כיצד המוסיקה של "ויניל" עוררה השראה לתלבושות שנות השבעים של המופע

כל תחפושת ב"וויניל "של HBO, סדרה חדשה העוסקת בעסקי המוזיקה המהירים והמנושאים בניו יורק בשנות השבעים, נבדקה על ידי מיק ג'אגר, היוצר והשותף הביצועי המוסיקלי של התוכנית. אז הלחץ בהחלט היה על במאי התלבושות ג'ון דאן, הבקיא בהבאת קטעי תקופה למסך, לאחר שעבד על תקופת האיסור של HBO בתקופת הטיילות, שכמו "ויניל" הופק על ידי מרטין סקורצ'ה וטרנס חוֹרֶף.

"יש הרבה יותר בגדים [וינטג '] משנות השבעים מאשר בשנות העשרים", אומר דאן. "עם זאת, יש הרבה בגדים גרועים משנות ה -70, אז אחד האתגרים הוא רק לשכשך במדפים מדפי בגדים שאף אחד לא רוצה לראות שוב כדי למצוא את החלקים הנפלאים האלה שרציתי להציג אצלנו הופעה." 

אכן, המופע הוא מבט ויזואלי ומוזיקלי עשיר אל סצנת המוזיקה הכאוטית בניו יורק באותה תקופה, כאשר פאנק ודיסקו והיפ הופ צצו וחיו זה לצד זה. בובי קנאווייל מככב כנשיא חברת התקליטים ריצ'י פינסטרה - גבר עם בעיית סמים, חוב רציני ומאמץ לגלות כישרונות אמיתיים מבעבעים במועדוני המחתרת בעיר ובחוץ רובעים. אוליביה ויילד

מגלם את אשתו הביתית הטרייה דבון, שחולמת על עברה הפראי כחלק מהמעגל הפנימי של אנדי וורהול; מקדש ג'ונו היא ג'יימי ויין, עוזרת צעירה שמחפשת לעשות לעצמה שם על ידי טיפוח להקת פאנק בשם The Nasty Bits. הוסיפו רצח, כמה הופעות מוזיקליות נפיצות, הררי קוקאין והתמודדות מתוחכמת עם מאפיונרים ויש כאן מספיק אקשן לעונות רבות.

דאן צבר את מה שהוא מכנה "חנות כלבו קטנה משנת 1973" על הסט בברוקלין שאפשר להוציא ממנה כאשר יש לו, למשל, הודעה של יומיים להתלבש על שחקן שמגלם את ג'ון לנון. "אנחנו יכולים לעשות הרבה מהקניות שלנו דרך האינטרנט ויש לנו רשת גדולה של ספקים בפריסה ארצית שנמצאים באמת בשנות ה -70", אומר דאן. "נקנה את מה שהם שולחים לנו וכמובן שזה דיאלוג מתמיד הלוך ושוב: וואני מחפש חליפות כסף מסוג סטרץ ', יש לך משהו כזה? אנו שולחים את המילה לכל הארץ ורואים מי חוזר עם מה. "דאן מציין את הדובדבן והריטואל בניו יורק כמקורות עיקריים. "קשה למצוא חולצות רוק בטירוף כי לעתים קרובות אנו נמצאים בתחרות עם אספנים", אמר. נעלי פלטפורמה לגברים הן ממצא נדיר נוסף מכיוון שמדובר במגמה קצרת מועד. "אלה הגביע הקדוש של עולם הבציר בשבילנו."

לדמותו של ויילד, לדאן היו שתי קבוצות של נקודות השראה: לפלאשבקים עד שנות ה -60, הוא ריף את מוזה וורהול האיקונית ביותר בעצמה, אידי סדג'וויק. "[דבון] היה כל כך חדש בסצנת המפעל של וורהול, והוא הוקסם ממנה באופן שלעתים קרובות הוקסם לאשה מסוימת באותה תקופה", אומר דאן. אבל כשההצגה מתחילה בשנת 1973, דבון היא אשה ואמא עשירות בקונטיקט, בעלות חובות אירוח. "היא באמת הייתה מודעת לעובדה שהיא חייבת לשחק את התפקיד הזה, אז עשינו זאת איב סן לורן ו האלסטון לחלק הזה של הדמות שלה, אבל עדיין היה חלק בוהמי ההוא שהיה גר במלון צ'לסי והיה מאוד אומנותי ", הוא אומר," הצגנו את אוסי קלארק וביבה כי פשוט יש לה מראה זורם, רומנטי אך אמנותי להפליא ".

דאן משתמש בווינטג 'עבור 90 אחוז מהתלבושות, במיוחד עבור הדמויות המובילות, אם כי לפעמים הוא משחזר יצירות בתוך הבית. "אנו נמצא יצירה ומסיבות שונות שהיצירה לא תעבוד - זה יכול להיות גודל, צבע... או לא להכות את מצב הרוח הנכון", הוא אומר. "אני מוצא יצירה ומשחזר אותה בקפידה כמיטב יכולתנו כי רציתי לתת כבוד למעצבים המקוריים."

