המעצב גרג לורן. צילום: גרג לורן
בסדרה ארוכת השנים שלנו, "איך אני מצליח", אנחנו מדברים עם אנשים שמתפרנסים בתעשיית האופנה על האופן שבו הם פרצו ומצאו הצלחה.
אתה לא יכול ללבוש אותם, אבל אתה בהחלט יכול להתפעל מהבנייה שלהם. הבליינים, הז'קטים והחליפות המקוריים של גרג לורן עוצבו כולו מנייר. רשמי, אך שביר.
לורן, אמן ומעצב שבמקרה גם הוא אחיין של ראלף לורן, נהנה לבחון את יחסיו עם אופנה. נכון לעכשיו, הוא חווה הצלחה מסוימת עם המותג העתיק שלו בן הארבע, שמייצר בגדים, תכשיטים וניחוחות (לבישים מאוד) לגברים ולנשים כאחד. יש הרבה דיבורים על האסתטיקה שלו, סגנון שיכול להיות שקשה להצמיד אותו במילים במדויק. אמילי פארה, מבקרת של Style.com, כותב מקולקציית סתיו 2015 האחרונה שלו: "הבגדים שלו לא הרגישו מחוברים במיוחד לאף אזור בעולם, והם לא ממש היו כמו כל דבר אחר שהוצג בשבוע האופנה בניו יורק העונה ".
בעיני הבגדים שלו מרגישים כאילו מעוותים לובשים בגדים מסורתיים; אתה יכול להחליט בעצמך.
כשפגשתי את לורן בסטודיו ששכר בניו יורק לשבוע האופנה, מהר מאוד למדתי שהוא אוהב לדון בשאלה: למה אנחנו לובשים את מה שאנחנו לובשים? למשל, הוא מבחין שיש הרבה אנשים שרוצים להתלבש כמו חייל מבלי לזכות בזהות של אחד כזה. זה לא מרגיז אותו. כמעצב, הוא ממש מוקסם מהרעיון. "אם אנחנו רוצים להיראות ולהרגיש כמו חייל", הוא אומר, "אני הולך לקחת את התועלתני ביותר, הנשכח ביותר בדים המשמשים את החיילים ואני הולך להפוך אותם לז'קט המייצג סוג אחר לוֹחֶם."
צילום: BFANYC.com
זוהי רק אחת מהדרכים הרבות שבה הוא מייצר מחדש בדים לא שגרתיים לבגדים חדשים. בדומה לבגדיו, גם דרכו של לורן לעיצוב אופנה היא דבר רגיל.
גרג לורן נולד וגדל בעיר ניו יורק. הוא ילד אמצעי לשני אחים, אח גדול ואחות קטנה. אביו, ג'רי לורן, אחד האחים הגדולים של ראלף לורן, עודד תמיד רוח יצירתית. בגיל צעיר, לורן התחילה לצייר ונחשפה לסרטיו של אלפרד היצ'קוק ולתצלומיו של הורסט פ. הורסט ויוסוף קארש. הוא תהה לגבי הדמויות שבתמונות אלה ואהב להסתכל על מה שהן לובשות. הרבה לפני שידע שארנסט המינגווי הוא סופר, לורן הוקסם מהאופן שבו קארש תפס את סוודר הדייג הצמר שלו. כשראה את קארי גרנט משייטת עם גרייס קלי בסרט "To Catch a Thief", הופנתה תשומת לב רבה יותר לחליפתו של גרנט מאשר למקום.
"הכל בשבילי הוסבר באמצעות סגנון ומה זה מייצג", הוא אומר. "מעניין לצפות בסרט ולהתאמן לראות איזו חליפה מישהו לובש."
לורן אהבה ללמוד על בגדים. הוא ידע את ההבדל בין צווארון מורח לצווארון ישר לפני שרוב הבנים הצליחו לקשור עניבה. כשהתבגר, הוא בחן חליפות, כפתורים ודשים, וכאשר משפחתו הציעה שכל הפרטים הקטנים האלה הם סמליים, הוא התחיל לשייך פריטי לבוש מסוימים לאנשים מסוימים. הוא אפילו שאף להתלבש כמו כמה מהשחקנים שהעריץ. אך כשהתבגר ובילה יותר זמן בכוחות עצמו, הוא החל לתהות אם "ירש גיבורים של מישהו אחר".
"למה שאני ארצה להיראות כמו קארי גרנט?" הוא תוהה בקול. "אני מבין. אני מבין למה הוא מעולה. אבל זה מישהו אחר. מי אני?"
