אהבתו של ג'ונתן סימחאי לאופנה התחילה הרבה לפני שידע שהוא רוצה להיות מעצב. בין הקשר עם אמו בחנויות הכלבו לבין סיוע לחברותיו בשופינג, התחיל סימחאי לפתח עין מבחינה בסגנון. יליד ניו יורק עבד קמעונאות וקניה לאורך כל שנות לימודיו באוניברסיטת פרסונס וב- FIT, והבין עד כמה הוא נהנה להלביש נשים ולגרום להן להיראות ולהרגיש במיטבן.
בשנת 2010 השיק את תווית שמו של בגדי נשים בהשראת בגדי גברים. כאשר עמימות מגדרית זו תמיד עומדת בבסיסו, חזונו לנשים מתוחכמות ועכשוויות התחזק והתחזק בכל עונה והוא נישא על ידי קמעונאים מרכזיים כולל בארניס.
לסימחי יש שטח אולפן מקסים הודות לתוכנית החממה של CFDA, אבל הצ'אט הזה התקיים בסקייפ מאז שהוא בסין בטיול מקור (הוא מייצרת ברחבי העולם ובפנים מקומית). המשך ללמוד כיצד כל דבר, החל מתחתוני בוקסר ועד דרו ברימור, עזר לו לבנות את הצלחתו המוצלחת מותג.
ספר לי על איך נכנסת לאופנה בגיל צעיר.ג'ונתן שמחי: אמא שלי תמיד לקחה אותי לקניות כשהתבגרתי. היינו מתחברים על התלבושות שלה והיותנו בחנויות כלבו. גם אני נהגתי לקחת את אחת החברות הטובות שלי לקניות ולעזור לה לבחור מה לקנות. אני זוכר שהייתי איתה בחנות הזו בשם Havana Jeans בסקרסדייל, והמחסנאית אמרה לי שהיא צפתה והקשיבה לי ורצתה להציע לי עבודה. הייתי רק בן 14 ואמרתי שלא. בהמשך הדרך התקשרתי אליה בחזרה כי החלטתי שאני באמת רוצה להיות בעולם הזה. בסופו של דבר עבדתי שם כחמש שנים. התחלתי לקנות בשבילם, מה שאהבתי. אהבתי גם להיות על הרצפה. תמיד נהניתי להלביש נשים ולהכניס אותן למצב רוח טוב ולשמח אותן.
איך התחלת לעצב?
איך התחלת לעצב? דודי ואבי הקימו עסק בייצור בגדים סיטונאי. זה שונה מאוד ממה שאני עושה עכשיו, אבל זה לימד אותי על דגימה וייצור. עשיתי קולקציית קפסולה לדודי, שבעיקר עשה חולצות. זה היה ללקוח מבוגר יותר מהלקוחות הנוכחיים שלי. הסגנונות שעיצבתי תמיד יהיו הנמכרים ביותר של העונה ובתי הכלבו תמיד אהבו אותם. ידעתי שאני רוצה לעשות יותר ולהפוך את זה לשלי. עדיף עכשיו שאני לבד כי אני יכול לעשות את הדבר שלי לגמרי ולעצב עבור החברים שלי והלקוח שלי.
ספר לי על האוסף הראשון ההוא וההתחלה של הלייבל שלך. האוסף הראשון שלי היה הרבה ג'ונים ארוכים! זה התחיל בכך שחברות שלי ניגשו לביתי וצריכות ללוות משהו, והייתי נותן להן תחתוני בוקסר או ג'ונים ארוכים עם חולצה גדולה. הם היו עונדים אותם עם עגילים ועקבים ונראים מדהים. אהבתי את הרעיון של בגדי נשים בהשראת בגדי גברים. הבנות לעולם לא ירצו להחזיר לי את הבגדים שלי. אז התחלתי לעצב בוקסר בבדי משי צולעים ובדים חדשים. עורכים ובנות אופנה אהבו אותם, אבל כשזה הגיע לזה לא הרבה בנות הולכות ללבוש בוקסר צולע.
אילו אתגרים מוקדמים התמודדתם כמעצבת צעירה? אני חושב שזה היה על להפוך את הקולקציה לנשית יותר תוך שמירה על יסודות האווירה הגברית. זה תמיד היה החבר שאול, אבל ניסה להפוך את זה למסחרי יותר. הרבה מעצבים שנמצאים באותו מקום שבו עשיתי התמחות עבור בתים גדולים יותר והיו להם רקע עיצובי אמיתי, אבל באתי מנקודת מבט ייצורית יותר. הייתי צריך ללמוד את האיזון בין כמה קטעים שצריכים להיות עריכה או מסחרית. לקח לי כשלוש עונות להתמודד עם זה בעצמי. זה היה יקר לחוות את האתגרים האלה לבד, אבל שש או שבע עונות מאוחר יותר זה השתלם כי אני באמת מבין.