הדמות האהובה על דאן להתלבש הייתה ג'יימי של טמפל כי ארון הבגדים שלה היה תערובת אקלקטית וייחודית. "זה באמת שחר של אנשים שלובשים לראשונה בגדי וינטאג '", אומר דאן, שהכניס את ג'יימי לחלקים של שנות ה -30 וה -40, אך לעולם לא מכף רגל ועד ראש. "היא מציגה שמלות קטנות משנות השלושים אך הייתה לובשת אותן עם נעליים עכשוויות משנת 1973... היא גם הייתה עצבנית מאוד בכך שהעניין המוזיקלי שלה היה באמת במה שקורה בעולם הפאנק ", הוא אומר. "יש קצה של רוקנרול ממש בארון הבגדים שלה." דאן גם הכניס אותה להרבה חתיכות עור ואפילו הכינה לה זוג מכנסי עור המבוססים על זוג של המותג קליפורניה איסט ווסט, שהוא תווית נחשקת. "[מזרח מערב] עיצב הרבה עבור עולם הרוק שם בחוץ", אומר דאן, שציין מעילי זמש עם לוחות ואפליקציות מצוירות כדוגמה ליצירות המותג שמצא. "אתה מתייחס למזרח מערב בצלילים שקטים כי זה כל כך מיוחד."

זה לא אומר שדאן וצוותו לא ניצלו זאת הטרנד של שנות ה -70 כשמתאפשר. "אני מאוד מאוד נדיר בתקופות שלי משתמשות בלבוש עכשווי אבל הדיאלוג שמתנהל כרגע בין אופנה עכשווית לשנת 1973 - אי אפשר להתעלם מזה", אומר דאן. "פעם זה היה טאבו מבחינתי להציג יצירות עכשוויות אבל החלטתי ללכת על שבר ולמעשה לשים א יצירה עכשווית על הגבר המוביל שלי. "היצירה המדוברת היא מעיל עור שחור של ג'ון ורבטוס שלובש אותו ריצ'י של קנאווייל. דאן קנתה גם בזארה, H&M, טופשופ ואפילו מדוול בגלל הג'ינס הקלאסי משנות ה -70. הוא אמר שבפרט לזארה היו בדים וצלליות נהדרות משנות ה -70 שהועילו לניקו המתלבשת של המחתרת הקטיפה, בגילומה של שחקנית בגודל 5'10 "שבגדי וינטג 'התקשו לה למצוא. השחקן ששיחק את הג'ינס הלבן של אליס קופר היה גם הוא של מותג עכשווי.

"ויניל" מלא במוזיקאים מהחיים האמיתיים בנוסף לשחקנים המגלמים את לנון, קופר וניקו: דיוויד בואי אמור להופיע גם בהמשך העונה. וזו הפעם השלישית שדאן מחייה את אנדי וורהול על המסך. הוא הלביש את בואי כשגילם את האמן ב"בסקיאט ", גיא פירס ב"נערת המפעל" ועכשיו ג'ון קמרון מיטשל בתפקיד וורהול של "ויניל". אז איך דאן ניגש ללבישת אדם מזוהה מבלי להסתמך על קלישאות?

"לעתים קרובות אני עושה מחקר מוקדם באמצעות תיעוד תמונות וטקסט כתוב של איך אדם התלבש ואיך הוא נראה", אומר דאן. "אבל אני מנסה להמציא משהו חדש כי אני חושב שהשחקן צריך להרגיש שהוא לא נמצא במוזיאון שעווה. אז במקום לעשות עותק של 300 אחוז פחמן של משהו שעשוי להיות מתועד לגמרי... אני תמיד מנסה לעשות את זה על מנת שהשחקן הזה ירגיש שאני יוצר עבורם משהו, ולא רק מצייר אותם בקופסה ".

חשוב להזכיר את כמות המחקר העצומה העוסקת בכל אחד מפרויקטים בתקופה של דאן, במיוחד מכיוון ש"וויניל "כולל כל כך הרבה קהילות וסמלים שונים. "היינו צריכים לחקור כל דבר, החל באנשים מגניבים במרכז העיר במלון צ'לסי בשנות ה -60 וה -70 ואנדי וורהול. העולם ומקס קנזס סיטי ", אומר דאן, שהתייעץ גם עם סרטי תעודה מודרניים במוזיקה, מגזיני אופנה משנות ה -70 כמו אָפנָה ועבודתם של צלמי רחוב המכסים את סצנת המוזיקה באותה תקופה כדי לקבל תחושה של "מצב הרוח האמיתי של המתרחש".

ומכיוון שעיקר המופע הוא המוסיקה, דאן הקשיב גם לרשומות התקופה כחלק ממחקריו. "היו הרבה דרכים להתלבש תלוי מה היה השבט הספציפי שלך ואני חושב שזה באמת בא לידי ביטוי במוזיקה", אומר דאן. "אני חושב שהיה חשוב להקשיב למוזיקה המוקדמת של פאנק ולמוזיקה הלטינית לתחילת הדיסקו. פשוט היינו ממש שוקעים במוזיקה כזאת... אני חושב שהמקצבים של שניהם באים לידי ביטוי פיזית בלבוש. "זהו תיאור תמציתי של הדוק קשר שתמיד היה קיים בין מוזיקה לאופנה - אם כי מעולם לא היה חי כמו בשנות ה -70 של ניו יורק "ויניל."

הישאר מעודכן לגבי הטרנדים, החדשות והאנשים המעצבים ביותר את תעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי שלנו.