לאחר שסיים את לימודיו בפרינסטון, לורן עברה ללוס אנג'לס כדי להמשיך לשחק. כשהגיע לראשונה להוליווד הוא כתב, הפיק ושחק בסרט מארק פורסטר בשם "כיסאות נוח". הוא נחת עוד כמה תפקידים קטנים בכמה סרטים מרכזיים ("באטמן לנצח", "לילות בוגי") אבל הוא אהב לאתגר את עצמו להיות יצירתי בדרכים אחרות כמו נו. "כשיצאתי ללוס אנג'לס, זה אף פעם לא היה בגלל שרציתי להיות שחקן", הוא מדגיש. בין עבודות לאודישנים הוא צייר.
"כל חיי הייתי אמן חזותי, אבל פתאום מצאתי את עצמי מצייר כל יום", הוא אומר לי. "זה באמת המריא."
צילום: גרג לורן
זה היה גוף עבודה, "שינוי", שהפכה אותו מבחינה טכנית למעצב אופנה. על מנת לייצר ז'קטים וחליפות מנייר יפני, היה עליו ללמוד כיצד לתפור ולגזור דפוסים בסיסיים. "תפרתי בכ -50 מבגדי בגדי הגברים האייקוניים ביותר שלימדו אותי היו הבסיס לארון הבגדים של כל גבר", הוא אומר. הוא עשה זאת משתי סיבות: "לחגוג אותם ולהיפרד מהם". בתמונות, החלקים נראו כמו עמלות מובנות של בגדים שאולי תמצא בחנות של חייטים.
יום אחד לאחר שנפתחה "אלטרציה" לציבור, לורן עמד על פיסת טיפה מפוזרת בצבע בסטודיו שלו בלוס אנג'לס והחליט להכין ממנו ז'קט לביש. זה התגלה כקשה יותר משחשב. בהתחלה הז'קט לא התאים, אז הוא נאלץ לקרוע שרוול ולתפור אותו בחזרה. גם אחרי זה זה עדיין לא היה מושלם, אבל זה היה מספיק טוב כדי להתבלות. "כל כך התרגשתי מהדבר הזה שעשיתי את עצמי, טעויות והכל, שלבשתי אותו בביטחון של חליפה משובחת של Savile Row".
"אני לא יודע אם זה היה הז'קט או הגאווה והביטחון שהשגתי כי לבשתי את הדבר הזה שיצרתי שזה כל כך ייחודי לי", הוא מאפשר, "אבל משהו קרה. הבנתי שיש לי קול ".
לא עבר זמן רב ולורן התחילה גם היא להתנסות בבגדי נשים, וליצור מעיל לאשתו, השחקנית אליזבת ברקלי, שתלבש לפתיחת אמנות. "הכנתי לה עוד אחת ואנשים רצו את שלה", הוא נזכר. "בקרוב היו לי בחורים שביקשו ממני להכין מעילים ונשים ביקשו ממני להכין מעילים."
לורן אומר שהוא לא סיפר למשפחתו על המעבר שלו לאופנה בהתחלה. "שמרתי את זה לעצמי עד שידעתי שזה משיק", הוא אומר. "החרב פיפיות או השקית המעורבת של ברכות של משפחה קרובה מאוד היא שלכולם יש דעה. לא היה לי עניין לשאול או לשמוע מה מישהו חושב, לא על מה שאני עושה או על החלקים בפועל. "
אולם לאחר שהמותג גרג לורן הושק רשמית בפברואר 2011, הוא רצה שכולם יידעו על הבגדים, במיוחד על משפחתו.
האם ההשקה קירבה אותם? "זה דבר עדין", הוא מודה. "אני חושב שכאשר השקתי את [המשפחה שלי] לראשונה היה כמו 'אה, מה זה?' מה קורה כאן? 'לפעמים זה דבר בלתי צפוי שמישהו אחר עושה [לבוש בדרך שלו]. אני מאוד דיפלומטי בנוגע לזה כי אני לא יודע מה נאמר בדלתיים סגורות. אני יכול רק לומר שהתמיכה הייתה שם. אני חושב שהעבודה שהכנסתי לתערוכות והיקף האוסף מוכרת, אפילו בתוך המשפחה שלי, כמשהו רציני ".
צילום: באדיבות BFANYC.com
אחרי שהוא אומר את זה, הוא משנה את הנושא להפקה, כשהוא מתלהב שכל אחד מבגדיו מיוצר, אחד בכל פעם, בסטודיו קטן בלוס אנג'לס. שום דבר, הוא אומר, אינו מיוצר במפעל. רק כמה יצירות סרוגות מיוצרות מחוץ לסטודיו שלו.
בימים אלה הוא אוהב לשחק עם בדים יפניים עתיקים. "אני ארוץ ל [תופרת] עם חתיכת בורו קטנה ואגיד, 'בואו נשים את זה על הצווארון'." הפריטים האהובים עליו להתנסות בהם הם שקיות כריות ישנות. "אנחנו לוקחים את הזמן", הוא מודה. "זה לא חסכוני או חסכוני בזמן אבל הרבה תשומת לב נכנסת לכל פרט. אני לא יכול להבטיח זאת, אבל הייתי אומר, אין שתי חלקים דומים ".
