עורכת דפר דן ועורכת עוזרת פאשניסטה מריה בובילה ב- Fashionistacon 2017. צילום: אשלי ג'אנקה/פאשניסטה
דן דפר אולי סגר את חנות הקניות שלו בהארלם בשנות ה -90, אבל קהל האופנה הצעיר מקווה ליצור שורה ארוכה לברך אותו לאחר שיחתו ב של פאשניסטה כנס "איך לעשות את זה באופנה" ביום שישי הוכיח שהוא רלוונטי מתמיד. האגדה של הארלם יצרה לעצמה שם לראשונה בשנות ה -80 על ידי יצירת עיצובים ייחודיים לבליינים, ראפרים ו"אנשי רחוב "שנשענו רבות על לוגואים ש"שאלו" מהם. בתי אופנה גדולים - הרגל שגרם לעיצובים שלו להיות ייחודיים ומעוררי קנאה, אך כאלה שבסופו של דבר גם אילצו אותו להיסגר כאשר המותגים המדוברים פנו לחוקי פעולה.
עשרות שנים לאחר מכן, דאפר דן שוב הוכנס לתודעת האופנה המרכזית כאשר דומה לאחד העיצובים שלו מתקופת שנות ה -80 הוחלף לאורך גוצ'י מסלול המראה. הרבה זעם ברשתות החברתיות התעורר כשהמעריצים טענו כי מנהל הקריאייטיב של הבית אלסנדרו מישל קרע את העיצובים של דאפר דן, אבל אז הסיפור התחיל טוויסט בלתי צפוי: גוצ'י הודיעה כי תשתף פעולה עם דאפר דן על קולקציית קפסולות עתידית, ותציג אותו בקמפיין פרסומות ו לעזור לו לפתוח מחדש את האטלייה שלו בהארלם. איך זה לשיתוף פעולה?
ביום שישי ישב דאפר דן עם מריה בובילה של פאשניסטה כדי לדון כיצד חינך את עצמו לקריירה אופנתית משגשגת, מדוע הסביבה התרבותית בהארלם כה חשובה ליצירתיות שלו ואיזה תפקיד הוא חושב שיש לטכנולוגיה בעיצוב העתיד אופנה. המשך לקרוא כדי לשמוע את הסיפור של דאפר דן, במילים שלו.
דפר דן בקמפיין סתיו 2017 של גוצ'י. צילום: גלן לוכפורד/גוצ'י
"התחלתי להתעניין באופנה כי תמיד נשללו ממני בגדים חדשים, כך שהתשוקה שלי הייתה להתלבש יום אחד. לכן אני לא יכול לעשות את נעלי הסניקרס, כי נאלצתי לנעול נעלי ספורט. אמרתי, 'כשאהיה גדול, אני רוצה ללבוש חליפות ועניבות'.
אני הדור הראשון של נדידת אנשים מהדרום. נשללו מאיתנו בגדים ולא היה הרבה כסף בקהילה. אבל לאחר זמן מה, תת התרבות בהארלם החלה להשתנות והיה הרבה כסף ברחוב. זה איפשר לי לפתוח חנות עם קהל הלקוחות מתת התרבות הזו. אלה היו הלקוחות הראשונים שלי - אנשי הרחוב שהיה להם כסף. יצאתי לספק אותם.
לא ידעתי כלום על [אופנה], אבל הצלחתי להבין את זה. ידעתי שאופנה ותרבות הן שני צדדים של אותו מטבע. הייתה לי תפיסה נהדרת כיצד נראים אופנה ותרבות בהארלם. טיפלתי בקהילה שלי והיא פטרייה משם.
האתגר הגדול ביותר שנאלצתי להתמודד איתו היה להבין את טיבו של הבגד וכיצד הוא עשוי. מעולם לא הלכתי לתערוכות מסלול, אבל תמיד רציתי לדעת איך בנוי בגד. רציתי להיות מסוגל להיכנס לחנות ולדעת מה בדיוק כולל הכנת כל בגד שאני מסתכל עליו.
