כאשר אחד העיצובים האישיים שלה משך את עינו של קונה בארניס באירופה, טמפל סנט קלייר עברה ללמוד אמנות וספרות בפירנצה לניהול קו תכשיטים משובח.
עשרים וחמש שנים לאחר מכן, הקו האמיתי שלה נמכר בברגדורף ובסאקס, וקמיעות קריסטל הרוק החתימות שלו נותרו עמוד התווך בקרב קהל הבוהו האמיד. המעצבת נשארת עצמאית מרעננת בעידן הארגוני, ומנהלת את העסק עם בעלה ומשתמשת בתפקידה כמעצבת ידועה לטובת סיבות פילנתרופיות הן סביבתיות והן תַרְבּוּתִי.
מאוחר יותר החודש, הקהל שלה יתרחב הרבה מעבר לדוינים במתחם והגבס של ווסט וילג 'כאשר טמפל סנט קלייר עבור יַעַד יגיע למדפים ב -29 באוגוסט. לקראת אבן דרך זו, שוחחנו עם המעצבת על שורשיה הפלורנטין, בעבודה עם ענקית הקמעונאות, ומדוע האלמוגים שייכים לאוקיינוס, לא סביב צווארך.
פאשניסטה: ספר לנו על הימים הראשונים של הקו הראשי שלך.טמפל סנט קלייר: הים התיכון היה שורש ההשראה שלי, [שניתן לראות בשימוש שלי] בזהב צהוב, והרבה אבני חן צבעוניות, והרבה פירוט גרגירים. זה היה סוג של אורגני מאוד. הייתי נוסע, ואני אהיה בטורקיה, ויהיו פרטים ארכיטקטוניים שאשים לב אליהם... שיהפוך לתכשיט. הוא התפתח עם השנים והפך למודרני יותר בצורה מסוימת אך מעין קלאסיקה מודרנית. זה עובד בצורה קצת יותר מובנית בכך שיש לי למעשה ציר זמן שעלי להיצמד אליו. אני פחות או יותר שנה בחוץ. כרגע אני מסיים את סתיו 2011.
זה אפילו מוקדם יותר מהאופנה! קראת לסתיו 2010 לאוסף "אודיסיאה". נראה שעברת מזרחה מאיטליה ומהים התיכון. אחד מילדי קרא האודיסאה לבית הספר, אז היו לנו הרבה דיונים על האימפריה הפרסית, הלן מטרויה וחילופי התרבויות... הדמיון שלי יצא לדרך וחשבתי, "אני אצור קופסת תכשיטים מודרנית של הלן טרויה." אז זה חלק מהאוסף: מהדורה מוגבלת מאוד, כמעט מיוחדת במינה חתיכות. ואז באותו הזמן, בדמיוני - וזו הסיבה שאני חושב שיש לי כל כך מזל שאני עושה מה שאני עושה כי אני מגיע סוג של חלום בהקיץ והפוך אותו לתכשיטים - אני חושב שטרויה הייתה יוון העתיקה, אבל היא הייתה [פיזית] טורקיה. אז הייתה השפעת המזרח, שהכניסה עין רעה לאוסף. ואז מהשפעת יוון העתיקה המערבית יותר, יש צורת אמפורה, כלי מעוצב ויפה שתמיד רציתי לשלב [בחתיכות].
אל היעד. האם בכלל היססת לעשות את שיתוף הפעולה? אמרתי לא להרבה אחרים, אבל Target הייתה בחירה קלה. אני מאוד אוהב איך הם מציגים מעצבים וכיצד הם תומכים באומנויות. כשהתקרבו אליי החמיאו לי, כי זה מכניס אותי לחברה נהדרת, עם מוכנים ללבוש מעצבים שעבדו איתם. אני לא מרגיש שזה מסכן את המותג שלי בכל מקרה. עם זאת יש מגבלות ברורות. אתה לא עובד עם אבנים וזהב אמיתי. במובן מסוים יש פחות מגבלות. היעד, קודם כל, הוא כל כך אמן בהנחיית מה שמעצב רוצה לעשות... והם דואגים לייצור ולמקורות. בקולקציה העיקרית שלי [המקור] קשה מאוד, כי כל בחירות האבן שלנו הן ללא פשרות. אז אם אני רוצה להשתמש באקוומרין גדול, היא חייבת להיות אבן טבעית, והיא צריכה להיות בעלת רוויה מסוימת של צבע. בקולקציית Target, אני יכול לומר שאני רוצה לעשות שרשרת של כל האבנים הגדולות האלה שתואמות בצבע הזה, שבעצם לא קיימות בטבע, ולעשות את זה בזיופים. זה כאילו אני יכול להכין כל מה שאני רוצה. [זה] אמור להיות כיף. זה במחיר בשביל הכיף, וזה פריטים שאתה לא צריך לדאוג לגביהם.
יש חתיכות אהובות? אני אוהב את כל קטעי הקסם. [כיף] ללבוש אותם לחוף הים, הם ממש קלים וניתנים לשכבות. אני לא יכול לחכות לראות אותם בחנויות. אני מקווה שאקבל כמה חלקים לפני שכולם ילכו!
ספר לי על Too Precious To Wear (קמפיין לשימור אלמוגים בהובלת Sea Web, ארגון ללא מטרות רווח בוושינגטון). יש לי סוג של מעורבות לכל החיים באוקיינוס. הייתי צעיר שנורקל נלהב מגיל צעיר, צוללן מאז שהייתי נער, ולמעשה יצאתי למספר טיולי לימוד עם ז'אן מישל קוסטו. סלין קוסטו, בתו של ז'אן מישל, הביאה לי את האנשים היקרים מדי ללבוש... אנחנו מנסים להסביר שאלמוגים הם [האוקיינוסים] מקבילה ליער הגשם: זה הבסיס של המערכת האקולוגית ואם היא נמחקת יש הרבה מינים אחרים שיימחקו גם כן. אז ניסיתי באופן פעיל לגרום לעמיתים אחרים לעיצוב תכשיטים להתחייב שהם לא ישתמשו באלמוגים. אני עושה הרבה עם דימויי האלמוגים באוסף אביב 2011 שלי, ואנו נבחר [קטע] אחד שיעזור לקמפיין Too Precious To Wear. טמפל סנט קלייר למטרה מגיעה לחנויות ולרשת 29 באוגוסט. קולקציית אודיסיאה מהליין הראשי שלה תהיה בחנויות וב- www.templestclair.com 16 באוגוסט.