בדרך כלל הוא יכין שלוש עד 50 חתיכות מכל לוק. "ארבעים יהיה סגנון מוצלח עבורנו", הוא אומר לי. "כרגע, אפילו בצורה מוגבלת זו, אנו עושים 1,500 עד 2,000 חלקים בעונה".
אני שואל אותו אם הוא רוצה שזה יישאר כך. הוא כן. אבל הוא אומר שהעסק צומח והוא רוצה שיהיה לו שטח קמעונאי משלו כדי שהלקוחות "יוכלו לחוות את הבגדים כפי שהאנשים בתערוכה חוו אותו".
צילום: באדיבות שוק דובר סטריט ניו יורק
מוקדם יותר השנה, היה לו התקנה בשוק דובר סטריט בניו יורק. הוא כלל מתלה בגדים מפלדה שהונח מול רקע ירוק זית עם פינה, שגרם לך להרגיש כאילו אתה קונה באוהל. בתוך החלל ישבו שלוש ערימות מכנסיים מסודרות על מה שנראה כאלונקה צבאית מתקופה שחלפה. מזנון, פמוט לא מואר וערימת ספרים ישנים כרוכי עור מונחים על שולחן בקרבת מקום, כולם אביזרים מתערוכת אביב 2015 שלו. שתי דוגמניות הציגו גם סגנונות מאוסף זה. "נתנו לו את המקום והוא יצר את ההתקנה", אומר מנכ"ל שוק שוק רחוב דובר ג'יימס גילצ'ריסט. זה מערך מסודר, וזה כמעט נותן תחושה של להיות באחת ההופעות שלו. אם כי לא ממש. שום דבר לא יכול.
בנובמבר 2011, לפני שלורן הציג מופעי מסלול, הוא יצר משהו שהוא מתאר כ"חווית התקנה קמעונאית ". בשביל זה הוא מצא ריק שטח ברחוב גרנד בסוהו - "זה היה בעצם הבניין שבו קניתי את ציוד האמנות שלי כשהסטודיו שלי היה ברחוב קרוסבי", הוא מציין - והמיר אותו משהו שנראה כמו "מחסה לפצצות". מנורות עבודה נתלו מהתקרה כדי להשוויץ באוסף, שילוב של בגדי גברים ונשים, כולם עשויים מצבא בדים. הוא כינה את החנות הזמנית "צריף". כמו תערוכת גלריה לאמנות, זה היה במשך תקופה מסוימת ואתה יכול להיכנס ולקנות את הבגדים. "זו הייתה חוויה סוחפת לאנשים."
כשנפתח "צריף" ביקש לורן מדודו ראלף לבוא לראות את הבגדים. הוא עשה אחד טוב יותר: הוא קנה כמה מהם.
בעונה השנייה של לורן, דובר סטריט מרקט וקמעונאים אחרים החלו לשאת את האוסף שלו. זמן קצר לאחר מכן התרחב לאביזרים, תכשיטים וניחוחות. בשנה שעברה הוא יצר את כל הבגדים לכריס מרטין בסרטון המוסיקה "קסם" של קולדפליי. ולאחרונה הוא הכין את התחפושת של שיילין וודלי לסרט "Insurgent", הסרט השני בסדרה "Divergent".
"זה מרגש אותי", הוא מודה ומתייחס לעיצובי התלבושות. "אני רוצה להמשיך להוסיף לכדור השלג של היצירתיות."
אני שואל אותו אם הוא ירצה אי פעם לביים סרט.
"אם זה היה הסרט הנכון והייתי יכול להשתמש בנקודת המבט שלי... אשמח", הוא אומר. "אני רוצה שההופעות שלי ירגישו קולנועיות ולעתים קרובות אני תוהה האם זה מרגיש לביים סרט?"
אולם כרגע, המוקד העיקרי שלו הוא עדיין אופנה, אבל אופנה נבחנה באמצעות השאלה: מי אנחנו רוצים להיות כשאנחנו מתעוררים בבוקר? זה מה שהוא אוהב לחשוב עליו בזמן שהוא עובד. לפעמים כשהוא עוזב את הסטודיו שלו, הוא מזהה גברים ונשים ברחוב כשהם לבושים במעילי אופנוע מחוספסים ו תוהה אם הם באמת בעלי אופניים או שהם פשוט ממלאים את התפקיד של מורד חופשי הרוכב אל תוך לַיְלָה.
"זה מה שהופך את האופנה לכל כך מעניינת", הוא יסביר. "אנחנו יכולים לחיות את הפנטזיות שלנו. אנחנו יכולים לחיות את הפחדים שלנו. אנחנו יכולים להיות האנשים שאנחנו רוצים להיות ".
צילום דף הבית באדיבות גרג לורן
הערה: מאמר זה עודכן כדי לשקף כי ההתקנה ב Dover Street Market אינה פעילה יותר.