אז התחלתי ללמד את עצמי. נהגתי ללכת למפעלים שבהם מייצרים דברים והייתי רואה את סוג המכונות שהם משתמשים בהם וכל מה שקשור לזה. אם לא יכולתי לקבל מידע, הייתי מחכה עד סגירת המפעל והייתי נכנס לאשפה כדי לראות בדיוק במה הם משתמשים.
זה היה בשנות ה -80, כך שכל המפעלים הגדולים עברו לחוף הים. מעולם לא קניתי מכונת תפירה מהסוחרים בפועל. הלכתי למכרזים. אני לא זוכר שאי פעם ראיתי מישהו מלבד עצמי במכירות הפומביות האלה. הייתי מגיע לשם מוקדם כדי שאוכל לעקוב אחר החבר'ה מסביב ולשמוע אותם דנים במכונות. הייתי שואל לגבי המכונות כדי שאוכל להבין מה הן עושות בדיוק.
ובכל זאת, הייתי רואה הכל בראש של בחור מהארלם. למרות שהמכונה נועדה ליצור משהו שהם רוצים, הייתי עושה איתו דברים אחרים.
השלב השני היה לראות מה האנשים בקהילה שלי רוצים ולמה הם שואפים. כשהדור הראשון מהדרום גדל בהארלם, היה משבר זהות זה. כולם רצו שיזהו אותם. אמרתי, 'תן לי להאכיל בזה'. כולם חושבים על רכישת בית או מכונית, אבל תלבושת משנה אותך למחרת.
אני גאה בכך שאני ממזרח הארלם. בהארלם היו לטינים, אפרו-אמריקאים ואיטלקים החיים כולם יחד. יש לנו קהילה דומיניקנית ואנחנו אוהבים אינטראקציה. כל האלמנטים האלה הם שאפשרו לי להיות יצירתי כמוני. אני רואה את מיזוג התרבויות הזה שמתרחש כדרך שאני מפתח סגנון. אנשים שכבר בולטים, אין סיבה שהם ישתנו. אבל כשאתה נכנס לזהות חדשה? אתה רוצה שיהיה לך סגנון שמתאים לזהות הזו.
האופן שבו ניגשתי לאופנה לא היה מעצמי ללקוח, אלא מהלקוח לעצמי. הם היו נכנסים לחנות עם מושג כללי מה הם רוצים, ואני הייתי בונה על זה. פעם הייתה לי אמירה: 'הכל בראש שלך אולי לא ייראה טוב מאחוריך'. הייתי מנסה להפוך את הרעיונות שלהם למשהו מעשי.
כשהתחלתי את החנות, זה היה לרומם. יש אנשים ששואלים למה אני מתלבשת כמו שאני מתלבשת עכשיו. אני חושב שאני כל אמן היפ הופ מחר. אם אתה מסתכל על ג'יי זי ו פאף אבא, הם לובשים חליפות נוספות [עכשיו]. זו התקדמות טבעית. זוהי רמת בגרות הדרגתית; זה מעודן.
יש לי רגשות מעורבים לגבי אופן התפתחות ההיפ הופ. אני לא חושב שהכיוון שההיפ הופ לקח העלה אותו בתחילה. לרגע זה איבד את זה. כולם רק התחילו לזרוק דברים מבלי להתרכז באיכות ובסגנון. אני שומע על בחורים צעירים שמשלמים לראפרים כדי ללבוש את הבגדים שלהם עכשיו. אני אומר, "האם הם מתרגשים מזה? האם הם רצים לזה? "אם אינך יכול ליצור התרגשות, אינני רואה שהמותג הולך לשום מקום.
יום אחד הגיע אדם לחנות שלי והיה להם לואי ויטון נרתיק, וראיתי שכולם מתרגשים. הבנתי שזה סמליות. חשבתי שאם הם מרוצים מכמות הסמלים הקטנה על השקיק הזה, דמיין אם יש להם תלבושת שלמה! אני הולך להבין איך להפוך בגדים רגילים לתלבושות האלה.