האם יש רגע שהיה פריצת דרך של ממש עבורכם?
האם יש רגע שהיה פריצת דרך של ממש עבורכם? זה היה שני דברים. ההזמנה הראשונה שלי מבארניס טלטלה את עולמי. אני אוהב לקנות שם ועכשיו הם מכבדים את העיצובים שלי ומאמינים בהם. התמיכה הזו הייתה מדהימה ודחפה אותי הלאה. ואז בשנה שעברה הייתי בהונג קונג ואחד הלקוחות שלי סיפר לי שמישהו קנה אצלה את אחת השמלות שלי החנות ולבשה אותה למסיבת האירוסין של דרו ברימור, רק כדי להגיע ולהבין שדרו לבש אותו שמלה. התחלתי לבכות! תמיד אהבתי את דרו להתבגר, וזה היה פשוט סוריאליסטי. אני מרגישה צמרמורת עכשיו רק מדברת על זה.
מה נקודת הזינוק שלך לכל קולקציה חדשה? אני לא מסורתי כשאני מקבל השראה. אני לא מסתכל על ציור וחושב 40 מבטים. אני חושב 'אם הייתי ילדה מה הייתי רוצה ללבוש' או הבנות שאני מסתובב איתן-מה חסר להן בארונות שלהם. אני אפילו מסתכל הרבה לתוך הארון שלי. עונה אחת התחלתי עם הסוודר הזה שלבשתי כארבע שנים במהלך התיכון. זה היה סוודר הסקי של אבא משנות ה -70 ותמיד קיבל מחמאות, אז הסתכלתי על זה וניתחתי למה אני כל כך אוהב את זה. השתמשתי בזה כהשראה בעונה אחת.
יש לך איזו מוזיקה? אני אוהב את טיילור טומאסי-היל, רוני מארה, קריסטן סטיוארט. אני מקפיץ הרבה רעיונות מכריסטין, עמיתי. הסטייליסטית שלי סוזן ג'וי עבדה איתי מההתחלה ואני תמיד מסתכל על התגובה שלה לקולקציות שלי. אמא שלי כל כך אופנתית. אני רוצה להלביש את כל הנשים שאני אוהב בחיי.
האם היית אומר שהטווחים שלך מאוד מרכזיים בניו יורק? כן בהחלט. הקולקציה האחרונה בהשראת לוס אנג'לס ומלורדי דוגטאון. הלכתי לקואצ'לה בשנה שעברה וכולם היו כל כך צוננים ומאושרים. רציתי להחזיר את אורח החיים הזה לעיר. רציתי להביא את הקרירה הקליפורנית למשרד או לארוחת עבודה.
כיצד השפיעה עליך ניסיון הקמעונאות והקנייה שלך? הצמיחה שלי מיוחסת לאופן שבו אני באמת רוצה לעצב לילדה שקונה את הבגדים לחנות שלה ולנערה שקונה אותם בחנות. אני חושב שהעבודה בחנות הזו כשהייתי צעירה באמת עזרה לי להבין את התהליך. עבודה על הרצפה, עבודה כקונה, הכל באמת עזר לי להיות מעצב טוב יותר כי אתה מבין איך זה מסתדר. אני מנסה למקד את מה שמוכר היטב ולהתאים אותו לעונה הבאה.
האם אתה עוקב מקרוב אחר עולם האופנה? למי אתה מחשיב השראה? כן אני אובססיבי; אני פשוט כל כך אוהב לבוש. אז אני אוהב לראות מה מעצבים אחרים עושים. אני אוהב את ג'ק ולזארו מפרונצה. Ozwald Boateng מלונדון מדהים.
מה יש בארון שלך? אני עובר שלבים. האוספים שלי משקפים את זה. כשאני ממש שמח אני מערבב הדפסים וטונות של צבע, אז לפעמים, כולי כהה ועור. יש לי את מעיל יוניס האוניסיטי הזה שאני כרגע אובססיבי אליו. לבשתי הרבה ואנס והייתי קז'ואל ויש אנשים שאומרים לי שאני צריך להתלבש יותר כמו מעצב, אבל מה זה אומר?
אם לא היית מעצב אופנה מה היית עושה? פשוט הייתי בלוס אנג'לס או אי שם על החוף רק מסתובב עם מטרייה בחול ומערבב קוקוס מסביב.
יש תוכניות מרגשות עבור הלייבל? אני עושה את הקולקציה הראשונה שלי לפני הסתיו, שאני ממש מתרגשת ממנה. אני מעוניין לעשות תיקי יד ונעליים לאורך כל הקו. אני גם מאוד רוצה לעשות בגדי גברים. זה פשוט מסובך, כי גברים נוטים לרצות פשטות וזה הופך להיות יותר מעשי מאשר עיצוב. אני רוצה לעשות את זה נכון, אז אני לא אמהר על זה, אבל תראה ממני בגדי גברים!