביס ביצירת יצירות מקוריות חוקר את עולמו של רודארטה: אופי עם סדרת דיוקנאות של אנשים הלובשים את רודארטה וסות 'עם צילומי נוף ממסע כביש בקליפורניה ( אחיות רודרטה נתנו לו מפה של מקומות לבקר בהם ברקלי, ביג סור, סנטה קרוז, עץ ג'ושוע, ים סלטן ומקומות נוספים שהיו השראה העיצובים שלהם).
קתרין אופי השתתפה גם היא בדיון בן שעה עם המולאוויס, והציעה את נקודת המבט שלה על יצירת הספר ועבודה איתם, אך למדנו רבות גם מקייט ו לורה על חיבתם לקליפורניה, האופן שבו הם מקבלים השראה, מדוע הם לעולם לא ילבשו עיצובים משלהם, ועל גישתם האינטואיטיבית בעיקר לעיצוב ומכירת בגדים.
קייט ולורה ישבו וצפו בסרטי אימה במשך שנה לאחר סיום הלימודים. בתגובה לשאלת "ספר לנו מי אתה ומה אתה עושה", הסבירה קייט, "תמיד חשבנו ששנינו להיות מעצבי אופנה והלכנו לבית הספר והחלטנו לא ללמוד את זה. הייתי מגמת תולדות האמנות ולורה הייתה מגמת אנגלית בברקלי ובעת שסיימנו את הלימודים הבנו שאנחנו רוצים להיות מעצבי אופנה וחזרנו לביתנו בלוס אנג'לס ו די התחלנו לעבוד... אחד הדברים שעשינו היה לצפות בסרטי אימה בזמן שלא ממש עשינו שום דבר אחר ובהמשך חשבתי, טוב אני מניח שזה מחקר טוב ב לָחוּשׁ."
הם עשו את הספר הזה כדרך להראות את תהליך החשיבה שלהם. "לא עבדנו 30 שנה, אז זה סוג הספר שמבחינתי היה יותר מחקר של מה שחשבתי שהעבודה שלנו עוסקת בו, לפחות בשלב הזה", אמרה קייט. "חשבתי, 'איך עושים משהו כדי לשתף מישהו בתהליך חשיבה?' הייתי צריך שתהליך החשיבה יהיה ויזואלי. "
כל מה שרודארטה שורש איכשהו בקליפורניה. "כשהתחלנו את הספר הזה, אני חושבת שלא באמת הבנו מה משמעות קליפורניה עבורנו", הסבירה לורה. "כל רגש שיש לנו, כל מה שאנחנו עושים, כל מה שאנחנו יוצרים נעוץ בדברים שראינו או שהיינו להם הנאה לחקור או לטייל כשהיינו צעירים יותר או אפילו עכשיו... כל הטבע, כל הצבעים [רואים בעיצובים שלנו], כולם קיימים שם."
כולל הקולקציה בהשראת ואן גוך באביב 2012. "אם הייתי אומר לך ואן גוך מתייחס ללוס אנג'לס, היית אומר, ובכן, על מה אתה מדבר?" קייט התחילה. "ובכן, למרבה הפלא זה שאנחנו גרים ברחוב ממוזיאון שיש בו דיוקן של ואן גוך של אמו-זה שכולו רעל ירוק והמשכנו להסתכל על הדיוקן הזה, ואז למעלה על ההר הזה, שנמצא ממש ליד מקום מגורינו הוא מצפה כוכבים בשם הר ווילסון... יש טלסקופ שבו הם הקליטו כתמי שמש וכאשר עשינו את האיסוף על ואן גוך, אחד הדברים שעשינו היה לקחת כתמי שמש והפכנו אותם לחמניות והקשר הזה היה עָשׂוּי."
בקליפורניה יש גם דברים מגניבים כמו קונדורים, שעוררו השראה לקולקציית אביב 2010. בזמן שגדלו בצפון קליפורניה, הסבירה קייט, "היו שתי תנועות באמריקה: האחת הייתה להציל את הקירח נשר והייתה תנועה לקונדור והקונדור היה יצור כל כך מלכותי ומטורף, אבל לא באמת היה אותו יחסי ציבור חֶברָה."
החיים בלוס אנג'לס מונעים מהם להיות מודעים למה שאנשים אחרים עושים. "אנו יוצרים בעצמנו את ההקשר בו אנו עובדים, כך שזה לא בהכרח ריבוי של מה אנשים אחרים עושים ", הסבירה קייט," בעיקרו של דבר, אני לא ממש יודע מה הם אנשים אחרים מַעֲשֶׂה."
הם לעולם לא ילבשו עיצובים משלהם. לורה אמרה, "אנשים תמיד רוצים לדעת, ובכן, את מעצבת, האם את רוצה ללבוש את הבגדים שלך, למה את לא לובשת שמלה לאירוע הזה. באופן מוזר, באמת התרחקתי ממה שאנחנו עושים... זה שום דבר שהייתי לובש בחיי היום יום אבל אני הרבה גב מינימלי ומחוספס יותר ואם הייתי מעצב בגדים שהייתי רוצה ללבוש כל יום, היה לי משעמם מאוד בתור מְעַצֵב."
קייט הוסיפה, "בשבילנו זה כאילו אנחנו רוצים את הבד הריק הזה וברור שהכל על עצמך מסתנן איכשהו למה שאתה עושים, כך שזה יהיה מטורף שנאמר שזה לא עלינו, אך יחד עם זאת איננו מוגבלים לדברים שאנו באופן אישי רוצה."
למעשה, כשהם מעצבים בגדים, הם לא באמת חושבים על אנשים שלובשים אותם בכלל. באשר לשאלה האם יש להם מחשבה על דמויות בעת עיצוב בגדים או לא, אמרה לורה, "בהחלט לא. אני חושב שזה מה שכל כך מוזר בדרך העבודה שלנו... "
קייט הוסיפה, "הרעיון לעצב עבור סוג מסוים של אנשים מעולם לא באמת היה... זה לא בהכרח קשור ללבוש את הבגדים; הדבר המעניין באופנה הוא שאנשים יכולים לנהל מערכת יחסים עם הבגדים שלהם והם אולי לא ילבשו אותם, אז אני מרגיש שזה הפך למשהו מחוץ לזה. זה יותר קשור לרעיון האוסף והרעיון לנסות לנהל איכשהו דיאלוג עם אנשים כך שזה יכול להיות להרבה אנשים שונים ".
קתרין אופי הוסיפה, "אני חושבת שאתה יוצר דברים כי אתה רוצה לדעת איך זה נראה."
אבל, באיזה שלב הופך את הבגדים למכירה לתהליך העיצוב? או שזה כן? קייט: אני לא חושבת שנוכל לומר שמכירה לא חשובה, כי אתה מייצר בגדים והם מתלבשים, זו הדינמיקה של זה... אני חושב שלפעמים שאנשים מגיבים לדברים, הם מרגישים שזה יותר למכירה... אם הם שונאים את זה, הם כמובן לא חושבים שזה הולך למכור ".
ניתן להזמין מראש את הספר בכתובת אֲמָזוֹנָה במחיר של $ 50.40 בלבד (מחיר המחירון הוא $ 80). עברנו על זה וזה די מגניב.