בזמנו, לואי [ויטון] לא ייצר בגדים כאלה; אף אחד מהמותגים הגדולים לא היה. זה נתן לי את ההזדמנות להיות הראשון. זה היה נהדר לזמן מה. ואז אני זוכר שאחד הסטייליסטים חזר ואמר: 'אנשים חוזרים לחנות הגוצ'י ומבקשים את התלבושות שלך'.
עדיין לא הייתי ידוע כמעט מחוץ להארלם עד שמייק טייסון עשה זאת הקרב הזה [בתוך חנות Dapper Dan]. ברגע שהיה לו את המאבק הזה והמידע התחיל להיות גלובלי ואמני ההיפ הופ החלו להיות גדולים יותר חוזים - כי בהתחלה הם לא יכלו להרשות לעצמם לקנות שם - הם לקחו את התרבות ועשו אותה גלוֹבָּלִי. הכל היסטוריה מאותה נקודה ואילך.
מה שהכי ריגש אותי היה כשגוצ'י הזמין אותי לבוא לבקר בכל המפעלים בפירנצה. הסתכלתי על כל המכונות שהיו ברשותן וחשבתי 'אלו כל המכונות שלמדתי'. זה היה ככה יקום מקביל שבו גוצ'י עשה זאת בהיקף עצום והיו לי כל אותם דברים בקנה מידה זעיר. ללכת למפעלים ולעשות שיעורי בית זה באמת השתלם.
הייתי קיים לגמרי מחוץ למבנה האופנה; מעולם לא הייתי מעורב בבית אופנה גדול. אז כשאלסנדרו [מישל] הגיע וחיבק אותי כמו שהוא עשה, הייתי אסיר תודה. לא היו לי בעיות עם המעיל [שגרם לכל כך הרבה מהומה תקשורתית]. אלסנדרו השאיר לי מקום לעשות הכל. אם מותג אחר היה מרים אותי, הייתי מרגיש מוגבל יותר, כנראה, חוץ מאולי ורסצ'ה. אבל הטווח של אלסנדרו מדהים. אני שמח להיות עם גוצ'י, וגוצ'י שמח להיות איתי.
דפר דן בקמפיין סתיו 2017 של גוצ'י. צילום: גלן לוכפורד/גוצ'י
כשהייתי באיטליה בביקור במפעלים של גוצ'י, הייתי צריך לחזור למלון וכאילו, להפוך את האסקוט שלי בצורה אחרת, להרים את המכנסיים קצת כדי שיהיה לי את הסגנון האיטלקי הזה. האיטלקים האלה יכולים להתמודד עם זה. אמרתי, 'או שאתם האיטלקים אתם אפרו-אמריקאים בהירים או שאפרו-אמריקאים הם איטלקים כהים'. כי הם התלבשו בדיוק כמונו! אז, כשחזרתי להארלם, התקשרתי לחבר שלי ראסל, והוא הזכיר לי שלאיטלקים יש השפעה חזקה בהארלם. הסגנונות שלנו שינו זה את זה. להיפ הופ הייתה השפעה כל כך גדולה ששכחתי שהאיטלקים היו הראשונים לשלוט בתרבות הרחוב.
אופנה כיום מונעת על ידי טכנולוגיה. מה שהרחיק אותי מכולם היה החתירה המתמדת שלי אחר הטכנולוגיה העדכנית ביותר. לוח הצבעים שלך ליצירת אופנה טמון בטכנולוגיה. עשה כמוני וראה מה מכונות יכולות לעשות ואז לך משם וצור. אם אתה משרטט משהו, אתה רק משרטט משהו; אינך רואה ייצור וכל מה שמאפשר בגד ומה הטכנולוגיה יכולה לעשות עבורך. אם אתה מאמץ את זה, אני חושב שתצליח. אבל אם אתה מתעלם מזה, אני לא רואה אותך הולך רחוק מדי. הטכנולוגיה היא המפתח ".
ראיון זה סוכם ונערך לשם הבהרה.
רוצים עוד פאשניסטה? הירשם לניוזלטר היומי שלנו וקבל אותנו ישירות בתיבת הדואר הנכנס שלך.