ההודעה לעיתונות של מריה קורנג'ו לקולקציית אביב/קיץ 2011 נראתה מסובכת ואף מוחמקת. קורנג'ו אמרה כי היא "בחנה את רעיון העקירה התרבותית" והמהדורה הזכירה את "דחיפת המשיכה של עדשה עינית" ו"אשליה של מבנה עם זוויות משופרות ". אני לא יודע מה זה "זווית מעופפת" או איך בגדים יכולים לשקף את "הדחיפה-משיכה" של עדשת העיניים, "אבל אני יודע שכאשר הבגדים בפועל ירדו במסלול, הם היו דבר מלבד מסובך מוחלט. הם היו פשוטים וחינניים וקורנג'ו קלאסיים. כשאני מדמיין את הילדה הלובשת אפס + מריה קורניו, היא מישהו שאני מקנא בו. היא בינלאומית, כנראה בעולם האמנות, אולי גלרית עם גלריות בברצלונה ובלונדון, או פסלת שמבלה חצי שנה באי ביוון והחצי השני בניו יורק. סגנונה אינו מתאמץ אך משקף את עולמותה ויצירתיותה והערכה לאמנות.
אפשר לומר בוודאות שהדיון בשאלה האם מישל אובמה הייתה צריכה או לא הייתה ללבוש מעצב זר לארוחת הערב במדינה בסין נשברה מפרופורציות. זה התחיל כאשר אוסקר דה לה רנטה, ואחריו במהירות ה- CFDA (באמצעות הצהרה של הנשיא דיאן פון פירסטנברג) ולאחר מכן WWD גינה את הגברת הראשונה על כך שהיא לבשה מקווין במקום מעצבת אמריקאית לארוחת הערב הממלכתית, אותה פירשו כחוסר התמיכה שלה בתעשיית האופנה האמריקאית (הנשענת במידה רבה על סין). סופרות האופנה המובילות קאתי הורן, רובין גבעאן וקייט בטס כולן התייחסו לדעותיהן. ולמרות שמישל אובמה לבשה את מקווין השנויה במחלוקת לפני שלושה שבועות (ב -19 בינואר) אנשים עדיין מדברים על זה. רק אתמול, בתגובה לגברת הראשונה שאמרה, "נשים, תלבשי מה שאת אוהבת. זה כל מה שאתה יכול להגיד. זה המוטו שלי. נחמד ללבוש חליפה יפה. אבל זה יותר נחמד לשנות דור, מבחינת הבריאות שלהם. זה ניצול טוב יותר של הזמן שלי להתמקד בהתכנסות המדינה הזו סביב המשפחות הצבאיות שלנו. כלומר, יש כל כך הרבה שאני מקווה לעשות בתפקיד הזה, וזה עושה את ההבדל בחייהם של אנשים ", נאנט לפור, אחת מרכזיות הבגדים של ניו יורק. עורכי דין נלהבים כתבו זאת בהאפינגטון פוסט: חמש שנים של העלאת המודעות למרכז הבגדים בניו יורק לא הפכו לא רלוונטיים על ידי אחד הַצהָרָה. מה שמישל אובמה בוחרת ללבוש יכול להציל וליצור מקומות עבודה אמריקאים. השפעתה על תעשיית האופנה האמריקאית אינה גורעת מסדר היום שלה באגף המזרחי. הגברת הראשונה יכולה לתמוך במטרותיה ובמקביל לתמוך בתעשייה אמריקאית בעלת ערך ובאלפי האנשים שהיא מעסיקה. הלוואי שהיא תחשוב מחדש על האמירה שלה. אתמול, בארוחת צהריים של הבית הלבן, אמרה מישל אובמה לכתבים, "בגדים הם רק הדבר שאתה לובש כדי לעשות את הדברים אתה צריך לעשות." לפי פוליטיקו, כתבת אחת שאלה אז על החלטתה לענוד תווית בריטית למדינת סין אֲרוּחַת עֶרֶב. הנה מה שיש לה לומר:
קולקציית הסתיו של מריה קורנג'ו הייתה אחת הטובות שראיתי כל השבוע. אמנם, תמיד הייתי מעריץ של קורנ'ו ושמלות המשי האסימטריות שלה שהודפסו בדיוק כך, אבל האוסף הזה בלט. "הבנתי שהיוקרה הגדולה ביותר היא החופש להביע את נקודת המבט של עצמך", אמרה קורנג'ו בדפי השורה שלה. אולי ההבנה הזאת-המותרות של היכולת להתבטא-היא שגרמה לקורניו להנות העונה-להוסיף לה חצאיות צמר קשיח. שמלות משי בהדפס קלאסי כך שהן היו תלויות מעט יותר ונראו מפוסלות יותר, או חגרו אותן באוביס עבה לעבידה על עור ראוי לתאוות. חותלות. היא נהנתה גם עם הדפסים על משי החבוט החתימים שלה: היה הדפס הדומה לפרווה, אחד שנראה כמו שיער (שהלך טוב עם אביזרי שיער לסוס), כזו שהייתה מדף ספרים (בהשראת "בית של חבר מוחי"), והאהוב עליי נראה כמו חי שקיעת החמה. חתיכות עור נוקשות הוצמדו למשי משי דביקים, וסריגים מרופטים היו מורכבים על שמלות משי. צללית פקעה קצוצה חזרה על עצמה לאורך כל הקולקציה (קורנ'ו קורא לה תרמילים), והייתה משפיעה במיוחד באדום בוהק ומשולבת עם חצאית תואמת.