טבי גבינסון בדיוק נחת שער עיתון גדול.
זה רחוק מאוד מההערה האחרונה שלה: הסתיו האחרון L'Officiel, שעליה גזרה קערה אפורה ולבשה חבורה של שאנל.
החודש היא עוסקת במגזין פמיניסטי חָזֶה ונראה די רגיל. היא התראיינה לאחד מעורכיה של הרוקי (שבמקרה מבוגר ממנה באופן משמעותי) על השינויים הרבים שחלו ב חייה והקריירה שלה בארבע השנים האחרונות (שאמנם אינם ארוכים, אך הם 1/4 מחייה), מאז שסיפרה לראשונה להוריה על הבלוג שלה, ועד למה העניין שלה באופנה דעך (אנה וינטור הייתה מעורבת), כיצד פמיניזם עזר לה בתיכון, עד כמה היא לא יכולה לך לקולג.
המשך לקרוא להדגשות:
בגיל 12 היא נאלצה לספר להוריה על הבלוג שלה סטייל רוקי מכיוון ש ניו יורק טיימס היו צריכים את רשותם לעשות עליה קטע:
אני חושב שחשבתי, "אז, זה משהו שעשיתי באינטרנט, ואני רק מפרסם על מה שאני כמו, בלה, אני יכול להיות בדבר הזה? " הם היו חסרי אמון מוחלט, כי זה פשוט לא שלנו עוֹלָם. הם לא חשבו שילדם ישאל באופן אקראי, "אה, אגב, אני יכול להיות הניו יורק טיימס? ” הם לא באמת ידעו שאני מעוניין באופנה.
כך היא גרמה להוריה לאפשר לה לדלג על בית הספר וללכת ל- H&M ביום שיצאה המשותפת של Comme des Garcons:
רק אמרתי שלדעתי [Comme des Garçons] באמת מעניין וזה אומר לי הרבה כי זה לא קשור למראה מושך או להיראות מגניב או להיראות יפה. בדיעבד, זה בוודאי היה מנחם את ההורים שהיו להם ילד בחטיבת הביניים, כאשר לכל אחד אחר יש מסיבות גיבוב או כל דבר אחר. אני חושב שאמא שלי אמרה, "טבי, אני חושבת שזה כל כך נהדר שאתה חוזר הביתה ואתה עושה דברים יצירתיים במקום כל הילדים האלה שפשוט מסתובבים."
על איך שאלה בדיחה של אנה וינטור הובילה להתפכחותה מעולם האופנה:
בעצם, בפוסט הזה בבלוג, דיברתי על איך ישבתי ליד אנה וינטור בלהקת זרים להראות, והיא שאלה אותי, "מתי אתה הולך לבית הספר?" פשוט הרגשתי כאילו, מתי הדוגמניות שלך הולכות בית ספר?
היה לי רגע ממש מוזר של הרגשה שאני מתגעגע לבית הספר והתגעגעתי לחברים שלי, ולא הייתה התלהבות אמיתית בא מהאנשים שהיו שם על מה שקורה סביבנו, למרות שזה היה צריך להיות מרגש, יצירתי דָבָר. הרגשתי מצחיק מהחוויה הזו.
במובן מסוים, אופנה הייתה הדבר הקסום הזה שהייתי אובססיבי לגביו. פשוט הייתי מעריץ כזה. אבל אז התקרבתי אליו קצת, וזה היה די מעצבן.
על מודעות עצמית בתיכון:
אני זוכר שדאגתי מאוד למה שאנשים בבית הספר חשבו עלי. דאגתי שמגושמותיי או ביישנותיי יורדות מכיוון שאני חושב שאני מעל כולם, אבל אז הייתי עושה זאת לדאוג שאם הייתי בוטה יותר, [אנשים היו חושבים] ניסיתי לשלוט בכל מוצא שיש לִי.
איך היא מאזנת הכל (בית ספר, חברים, האתר שלה כמעט בן שנה, רוקי) מבלי להישמע כמו "איש עסקים זעיר":
אני לא רוצה שזה יישמע כאילו אני חי בעולם המוזר והמבודד הזה שבו אני כמו איש עסקים זעיר או שאני אחד מאותם ילדים שמניחי יתר שמדאיגים אותך. אבל פשוט מעולם לא הייתי מישהו שמסתובב עם חברים כל כך הרבה. אז זה לא שהיו לי חיי חברה סופר אקטיביים ללא רוקי. אני לא אוהב לבלות כל יום אחרי הלימודים. תמיד אהבתי לחזור הביתה ולזמן לעצמי. אז זה לא הרגיש כמו פשרה.
אולי פשוט תמריא שנה ותגור בלוס אנג'לס לאחר התיכון, ותעשה סרטים ו/או טלוויזיה:
אני חושב שכנראה אסיים את התיכון ואעשה כמה פרויקטים שאני מתרגש מהם בצד. אני אוהב סרטים וטלוויזיה, ונדמה שזו הדרך הטובה ביותר ליישם את כל האסתטיקה שמעניינת אותי. ממש ממש ממש אהבתי ליצור קולנוע או מביים אמנות. ואז, אחרי התיכון, אני חושב שאני רוצה לקחת שנה לחיות ולגור בלוס אנג'לס, כי אני פשוט ממש אוהב את זה שם והכל יפה.
ובכן, לבית הספר, הייתי רוצה להישאר בקליפורניה, אבל עדיין לא ממש הסתכלתי על בתי ספר, ואני קצת חושש שאקח שנה חופש ואז פשוט לא אלך לקולג '.
אנחנו מהמרים שהמולאביס ישמחו לקבל חבר חדש בקרבת מקום! אתה יודע שהם הולכים לבלות כל הזמן. ובאשר לעניין הסרטים/טלוויזיה-אולי היא וג'אד אפאטו יתאחדו ויתחדשו פריקים וחנונים או משהו. מי יודע?!